צעקות

[לאה_מ]

נסי בפעם הבאה להגיד את הדברים

האלה ולא לצעוק אותם. או אפילו לחזור על המנטרה "אני הולכת לנוח. שקט בבקשה!" שוב ושוב בלי להרים את הקול. ללוות את האמירה בפעולה נחרצת (למשל, לסגור את הדלת של החדר). התוצאה תהיה כנראה אותה תוצאה בלי לווית התסכול שלך.

 

[צימעס]

חוששת שלא ילך

ברגע שאמרתי שאני הולכת לנוח (היה שקט בבית עד אותו רגע), הם עלו מהסלון לחדר. זה לא שהם לא נרגעו - הם התחילו את הרעש במיוחד לכבודי. אולי (בענין המנוחה, לא בענין הצעקות) אני צריכה להשלים עם הצורך שלהם באמא גם בצהריים העייף... זה מדכא, לאור העובדה שעד לאחרונה יכולתי לישון (ממש לישון, עם לצחצח-שיניים וקפה אחרי כן!) בצהריים כמעט כל יום.

 

[לאה_מ]

אולי, אבל -

מכיוון שאמרת שנושא הצעקות הוא דווקאי אצלכם - לא הייתי מייחסת את זה לצורך שלהם בנוכחות שלך בצהרים, אלא יותר לדוקא. ודוקא (כשלעצמו) זה דבר שפחות מקובל עלי.

 

[צימעס]

אבל... אבל...

זה (אם לפשט מאוד מאוד) "דווקא בשביל תשומי". אולי תשומת לב מרוכזת בזמנים אחרים תאפשר להם לשחרר אותי לצהריים. כמו, להבדיל, מכות - דבר אחד הוא לאסור מכות. דבר אחר (ולדעתי לא פחות חשוב) למנוע אותן מלהתקרב בכלל.

 

[לאה_מ]

בהחלט. אבל זה לא סותר.

את יכולה להרבות בתשומי בזמנים שנוחים לך יותר, ועדיין לעמוד על שנת הצהריים שלך. אגב, דוקא ההחלטה שלך להרבות בתשומי בדברים אחרים תשחרר אותך מהחשש שמא דוקא בצהריים המדובר כאן בקושי אמיתי שלהם שאת מתעלמת ממנו.

 

[צימעס]

לזה התכונתי.

 

[דסי אשר]

צ'ימעס, אני עוקבת אחר הדברים

שאת כותבת, ובמיוחד אני מצטטת את מה שכתבת כאן בהודעה: אולי (בענין המנוחה, לא בענין הצעקות) אני צריכה להשלים עם הצורך שלהם באמא גם בצהריים העייף... זה מדכא. הרושם שלי, וזה רק שלי- שמשום מה, את חושבת/מרגישה, שאין לך זכויות בבית. אפילו לא לישון בצהריים. למה. למה את צריכה לחשוב כך על פי צורת ההתנהגות שלהם? עובדה, הם היו שקטים ושיחקו עד שהודעת שאת הולכת לנוח. ברגע שהודעת- הם החליטו לנהל את הענינים בבית, את האווירה, והם הודיעו לך- את לא תשני היום. את כן ישנת בסוף, וגם הם, אבל עם תחושות קשות ועם מחשבות שאולי למענם, לען הקט בבית, את צריכה להמנע משינה. למה? פשוט לא נראה לי. אני יודעת שילדי שלי- שהיום הם גדולים מאד, למדו שלאמא יש זכויות, בעיקר דרך התחום "הקדוש" שלך מנוחת הצהריים. הם היו קטנים, אבל מספיק גדולים לא לישון וכן לעשות רעש. אני כן רציתי לישון. הם למדו- שהשינה שלי חשובה בעיני מאד. ואם מפריעים לי אני מאד כועסת. הם לא נוטרים לי איבה על כך שלימדתי אותם שגם לי יש זכויות במשפחה, לא רק להם.....שלכלום יש זכויות במשפחה... דסי

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif מסכימה מאד מאד.

 

[לורליי43]

הבעיה היא, האם הילד מתייחס באותה

רצינות, לדברים שנאמרים לו בשלווה. אולי הוא מתרגם אותם ל-"אמא לא ממש רצינית".

 

[צימעס]

צ'מעי - אם כשאני צועקת הם נכנסים

למצב "דוקא" (שמגונן עליהם, ברור), זה כנראה לא סגנון דיבור שעובד. [הצעקות הן, חד משמעית, אבדן שליטה]

 

[לורליי43]

הם אבדן שליטה רק אם את באמת

מאבדת שליטה. והרגשת איבוד השליטה נובעת מזה שאת לא מרגישה שזה לגיטימי. בערך כמו שאני מרגישה לגבי מכות- ואז אם הייתי "נשרת" ומכה- הייתי משתגעת מזה.

