צער גידול בנים

[רגליים קרות]

צער גידול בנים

הבן שלי, בן 10, גורם לנו צער רב משום שאינו חברותי מספיק (כפי שהיינו רוצים..). יש לו כמה חברים, זה לא שהוא לגמרי לבד, אבל הוא לא משתלב בפעילויות חברתיות ספונטניות של בני השכבה שלו. למשל, אתמול בבריכה, חצי מבני שכבתו היו יחדיו, שיחקו פינג-פונג, הציקו לבנות, ופשוט עשו דברים של ילדים בני 10. והוא - יושב איתנו. לטענתו הם לא חברים שלו ולא בא לו להיות איתם. זה לא נראה מפריע לו. אבל לנו זה מפריע מאד (בפרט לאביו שבגילו היה מתרוצץ ברחובות כל היום עם חברים). איך מתמודדים?

 

[גנגי]

שולחת לך מסר.

 

[צימעס]

עוזרים לו למצוא חברים אחרים

 

[צימעס]

(סליחה. מה זה הקצרנות הזו)

נראה שהילד לא מעונין בחבורה הזו, ואל במה שהם עושים. ייתכן שיהיה לו נוח יותר עם ילדים עם תחומי ענין משותפים, או אולי עם ראית עולם דומה. אישית, הפכתי לייצור חברתי רק אחרי שמצאתי אנשים שמתאימים לי. הם גרו רחוק ממני, אז נפגשנו מעט (אבל בכל פעם ליחסית הרבה זמן), התכתבנו, דיברנו בטלפון. היום, כשיש אינטרנט זה אפילו יותר פשוט.

 

[רגליים קרות]

כנראה שזה נכון.

(למרות שבעיני הם חבורת ילדים נחמדה, אבל אני לא קובעת).

 

[gitta]

יש חברים מסוגים שונים

ותרשי לי לומר בקצרה, שיש גם חברויות על בסיס נשמתי, מקדמת דנא. נראה לי שבנך הוא נשמה מבוגרת ולכן הוא לא מוצא טעם במשחקים ילדותיים. ברור שהוא מקבוצת הנשמות של המשפחה, לכן הוא נצמד אליכם עד שיפגוש נשמות אחרות ברמה שלו. תנו לו את החופש לחיות כמו שהוא בוחר, ובאמת אל תדאגו. כמו שכתוב, "חנוך לנער על פי דרכו".

 

[צימעס]

את יכולה לפרט בבקשה?

 

[gitta]

כמה דוגמאות

תסלחי לי אם אני נוטה להבחין לפי החלוקה של גוף-נפש-נשמה, כי כך אני רואה את הדברים. חברים במישור הפיזי (גוף) הם אלה שאיתם אפשר לעשות דברים בסיסיים ביותר, כמו לסתום לגננת את האסלה עם גליל נייר מפורק, להתגנב מהבסיס בלילה כדי לבקר חברה, למעול ביחד בכספי הבנק ובסוף גם לשבת בכלא, כשבד"כ החבר הדומיננטי יוצא בזול והחלש מחפה עליו בעדותו... אם אלה גבר ואישה, ייתכן שיהיה ביניהם רומן קצר. חברים במישור הנפש קשורים זה בזה בעבותות של ידידות ונאמנות. כמו שותפים לעסקים ולמסעות, קשר של מורה ותלמיד, או קשר בינזוגי (לא חשוב הג'נדר). הלב נצבט כשאני נזכרת בצמדים כאלה, על רקע צבא ומלחמה, כמו החובש שהציל את המפקד ונהרג או אדם שהציל טובע וטבע. לא תמיד הם מכירים זה את זה לפני הארוע, אך בדיעבד יכול להתברר שיש להם רקע דנ"א מטפיזי משותף שהפגיש אותם. חברים במישור הנשמה קשורים בעבותות שלעולם לא יינתקו. בדרך כלל מדובר בבני אותה משפחה או בחברים קרובים מאוד. זה על קצה המזלג, מקווה שהסברתי די הצורך.

