צריכה עזרה בבקשה

GigaM

New member
צריכה עזרה בבקשה

חברה שלי מבית חרדי חסידי. מאז ומתמיד היא הייתה פורצת גבולות. היום היא גרושה בלי וגרה אצל ההורים שלה. אני לא חרדית אלא דתית לאומית ולכן מאוד מאוד קשה לי לעזור לה ואולי גם להבין אותה מספיק. בניגוד למה שמקובל כנראה, ההורים שלה דיי "מחליקים" על כל מיני דברים שהיא עושה כמו ללבוד חצאיות ג'ינס, ללכת עם כובע ולא עם פאה ולצאת בערבים עם חברותיה הלא חרדיות. כולם יודעים, והם לא מסתירים את זה שהם לא מרוצים מכך כלל, אבל הם לא יושבים עליה שבעה עדיין. הבעיה היא שהם ממש ממש חונקים אותה! מבחינתם, כל עוד היא גרה בבית, עליה לקבל את החוקים שלהם וגם ככה נותנים לה יותר מידי. לא מרשים לה להתארח אצל חברות בשבתות ובכלל לא סומכים עליה. היא שומרת מצוות ומעוניינת להמשיך ולעשות כך, אין לה כל כוונה לצאת בשאלה. אבל היא נחנקת בבית, כ"כ נחנקת! ברגע שהיא תעבור את הגבול (לא תהיה בבית בשבת\ תעבור לגור מחוץ לבית וכו'...) יחליפו מנעולים וישבו עליה שבעה. הקשר עם המשפחה ממש חשוב לה, היא לא יכולה לראות את עצמה מסתדרת בלעדיהם, אבל היא כ"כ נחנקת! מה אפשר לעשות???? אני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לנו על אף שלא מדובר ממש על חזרה בשאלה! תודה!
 
הפיתרון: מלחמה

או יותר נכון מלחמת ההתשה. על שינוי בתוך הבית אין מה לדבר. אבל שתקבל יד חופשית מחוץ לבית אפשרי בהחלט! זה חוצפה שאומרים לאישה! מה לעשות בבית. היא צריכה להתיש אותם לאט לאט לנצל כול נקודה חלשה אצלהם.עם הרבה סבלנות בסוף זה מגיע. מנסיון..
 
אני כבר במלחמת התשה

מאז שאני מכירה את עצמי. אף פעם לא הייתי חלק מקבוצה, תמיד הייתי אאוטסיידרית (בלי קשר לדת), אבל אתה יודע... במלחמה, כמו במלחמה, 2 הצדדים מותשים. 2 הצדדים נפגעים, ולא תמיד יש מנצחים. יש לי חשש כבד שבמלחמה הזו: ביני לבין ההורים וביני לבין עצמי, בכל מה שקשור לאלוקים - אני לא בטוחה שיהיו מנצחים. ופגועים יש כבר מספיק. הם כבר ויתרו בהמון מקומות. כפי שחברה שלי ציינה - הם שותקים כשחברות חילוניות נכנסות אלינו לבית, אפילו שאני גרה בשכונה מאד מאד אדוקה, הם כבר לא שואלים מתי חזרתי, גם כשאמא שלי לא נרדמת עד שהיא שומעת שנכנסתי הביתה, ואפילו אם כבר כמעט בוקר, הם לא מעירים לי יותר על פאה ארוכה יותר או פחות או אם לשים לק על הציפורניים, וכל מיני דברים שיכולים להיות קטנים אבל גם מאד מאד מתישים. עכשיו אני נלחמת על הזכות שלי להיות חופשיה לחלוטין. ואני מותשת. נגמרו (גם לי) הכוחות.
 
