עם דז'ה וו- לפעמים פשוט אי אפשר. לפעמים הפחד הוא גדול יותר, לפעמים החשש "שמא..." מנצח. אני מזהה לחלוטין, ואומר: "ביישני כל העולם- התאחדו- ותתחלקו לזוגות זוגות"
אני כמובן צוחק, אבל רק מעלה את העניין שביישנות זה חלק מאופי. וכמו שקשה לבן אדם לשנות את הרגלי האכילה שלו, וכמו שקשה לבן אדם לשנות את האסרטיביות שבו, את החשדנות שבו, את ה...שבו, ככה קשה גם להפטר מביישנות.
איכשהו צריך להתגבר על חסרונות שלנו. ישנן קבוצות תמיכה, ספרי טיפול עצמי, וסתם כוח רצון ונסיון של אחרים. הצחיק אותי (כמו אותך) הרעיון שזוג לא זקוק לתקשורת עם העולם החיצוני...זה עובד רק במשך ירח הדבש. --- אני מקווה שתתגבר על הבישנות, צפע איש חביב.
יש לי מישהו בעבודה שאני דלוק עליו וכל פעם שאני לידו אני כמו בחורה בת 16 - מסמיק, מגמגם ומאבד את הכיוון והלשון... אבל אני מפחד לומר משהו, אז אני נשאר עם התסכול... אין לי אומץ (אף פעם לא היה לי), אני ביישן באופי
אני היתי שם ל ופתק והולך או שולח ידידה או חבר, זאת לא כזאת בעיה, חוץ מזה יכול להיות שזאת סתם הדלקות וברגע שבאמת תכיר אותו אולי ירד לך ממנו ואח"כ תשאל את עצמך "בשביל זה הייתי ככה בסרטים?" חחח בהצלחה בכל אופן, תעדכן...