 

[צימעס]

למה הדוגמאות של חברויות פיזיות

כמעט כולם שליליות? ולמה את מתכונת ב"רקע דנ"א מטפיזי משותף"? [יכולה לתאר את זה עם מילים אחרות או עם דוגמאות אחרות?] זה מענין, מה שתא מתארת. מצד שני, אולי אפשר להתיחס לזה כאל חלוקה של מערכות היחסים לכמה רמות - באופן הדרגתי. רגע, יש לי עוד שאלה - איך זה מסביר את מה שענית לרגליים קרות?

 

[gitta]

הרקע השלילי

הוא לא מקרי, הוא נובע מהתנהגות הנשמות בשלב התפתחות התחלתי זה. ההסבר קצת מורכב, אבל בקיצור: אמנם יש נשמות צעירות שזה עתה "נולדו", כלומר קיבלו אנרגיית חיים וכבר בגלגול החיים הראשון מתנהגות נכון עפ"י חוקי טבע היקום. אדם שנשמה כזאת מפעמת בו יהיה ישר, הגון, צנוע, לפעמים נחבא אל הכלים, חדור באהבה לכל אשר נברא. אבל יש נשמות שייעודן להתפתח לאט, לפעמים במשך אלפי שנים עד שהן מגיעות לאיזון אנרגטי ולתפיסת מקומן הנכון ביקום. נשמות כאלו מפעמות באנשים מהסוג שתיארתי, לכן רוב מעשיהם שליליים במשך הרבה מאוד גלגולים. את ממש צודקת, אפשר להתייחס לזה כאל חלוקה של מערכות יחסים לכמה רמות, באופן הדרגתי. אלא שהרמות כמעט אינן ניכרות בחיי בן אדם אחד. ההשתכללות וה"התבגרות" של הנשמה נמדדת בכמה גלגולי חיים, לא רק באחד (עפי"ר). וכבר אמרו חז"ל: יש הקונה עולמו ברגע אחד, ויש הקונה עולמו בחיים שלמים. נשמות בעלות רקע דנ"א מטפיזי משותף: אלו נשמות שנוצרו מאותה נשמת-אם או אב משותפת. לפעמים פוגשים אפילו מי שנוצר מאותה נקודה ממש בגוף ההורה הנשמתי הקדמון, ואז האדם חש כאילו פגש חלק מעצמו. לא ברור למה בתגובה שלי לרגליים קרות את מתייחסת?

 

[Islington]

"למה את מתעקשת לתכנן לי את החיים?"

סביר מאוד להניח שהם לא חברים שלו, שהם לא מתאימים לרמה המנטאלית שלו ושהוא בכלל לא אוהב פינג פונג. בסופו של דבר, כשהוא יגיע לתיכון (פעם זה היה חטיבה, היום כבר אין) הוא יימצא לו את כל החברים שהוא רק צריך. אינטרנט זו עוד דרך מצויינת להכיר אנשים בעלי תחומי עניין משותפים, במיוחד פיטצ'ר נחמד שנקרא "פורומים".

 

[רגליים קרות]

אני לא מתעקשת, רק רוצה נורא ../images/Emo3.gif

(אגב, בדיוק הפוך - פעם היה תיכון, היום יש חטיבה.) למה אתה חושב שבחטיבה/תיכון זה ישתנה?