סליחה על השאלה

אוקיי ראיתי את התשובה בתוך מה שכתבת, דעתי היא שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל אולי לאחרים יהיה פיתרון יותר יצירתי....
 

soelistit

New member
סוג של אחריות

שעליה לקחת על חייה - וכנראה שלא כולם מסוגלים לכך- כי צריך להבין - שכמו שיש מחיר לחופש - יש גם מחיר לכלא - וזו החלטה שלה בלבד היכן נגבה ממנה מחיר יקר יותר - ע"ח איזה ויתורים ואם היא תוכל לעמוד בהם לאורך זמן + המשתמע מכך - למרות שלא תמיד ניתן לחשב מראש את הסיכוי מול הסיכון - ולכן רק היא זו שיכולה להכריע עד כמה הדברים בוערים בה בכדי לבצע מהלכים מהפכניים ועד כמה קריטית תחושת החנק - כי רק כשהיא באמת תגיע לסף - היא תצליח לפרוץ אותו ותיטיב להתמודד עם מערכת המכבשים שתופעל עליה... לכן - מעבר לאוזן קשבת, הרבה אמפתיה וחיזוקים - שאלו מצרכים יקרי ערך - לא תוכלי לגרום לה לנוע - ואף אם זה מתסכל לעיתים לראות אדם קרוב במצב תקוע - תתמידי להיות שם בשבילה - זו התרומה - הלא צנועה בכלל - שביכלתך להעניק לה...
 
כמה שזה נכון!

תמיד אמרו לי שהחרדים הכי נהנים בחיים דואגים להם עד החתונה הם לא עובדים באף עבודת כפיים. ואלוהים עוזר (להבטיח לילד דירה שתישאר בהבטחה)לכאורה נשמע חיים מקסימים לכול בטלן מצוי. אך כמו שסוד האושר נמצא במוח כך גם סוד הסבל. הסבל הנפשי יותר קשה מכול סבל פיזי למי שזה לא מתאים לו גם אם יבטיחו הר דולרים ו700 בתולות הוא עדיין יסבול.
 
תודה על המילים שלך.

היטבת להבין אותי. אכן, לכל החלטה שאקבל - יהיה מחיר אחר, ואני כרגע לא מוכנה לוותר על המשפחה, במילים אחרות: בחרתי לשלם את מחיר החופש שלי. למזלי הטוב, אני מוקפת חברות שגם אם הן לא מבינות אותי - הן אוהבות ותומכות בי. וזו מתנה שפעם, כשעוד הייתי מוקפת רק בחברות חרדיות - לא קיבלתי. וזה לא מובן מאליו כלל. תודה.
 

מתלבט13

New member
חברות

"למזלי הטוב, אני מוקפת חברות שגם אם הן לא מבינות אותי - הן אוהבות ותומכות בי. וזו מתנה שפעם, כשעוד הייתי מוקפת רק בחברות חרדיות - לא קיבלתי." מה זה מזכיר לי את התחושה שלי, שבהרבה נושיאם אני מוצא הרבה יותר הבנה אצל הידידים/ות הלא דתיים. אולי זה אומר משהו? או שזה אומר משהו על איפה העולם הפנימי שלי נמצא? אולי זה שאת מרגישה יותר הבנה מחברות לא חרדיות אומר שאת יותר קרובה לעולם שלהן? או שבעולם החרדי אין כל כך מקום לגרושה כמוך? בכל מקרה
ואני די מזדהה עם הרבה ממה שהבעת (למרות שהמצב שלי שונה מאד)
 
וואו. שאלות קשות.

