צער גידול בנים

[Islington]

אצלי זה היה וזה לפני 5 (וואו) שנים

 

[De-Panther]

אצלי 6../images/Emo3.gif אבל גם אז מערבבים../images/Emo9.gif הם..

דואגים לשים קבוצות קבוצות של ילדים ממקומות שונים ולערבב בין כולם

 

[dana2909]

גם אצלי זה היה

ושכחתי לכתוב (ושכחו לבקש ממני לכתוב), מה שיצא ששמו אותי בכיתה חדשה לגמרי עם מעט אנשים שאני מכירה (יחד עם אלה שהיו לפני בתור להרשם, כי גם מהם שכחו לבקש לכתוב), וכך פגשתי את מי שהחברה הכי טובה שלי עד היום.

 

[Islington]

מקודם קראת לי ילד קטן ועכשיו

אני בכלל ילדה?

אני אשאר עם נער בוגר, תודה.

 

[De-Panther]

תבחר - חי או צומח??

 

[Islington]

צומח בו'

 

[ailag]

אבל אתה קטנצ'יק

 

[De-Panther]

מה את עושה כאן??../images/Emo12.gif

 

[ailag]

לפעמים קופצת לפה קצת

 

[gitta]

../images/Emo52.gif

ילד קטן? לא זוכרת. נערה - כן זוכרת. עכ"פ סליחה.

 

[אמא של נתנאל ותאיר]

לשחרר

IF YOU LOVE SOMEBODY SET THEM FREE ואני בטוחה שאת אוהבת את הבן שלך! חשוב להבין שהם זה לא אנחנו, לא ליפול למקום שבו אנחנו רוצים שהם יגשימו את מה שאנחנו לא הצלחנו, וגם לא ליפול למקום שבו אנו חושבים שהם יחזרו על הטעויות שלנו (כי הם דומים לנו, או משהו כזה). תשחררי אותו, תני לו להיות הוא. תזכרי שהוא לא את וגם לא בעלך, אם תתני לו להיות הוא, ותאהבי אותו כמו שהוא, תראי איך הצביטה בלב נעלמה לה. הוא כבר ימצא את דרכו בחיים, וזו דרכו שלו, לא שלך ולא שלכם. העובדה שהוא בוחר בדרך אחרת ממה שאת בחרת, לא אומרת שהוא לא מאושר.

 

[אפי היקרה]

ואני קראתי שוב את מה

שרגלים קרות מתארת. בסה"כ לילד יש שניים שלושה חברים, שזה נורמלי וסביר. מה שלדעתי את אומרת זה שהוא לא "מתערה" עם העדר המשתובב. שהוא לא מלא שמחת חיים ושובבות כמו שאר הילדים בני גילו. אז הבעיה היא שהוא לא "לא חברותי", אלא "לא קהילתי", נאמר. הלוואי עלינו הרבה ילדים כאלה, שמספיק בטוחים בעצמם כדי לא להיגרר לשטויות האספסופיות, מספיק עצמאיים כדי להעסיק את עצמם , מספיק מאושרים להיות לבד עם שניים שלושה חברים, ומספיק אינטליגנטים כדי לזהות מתי זה כיף ומתי זה אווילי. אם תיזכרי קצת בילדות שלך עצמך - רוב ה"משחקים האלה" הם בעצם ילד או שניים שגוררים קבוצה שלמה לעשות שטויות. רוב הקבוצה היתה שמחה לעשות משהו אחר, אולי אפילו לדבר עם הבנות, בטח לא להציק להן, אבל מה לעשות, זה מה שכולם עושים. הדגש פה הוא על הכולם. בעיניי ילד שבוחר את העיסוקים שלו בלי קשר למה שרוב החבר'ה עושים, הוא ילד שיידע להסתדר לבד/עם אנשים כשיגדל, ילד שיידע לעמוד על שלו בלי קשר ללחץ חברתי וסביבתי, וילד שבסך הכל יהנה מהילדות שלו - בתנאי שההורים שלו יבינו שהוא, בעצם, מאושר.

 

[Islington]

../images/Emo45.gif

 

[dana2909]

../images/Emo45.gif בהחלט. וגם

בואי נזכור שילדים כבר מזמן לא רצים ביחד ברחובות, (חוץ מהימים האחרונים שפתאום כולם אוספים קרשים). אנחנו תמיד אומרים אחד לשני, שלא צריך מליון חברים, מספיק אחד או שניים טובים. אז אולי את מרגישה שאת צריכה לתת לו דחיפה קטנה מדי פעם, כדי שלא יתכנס בתוך עצמו, ואולי לא תמיד זה משהו רע, אבל צריך לשמור שתשאר קטנה, כדי שלא יתנתק ממכם..