 

[צימעס]

שינוי במעבר בי"ס

כמו שאני רואה את זה, יש שני סוגי "לא מוצא את עצמו חברתית" - סוג אחד - "לא הצליח להתברג בחבורה". אז, אם נופלים במקום חדש לגמרי, כשהמבנה החברתי עוד לא התיצב, קל להתברג באופן שונה (בפרט אם רוצים ומשקיעים בזה מאמץ). סוג שני - "לא מוצא שפה משותפת עם אנשים 'רגילים' (או בסביבה 'רגילה')". אם זה המקרה, לא אמור להיות הבדל בין יסודי לחטיבה, אולי יכול להיות הבדל אם נכנסים למגמה מתאימה (בה יש ריכוז של ילדים שמתאימים יותר [אחי פרח חברתית כשעבר ליאס"א (מכירה?)]). אם נחזור אלי - לאורך חיי לא מצאתי את עצמי בסביבות "נורמליות". זה לא שאני השתניתי אחרי חוויה טובה ראשונה. אחרי שפרחתי חברתית בטכניון, חזרתי להיות לא-מי-יודע-מה-חברתית בצבא (בקורס קצינות העירו לי על כך (בצדק), וזה הצחיק אותי, כי היו לי מלא חברים בבית), ואפילו עכשיו, באינטרנט, אני לא-משולבת-חברתית (מסרבת ללמוד קודי התנהגות) בפורום הורים המיינסטרימי (שמשום מה אני כן כותבת בו), וכן מרגישה בבית במקומות עם טיפוסים מוזרים יותר (מי אמר פורומפי?). אם כן, לי הערבוב מחדש במעבר לחטיבה לא הועיל. המעבר לטכניון (שם ריכזו עבורי את כל העתודאים יחד

) כן. (אני אולי אחפש לך שתי הודעות של אמהות שעוסקות בהשתלבות חברתית של ילדיהן. תקצירים: (1) ילד שהיה קורבן לאלימות עבר לבי"ס עם מנהל קשוח יותר ונעשה מנהיג; (2) אמא עם שני ילדים אחד עם מעט חברים, והשני מאוד חברותי, שמספרת שהחברותי ממש "עובד בזה").

 

[Islington]

דוברת מבטל חטיבות, למיטב זכרוני

חטיבה ותיכון, לפחות בשבילי, היו מעבר מבית ספר קטן לבית ספר גדול ובו יותר אנשים ממגוון יותר נרחב של "סוגים" וככה מצאתי את החברים שלי.

 

[De-Panther]

מתמודדים מאיזו בחינה?? בתור הורים..

שזה מפריע להם והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם בגלל זה או בתור הורים שדואגים לילד שלהם?? אני בעד הגישה הזו של לתת לילד ללמוד את הטעויות על בשרו... מצד שני אני דוגמא לילד שלמד יותר מידיי טעויות על בשרו

זה בהחלט עושה תראומות... אבל אם הילד שלך לא מתלונן והוא אוהב את המצב הזה למה להציק לו סתם ככה?? הוא לא מסתדר עם הילדים האלה מסיבות כאלו ואחרות... לכפות על כולם להסתדר זה לא יתן כלום חוצממריבות(בעיקר בגיל הזה)

 

[רגליים קרות]

אז זהו, שאני לא בטוחה שהוא אוהב

את המצב הזה. למרות שהוא לא מתלונן. לכפות עליו להסתדר - בודאי שלא. סתם יש לי צביטה בלב לראות את כולם נהנים יחד, בלעדיו.

 

[gitta]

איזלינגטון צודקת

בסוף החטיבה יש פריש-מיש של קבוצת הגיל כולה, ויש משאלי סוציומטריה שבאופן כלשהו יוצרים ביחד קבוצות מתאימות. זה אחד הדברים הטובים המעטים שיש לי לומר על המערכת, אז צריך להגיד.

 

[צימעס]

משאלי סוציומטריה?

על מה את מדברת? מערבים מחדש, זה כן...

 

[gitta]

הילדים ממלאים שאלונים

עם מי הם רוצים להיות בשנה הבאה, ולבחור גם את דירוג ההעדפה. לי זה מוכר מהנכדים שלי, ולא בטוחה שזה נהוג בכל מקום.

 

[צימעס]

אצלי זה לא היה,

אבל זה היה לפני 20 (יואו!) שנה.