ואני צריכה לחשוב עליהן. ברשותך, אתחיל לאט ולפי הסדר: האם אני מרגישה יותר הבנה מחברות לא חרדיות אומר שאני יותר קרובה לעולם שלהן? כן ולא. כן - כי אני חיה את החיים שלהן. מבלה איתן במסיבות, מדברת איתן על העולם הגדול, מתלבשת כמוהן (בזמן שאני לא באזור חרדי) וכו', אבל עדיין - הן יודעות היטב שאני בוחרת להישאר חרדית/דתיה או איך שתקראו לזה. הן יודעות שאני לעולם לא אחלל שבת גם אם הן מסמסות אליי בשבת, הן יודעות שאיתי יוצאים רק למסעדות כשרות (לאו דווקא בהכשר הבד"ץ), אבל איתי גם אפשר לדבר על סטוץ נהדר שהיה להן אמש. הן יודעות שאני צמה בתשעה באב, אבל זה לא הופך אותן לכופרות, וכו'... האם בעולם החרדי אין כל כך מקום לגרושה כמוך? כן ולא. יש מקום, בטח שיש. כולם מנסים לשדך לי, כל איחול מזל טוב מסתיים ב"שמחות אצלך" ו"בחתונה שלך". ותופעת הגרושים/ות רק הולכת וגדלה. אבל למה לא? כי אני נחשבת לסוג ג' (במקרה הטוב), ואני היחידה מהמחזור שלי שאין לה ילדים, וכשאני פוגשת חברות ברחוב - חלקן חוצות לצד השני כי אין להן מושג "איך להתמודד עם העובדה שאני גרושה", אבל זה לא מזיז לי. הנקודה הקריטית בעיני היא, שהן לא מעניינות אותי. לא מעניין אותי מתי הבן הגדול שלהן התחיל לומר "אבא", ומתי האמצעי התחיל לעשות בשרותים, ומה היא הכינה לבעלה בצהריים. ואת זה ההורים שלי לא מבינים. וזו הסיבה שרוב החברות שלי הן חילוניות/דתיות/דתלש"יות/חרדיות לייט.וזו אחת מהסיבות שההורים שלי לא סומכים עלי "כי את מסתובבת עם נשים שעוברות על התורה". אוף.
 
אין לי מושג

מה זה "פילנטרופיה", אבל הבנתי את הרעיון הכללי, אז רק אסביר שמזה שנים אני מכלכלת את עצמי ולא לוקחת מהורי פרוטה (מלבד חשמל ומים, כי אני הרי גרה שם. אה... וסעודות שבת...) אני קונה הכל לבד ומנהלת חיים כלכליים עצמאיים ביותר מגיל 17. אני לא נמצאת שם משום שאני זקוקה לתמיכה כלכלית, אלא רק משום שברגע שאני יוצאת מהבית - אין לי דרך חזרה, וכמו שכבר נכתב כאן - אני לא מוכנה לוותר על המשפחה שלי (עדיין).
 

uri80

New member
שאלה: ובמשוואה הזו שלך, את לא מוכנה

לוותר עליהם אבל את אומרת שהם יהיו מוכנים כך בקלות לוותר עליך? נראה לי שמצטרף לאדמו"ר - הם לא נשמעים עד כדי כך מדהימים בעיני. שאלה נוספת: את כותבת שאת בת 23. מן הסתם, מתישהו תעזבי את הבית. הרי לא תחיי שם עד גיל 36 למשל, נכון? מה אז? ישר ניתוק? הרי הפיצוץ יגיע בסופו של דבר.
 

barr1969

New member
מה דעתך על המילה זמן?

הזמן הוא לא רק רופא, אלא גם נהג אוטובוס. יש לו תחנות, תמרורים, רמזורים, ואופנוענים שמפריעים לתנועה. הוא יגיע לתחנה הסופית שלו, אבל זה יקח זמן. יש תחנות בחיים שלא טוב בשבילם מונית "ספיישל".
 

uri80

New member
שימי לב שרק שאלתי שם שאלות

לא קבעתי עובדות. את כבר מכירה אותי לא מהיום. זוכרת אי פעם שכתבתי כי ראוי לגרום לפיצוץ? לא. אבל הזמן הזה שאת מזכירה גם עובר ונדרש להכין את הקרקע. להתחיל לחסוך ולהתכונן ליום סגריר כי איך שהיא מתארת את המשפחה שלה -הפיצוץ בלית ברירה יגיע מתישהו ואז היא תאלץ לסמוך רק על עצמה.
 
אכן, הפיצוץ יגיע.

