צעקות
הגדולים שלי גילו כלי חדש: צעקות. צרחות כאלה, מכל הלב. בטח כיף לא נורמלי
א-מ-מה - הם עושים את זה (גם) בזמנים הכי לא מתאימים, וגם דווקא. מה זה לא מתאימים? כשהקטנה ישנה (בכלל "אמא, הערתי את הזחלילה" שגור מדי אצלינו
), כשהיא במצברוח בינוני וזה מפחיד אותה, יש כמובן זמנים שאני במצב בו צעקות כאלה משתלטות עלי. הם עושים את זה גם לילדים אחרים: באים שניים כאלה יחד, וצועקים בתורות - ממש משתלטים/מאימים. כשזה עם אחרים - זה מטופל (במידה מסוימת) כמו מכות: אל תעשו את זה, אתם מפחידים, אם אתם רוצים שהוא ישחק אתכם וכו' הרבה פעמים מציעים לילד השלישי להצטרף. מסתדרים (גם כי יש עוד אמא). כשזה עם הקטנה זו בעיה - אם אני קמה אתה ועוברת מחדר לחדר - הם פשוט באים אתי, אבל אחרי כלום זמן שוב צועקים. נזיפה מתקבלת בצחוק רע (מכירות?) של "אנחנו עכשיו דווקא". (ומעגל איכסי של - אני צועקת, הם צועקים/צוחקים, הקטנה בוכה). הפתרון היחיד שמצאתי הוא פשוט לארוז אותה ולצאת אתה מהבית (הם כמובן מעדיפים לבוא אתנו, וגם מתחילים לשאול כל מיני), אבל לא תמיד בא לי לצאת. מובן (?) שאם אני מאכילה אותי ואותם בזמן אירועים כאלה נמנעים
אבל טוב, מה אני שוב כותבת אבל. יש לי פתרונות, ובכ"ז קשה לי עם זה שכל "טעות" שלי (כמו במשחק עם זמזם) מתבטאת במין פטיש-בראש כזה. טוב. לא נשארה לי שאלה, אלא רק בקשה לפתרונות-קסם.
הגדולים שלי גילו כלי חדש: צעקות. צרחות כאלה, מכל הלב. בטח כיף לא נורמלי
