צער גידול בנים

[האגס 1]

תורשתי - זה לא

אבל ילדים בהחלט קולטים אוירה, ובעיקר את האוירה שבבית שלהם. כשילד גדל בבית שאין בו חיי חברה מפתחים מדי - הוא חושב שזה בסדר, ורק כך הוא יודע לפתח את הקשרים החברתיים שלו - כמו מה שהוא רגיל לראות בבית.

 

[רגליים קרות]

אז איך משבחים את הגזע?

 

[האגס 1]

עכשיו את התקלת אותי... ../images/Emo8.gif

אין לי התמצאות של איש מקצוע, וכל הנסיון שיש לי הוא בלגדול בבית שכשלעצמו היה מאוד סגפני. מה שאני חושב שאפשר לעשות, הוא להגביר את תדירות האירוח אצלכם בבית - כדי שהילד יספוג אוירה חברתית או לפחות חברתית-לכאורה, ובכלל, לחשוף אותו לחיכוך יותר גדול עם חברה. אין טעם "להנחות" אותו להתחבר, כי דברים כאלה לא באים בהנחיות. כדאי גם לנסות להדק את הקשר עם כמה מהורי הילדים בכיתה שלו (אתם בטוח מכירים לפחות את חלקם במסגרת אסיפות הורים וכו') ולנסות לגשש אחרי אופי ההתנהלות החברתית בכיתה, ככה אולי אפשר לדעת יותר טוב איך הוא יכול להשתלב שם.

 

[רגליים קרות]

אה, הסגפנות היא מאיתנו והלאה...

אגב, אנחנו גרים בישוב קהילתי כך שאני מכירה את כל ההורים ואת כל ההתנהלות.

 

[רקוט קרומפלי]

אבל,

עד כמה שידוע לי, חלק מהחברים בכיתה שלו גרים ביישובים קהילתיים אחרים, ואולי דווקא אלה החברים שהוא מעדיף. אולי אם הם היו גרים בסביבתו הוא היה מתרוצץ איתם ברחובות ובבריכה, ועושה נחת להוריו.

 

[Islington]

ואיך זה טוב לילד?

 

[רגליים קרות]

זה היה ציון עובדה בלבד.

 

[צימעס]

לא משביחים את הגזע,

אם אנחנו לא מרוצים מעצמינו, אנחנו מתקנים אותנו. את אומרת שלא טוב לכם עם המצב החברתי שלכם. לדעתי - אם אתם תפעלו לשינוי, הילד גם יקבל על הדרך שעור בעשיה למען בחירות, וגם יכיר את הקונספט של "חבורה" ויוכל להחליט מה הוא רוצה. אפשרות אחרת היא להבין שאתם אנשים של "אחד על אחד" ולא של "חבורות", ולא להתבאס מזה. קראי על חרדת-מה-נעשה-בלי-חבורה לקראת יומצמאות.

 

[רגליים קרות]

שרשור בהחלט מעורר מחשבה.

קראתי את רובו, ואין ספק שאנחנו לא אנשי החבורות. עכשיו רק צריך ללמוד איך לא להתבאס מזה (בימי הולדת, חגים ומועדים).

 

[arivederci]

הנסיון שלי שונה

הרעיון שלך יפה, ונשמע הגיוני. אפילו שמעתי פעם משהו בסגנון הזה מאשת מקצוע שאני מאוד מעריכה. אבל הנסיון שלי לימד אותי שהכל תלוי באופי. שלושה ילדים אני מגדלת אצלי בבית, ולכל אחד מהם התנהגות חברתית שונה. האחת מסתפקת ב3-4 חברות קרובות, אבל גם אוהבת להיות הרבה לבד. השני מסתובב תמיד בחבורות גדולות, ולא יכול להיות רגע אחד לבד. והשלישי עדיין לא החליט מה מתאים לו-אבל משתדל להיות כמה שיותר זמן עם החבר'ה. שלושתם גדלו באותו בית, אבל לכל אחד מהם אופי שונה וצרכים שונים, ובהתאם לצרכים אלה הם מנהלים את חיי החברה שלהם. אני, בכל מקרה, בעד להניח להם. במילא בסופו של דבר הבחירה היא שלהם, ואנחנו צריכים לקבל אותה ולא לשדר אכזבה.