כלומר, כל הזמן יש פיצוצים גדולים וקטנים, אבל בין לבין יש תחושה של רעידות אדמה שגורמות לתחושה של חוסר יציבות. בכל הפעמים אני מזכירה להורים שלי שעל פני השטח לא נראה שאני אנשא בשנתיים הקרובות ואני לחלוטין לא מתכוונת להיות שם עד גיל 25 ומעלה... למרות שיש לי חדר משלי ופרטיות, ו(סוג של) עצמאות. אבל מבחינתם: כל עוד אני לא נשואה - אני חייבת להישאר בבית. כן, יבוא פיצוץ. זה רק ענין של זמן. יותר מזה, חברתי המדהימה שפתחה את השרשור הזה, עוברת לגור עם שותפה בעיר שלי, וזה מקנה לי סוג של ביטחון שאני לא אהיה ברחוב, שיש לי מקום לברוח אליו, שבו גם יתנו לי להרגיש רצויה. והמעבר (הקרוב) שלה, רק גורם לי להשתדל יותר שלא להביא לפיצוץ. אבל גם הלבה שלי כבר רותחת.
 

משאלה2

New member
כואב

מוכר וכואב. כל מי שעושה שינוי שלא מוצא חן לגמרי בעיני המשפחה שלו עתיד לעבור את הקטע הזה. גם אני חושבת שהמשפחה זה מאד מאד חשוב וחיבים להיות שיכים, אבל שוב צריך את הפרופורציות כמה אני מוכנה שזה יפגע בי. אין ספק שחייבים להקריב בשביל להישאר קשורים. אבל את צריכה לאמר לה שתחמם את הצפרדע לאט. לא בבת אחת. משל חמוד ששמעתי השבוע: אם שמים צפרדע במים רותחים היא מיד תקפוץ החוצה, אם שמים אותה במים קרים ומחממים לאט לאט היא תישאר. שלא תעשה דברים חדים. גם אני עוברת תהליך של שינוי אבל הוא מאד איטי וכל פעם אני מחממת להורים שלי את המים עוד קצת... אני אמנם לא גרה איתם אבל שם הרבה וגרה קרוב. הם צריכים להבין שאלו החיים שלה ובסופו של דבר היא עושה מה שטוב לה, אבל לא לנהל מלחמות. לדעתי מלחמות רק יהרסו. שהיא תלך איתם בעדינות ובאיטיות. ולאט לאט הם יתרגלו. ותגידי לה שתיהיה בקשר, אשמח לעזור לה...
 
משל מקסים!

ואני שמעתי משהו נוסף על צפרדעים, שאני מזכירה לעצמי מידי פעם: היה היו 2 צפרדעים שנפלו ל - 2 חביות של שמנת. האחד: התייאש, נבהל, בכה וטבע. השני: התחיל להשתולל, היכה בידיים וברגליים עד שהשמנת הפכה לחמאה מוצקה, שאיפשרה לו מקום מוצק ללכת עליו עד לשפת החבית וומנה... אל החופש. זה סיפור שעוזר לי לזכור שאסור להרים ידיים. גם כשקשה, ושמכל צרה ניתן לעשות חמאה. ~אפילו שכרגע הכל נראה לי כמו שמנת חמוצה וטובענית~
 

L i k o

New member
מאיפה המשל הזה? היתה תקופה שחינכו

אותי עליו על בסיס יומי. כמה פלשבקים זה מעורר אצלי. דז'וו אחרי דז'וו. יש אופציה שתיזכרי מאיפה המשל? לגופו של עניין. ראית סרט "חומות של תקווה"? אם לא - אז רוצי לראות. מה שעשיתי בזמנו, כשהייתי במצב די דומה למצבך מבחינת התלות במשפחה, טוויתי תוכניות לטווח רחוק, ולאט-לאט, בשקט-בשקט פעלתי כדי להגשימם, עד שיום אחד הרגשתי שהגיע הזמן להוציא אותם מן הכוח אל הפועל. שום דבר לא חייב לקרות היום או מחר. אל תרגישי לא טוב מכך שיש פער בין מה שאת באמת בינך לבין עצמך, לבין מה שהסביבה הקרובה והרחוקה חושבת שאת. אין שקר אלא שקר לעצמך. אם יש לך חברה אמיתית שמבינה ומזדהה איתך - תשתפי אותה.זה עוזר. בהצלחה!
 
למעלה