באחד המפגשים של ההדרכה למטפלות
פתאום התברר שרוב המטפלות לא מאפשרות לילדים בני השנתיים (זה הגיל..) לצעוק), והילדים- מגיבים בדיוק ההיפך. דיברנו על הצורך הטבעי של הילדים לצעוק - לומר חזק- הנה אנחנו קימים, נוכחים. כאשר הם רואים את המטפלת נלחצת -צורך זה נכנס ל"נעלי" ה"דווקא". מסתבר, שהמטפלות נלחצות, מפני מה יגידו השכנים על הרעש.... והילדים קולטים שהמטפלת נלחצת.. אחת מהן, המתנגדת העיקריות לנסיון לנתח מה קורה, צילצלה אלי כעבור כמה ימים, נרגשת כולה. מספרת שהצעקות פסקו. היא החליטה בתוכה, שלא איכפת לה שיצעקו, לא אכפת לה מהשכנים. ראו הילדים כי אינה מתרגשת- הפסיקו לצעוק. ובמשפחתון יש בין 5 ל 10 חברה... הדברים נאמרים ברוח הדברים שכתבה כאן, נדמה לי קרן יער. כדי לצאת מהסחרור, את צריכה למצוא דרך לצאת, עם עצמך. דסי