 

[רגליים קרות]

אז היום אחה"צ

היו אצלו שני חברים, במשך שעות. אבל אם מחר, נניח, אותם שניים יהיו אצל הילד השכן בבית הסמוך - לא יעלה בדעתו לקרוא להם או להצטרף אליהם.

 

[אמא של נתנאל ותאיר]

תעשי טובה תרדי מהילד

באמת, מה את רוצה ממנו? חשוב שתשאלי את עצמך את השאלה הזאת. למה את רוצה שהוא יתנהג כמו שאת רוצה, ולא כמו שהוא רוצה? דווקא התנהגות כמו שאת מתארת מראה על רגישות לצרכים של ילדים אחרים. דוגמא היום באה חברה אל הבת שלי, היא באה אליה פעם ראשונה וזו ילדה מאוד ביישנית. היא הייתה צריכה את חברתה (ביתי) לעצמה. אבל ילדה אחרת מהשכונה שמשחקת הרבה עם הבת שלי באה והצטרפה, הבת שלי (נשמה!) מקבלת בשמחה כל מי שבא, ואולי גם קצת "לא נעים" לה להגיד לא. אבל בסופו של עניין החברה שבאה במיוחד נפגעה מאוד מכל הסיפור, כי לקחו לה את האינטימיות עם חברתה, וזה נגמר בבכי. לא חבל? לדעת מתי לא לדחוף את האף זה גם מאוד חשוב. <מקווה שיצא מובן>

 

[רקוט קרומפלי]

אז ככה:

גם הבכורה שלי היתה במצב די דומה. היתה לה חברה אחת שאיתה הסתדרה מצויין, וזהו. היתה תקופה שניסיתי "להפוך" אותה לחברותית יותר - הייתי יושבת אחה"צ עם רשימת הטלפונים ומשדכת, וכל פעם זה היה נגמר בתסכול ובכי, כי היא לא היתה מסתדרת עם האורחות, שתוך זמן קצר היו נעלמות לשחק עם הבת הקטנה. הגדולה התחילה להרגיש שהיא מאכזבת אותי, שמשהו איתה לא בסדר כי היא "לא כמו כולם", ושבאופן כללי היא כשלון. תוך זמן קצר מאוד ירדתי ממנה לחלוטין. היום יש לה שלוש חברות טובות ועוד כמה ידידות בתפזורת, היא לא ממש אחת מהחבר'ה ולא סובלת להיות בקבוצות גדולות ורועשות, וכשהיא פוגשת חצי מהשכבה שלה בבריכה היא אומרת להם יפה שלום והולכת לה לשחות לבד. בקיצור - הילדה מבסוטה לגמרי מעצמה, וגם אם אמא שלה בגילה היתה תמיד במרכז העניינים, זה לא אומר כלום (הנה, תראי אותי היום...). ודבר נוסף: יש כמה תחומים שבהם הילד שולט בחייו, גם אם לא במודע: אוכל, צרכים, וגם חברים. אם נכנסים איתם למאבקי כח בתחומים האלה, זה לא יגמר בטוב. אני לא אומרת שזה המקרה, אבל אולי ככל שהוא רואה אתכם מוטרדים/מעוצבנים/מתוסכלים ומעירים לו על כך, ככה הוא יותר יתחפר כדי להיות בשליטה. אבל אולי זה סתם פסיכולוגיה בגרוש.

 

[רגליים קרות]

../images/Emo51.gif לכולם על העצות והמחשבות.

בהחלט ילקחו לתשומת הלב.

 

[האגס 1]

בלי שקראתי את כל התגובות שנכתבו כאן

אבל יש לי שאלה שלפי דעתי היא חשובה - איך הקשרים החברתיים בבית? אתם נמצאים בקשר עם הרבה חברים? הבן שלכם נמצא באוירה "חברתית"?

 

[רגליים קרות]

התקלת אותי...

גם אנחנו לא מי-יודע-מה חברותיים. גם לנו, כזוג, יש כמה זוגות חברים, אך לא חבורה. אבל זה לא מאד משמח אותנו, והיינו שמחים לו המעגל החברתי שלנו היה יותר רחב. אז מה אתה אומר? שזה תורשתי?