 

[צימעס]

אני באמת חושבת שזה לא לגיטימי

להפחיד ילד בצעקות.

 

[לאה_מ]

אני גם חושבת שצעקות נובעות

מאבדן שליטה. אני בדרך כלל מצליחה לשמור על טון רגוע, אבל כנראה אני מסבירה את עצמי בצורה מאד אסרטיבית, כי הילדים שלי בהחלט נענים.

 

[לורליי43]

להפחיד??

מה פתאום להפחיד? מאיפה בא הרעיון הזה? אנחנו כנראה מדברות על משהו אחר לגמרי (אני מנסה לתאר לעצמי על איזה סצינה ממגרש השדים את מדברת

). להרים את הקול, זה לא לאבד שליטה וזה לא להפחיד את הילד- זה בסך הכל להעביר את המסר בטונים יותר גבוהים. כמובן שעדיף לעשות את זה בשקט, אבל לפעמים זה לא עובר כשזה בשקט.

 

[טאשקה]

מצויין, מה שאמרת. זה העביר להם

את המסר. אין לך מה לשנוא את עצמך. אמרת בדיוק מה שהם צריכים לדעת ולהפנים. כל הכבוד! אז הפעם בצעקות. לא נורא. בפעם הבאה תגידי את זה בטון תקיף מאוד. נראה שזה יכול לעבוד!

 

[לורליי43]

ברור שיש קשר, כי אני מכירה את דעתה

של צימס לגבי גבולות. ולכן רק העלתי את הרעיון, כשברור לי שאנחנו מתיחסות לדברים אחרת. היו לנו מספיק שירשורים על כך בעבר ואולי למי שלא מכיר את התקופה היא, זה נראה מוזר.

 

[כרמית מ.]

רק לגבי הפחד של התינוקת

כשהגמדון שלי עייף, או במצבים רגישים, כל רעש טיפה מעל לחלש מפחיד אותו. זה יכול להיות הורדת מים, עיטוש חזק, קריאה לחדר השני (ללא כעס), גרירת שרפרף וכו'. ואני מתכוונת לבהלה אמיתית, היסטרית (אבל שנרגעת מהר, בד"כ עוד לפני שאנחנו מספיקים להתערב, כך שאין כאן "רווח משני". רק רגישות, ככל הנראה פיסית, לרעש). זה לא בהכרח מעיד דברים רעים על הגורם לרעש.

 

[אדמה טובה]

הנה שרביט הקסם שלי ../images/Emo28.gif

אופס. לא עזר, הא? מחשבה: המוקד אינו הצעקות אלא הדווקא (כבר אמרו כאן). הדימוי שעלה לי הוא כמו במשחק בזוגות, שבו מניחים כפות ידיים מול כפות ידיים ולוחצים. זה יוצר מצב של תנועה קדימה ואחורה, כל אחד בוחן את כוחו ומרגיש את זולתו ובסוף מתאזנים. נראה לי שהם מביעים איזה צורך במגע מהסוג הזה (לאו דווקא פיזי, את יודעת, אלא של בחינת כוח של כל אחד ואיזה איזון אפשר להשיג). בעיני, כשאת עוברת לחדר אחר, הם צריכים להפעיל יותר לחץ. אני חושבת שייתכן שהם מבקשים שתפעילי את הכוח הנגדי שלך. איך עושים את זה? לדעתי זה מתחיל באמונה עמוקה שלך שמגיע לך שקט (לא רק לזחלילה). ואז כבר תמצאי את הדרך ליישם את כוחך - לא בכפיה, לא באגרסיביות, כמובן - אלא בהתמודדות של כפות ידיים מול כפות ידיים. לא בטוחה שאני מובנת.

 

[צימעס]

זה כמו "ראש בראש" של איילים ../images/Emo13.gif

 

[מטפל]

תשובה

על פניו, ניראה שמדובר ביריבות אחאים, על רקע קינאה לגבי המשאבים הרגשייים שעדייין זקוקים להם בחוויה הסובייקטיבית שלהם, ולהורים זה ניראה שפחות זקוקים. זה מעין איתות כזה, שלא קשור לכך שההורים לא היו בסדר, אלא זה מופיע פתאום, אולי קשור למשהו מבי"הס ..... הילדים מגיבים בדרכים אחרות ולוא דווקא במלל לעניין. בברכה אלון