צ'יזס אני כזה מעפן

deja vu 23

New member
צ'יזס אני כזה מעפן

יש איזה בחור שאני דלוק עליו כמה חודשים טובים ואין לי אף פעם אומץ להתחיל איתו. כל פעם אני יוצא מהמקום בתחושת החמצה (הוא מנהל של איזשהו סניף)
 
זה הכל ענין של החלטה יקירי

פלצני ככל שזה ישמע אבל אם לא תתפוס יוזמה זה לא יקרה נכון? יופי! קח נשימה עמוקה פעם הבאה ותכריח את עצמך לעשות את הצעד הנדרש! תתפלא אחר כך (לא משנה מה תיהיה התוצאה) עד כמה תרגיש פתאום מחוזק ואמיץ יותר!
 
כולם פוחדים מדחיה, אבל זה פחד שווא

תגש אליו ותגיד לו "כבר כמה חודשים טובים אני מסתכל עליך ורוצה להתחיל אתך ולא יודע איך". תראה מה התגובה. אם הוא לא מעוניין, שום דבר לא יעזור. תחשוב "הוא לא יודע מה הוא מפסיד". ותשכח שהוא קיים. הם הוא מעוניין, יצאת צדיק, זכית!
 

deja vu 23

New member
זה משפט טוב

אבל אין קשה לי. אני ביישן. כבר לא משנה אם הוא ידחה אותי העיקר שתהיה לי תשובה מי מו מה. אין לי אומץ אבל. אני מרגיש כמו איזה STALKER. אני צריך שמישהו יבוא איתי ויתחיל איתו בשמי. חח. מי מתנדב?
 
../images/Emo13.gif ומה יהיה במיטה...

גם שם מישהו יעשה את העבודה בשמך
. אתה מתוק! קום על הרגליים, וגש אליו. אתה יכול לעשות חזרות בבית, גש אל העציץ בסלון, תעמוד זקוף, עם שתי רגליים נטועות ברצפה, אל תתנדנד מצד אל צד, תישיר מבט לעיניים של העציץ, דבר בקול יציב, בטא את המילים בבירור ובקול רם (בלי לצעוק) ואל תתן לטון לעלות לציוץ חלילה, ותגיד, שלום שמי דז'הווו23 ואני מסתכל עליך כבר הרבה זמן, ולא יודע איך להתחיל איתך... בהצלחה איש חביב
 

yosef 30

New member
פורטי נדבקת במגפת העציצים של סידוני../images/Emo35.gif ../images/Emo3.gif

 

בופיק

New member
היי דזוו...

אתה לא צריך אף אחד!!! אני מניחה שזה מאוד קשה לך.... אבל אולי מספיק שתדמיין שאחד מאיתנו או אחד החברים שלך נמצא איתך... לך על זה, אל תפחד!!! להשאיר לו פתק עם טלפון יכול להישמע יותר טוב? אני חושבת שגם אם הוא לא ירצה אותך, זה מאוד יחמיא לו שחשבת עליו שאתה הרבה זמן מסתכל לכיוון שלו... זה תמיד עושה טוב... חיבוק ענק ממני בופיק
 
יוספי, בעניין מגיפת עציצים...

פחד מדחייה הוא פחד שווא משום שכאשר דוחים אותך אתה מיד יודע שההוא הפסיד הזדמנות להכיר איש חיובי, טוב ומעניין כמוך. כשמישהו דוחה אותך ערכך לא פוחת. אני יודע שקשה לחשוב כך, אבל צריך וזה גם נכון --- ובנוגע לעציץ, אפשר באותה מידה לדבר גם אל הכוננית או אל מכשיר טלוויזיה כבוי
או טוב מזה, לדבר אל מסך מחשב כשעליו מוצגת תמונה של האדם שאיתו אתה פוחד לפתוח בשיחה (אם הצלחת לעשות לו סטוקינג ולצלם אותו בחשאי בלי שהוא ירגיש...
)
 

yosef 30

New member
היי פורטי מסכים ולא מסכים *2

אני ממש לא מסכים עם המשפט חסר המועילות הזה שאם מישהו דחה אותי אז הוא הפסיד מישהו חייכן ונחמד וכו' וכו' כמוני. גם אני באותה מידה הפסדתי להכיר עוד בנאדם - זה שאני לא יודע מיהו לא אומר שאין לי חלק של המפסידים. הנחמות האלה מקדמות רק אגו נפוח ותסכול רב. תאר לעצמך שאתה מקבל כלכך הרבה דחיות - מה זה עלול ליצור אצלך. איזה מין תחושה אתה חושב שתלווה אותך. שכולם מטומטמים, טיפשיםף לא רואים מי עומד מולם, פחדנים, הומואים, חסרי אינטלגנציה ריגישית, מכועריםף מזדיינים, חולי נפש, וכל הרפרטואר שניתן למצוא בכל מיני כרטיסים באטרף. הנה לך דוגמא לבחור שכתב לי זה עתה באטרף: רק רקע קטן בכדי שתבין וגם האחרים. בכרטיס שלי רשום המשפט הבא "אל תוסיף שנים לחיים - הוסף חיים לשנים" - הבחור שלך לי הודעה, מעניין מהיכן המשפט הזה הגיע. האם זה אומר שלא נשארו לך הרבה שנים לחיות? הסברתי לו שהכוונה במשפט הזה היא לא רק לחשוב איך אני אחיה עד אין סוף או לחיות כיאלו אין מחר. אלא להכניס משמעות לחיים שלנו, שכל יום שנחייה, יהיה בעל ערך. והלן תגובתו : יפה ... אבל הבנתי משהו אחר... שהאתר הזה מלא חרא... ואתה צריך להיות חרא בכדי להנות כאן.. או יותר נכון להשתלב כאן... מה לעשות אני נראה לי שייך למיעוט שיש כאן... אני מאמין 5 אחוז נורמאליים או לא תלויי באיזה צד אתה.. מה לעשות שאני ממש לא מחפש סקס או אין לי תמונת גוף ותחתונים.. ממש זול ופאטטי... מה נהיה מהעולם ועוד אימרה כמו שלך... מה אני אמור לעשות איתה שאני נמצא כאן? היא לא מתאימה לי.. אני לא נהנה מהחיים בצורה שכאן נהנים מהחיים... ". אז מי הפסיד כאן אני הוא מישהו אחר? קשה לי לומר מי מפסיד ומי לא. והפחד של דז'ה וו הוא לגיטמי - הוא פחד שמוכר לו מחוויות קודמות. לכולנו הפחד הזה מוכר. הפחד מדחיה. לא נעים כשדוחים אותך, בטח ובטח כשאתה עוד בחור צעיר ומלא תמימות. (תמימות אינה שווה טיפשות
). ייקח קצת זמן לחבר'ה הצעירים האלה לפתח שכבת מגן בכדי שיוכלו להמשיך הלאה בלי תחושת "לא שווים". לכן צריך לזכור שמה שאתה עברת ועובר מה שבני גילי עוברים ונעבור ועברנו - לא תמיד מתאים לאלה שבתחילת דרכם. הפחד הוא אותנטי לגמריי. יוסף. לילה טוב.
 
איזו גישה?

מה שיוסף כתב בתחילת ההודעה שלו? נפלא תאמת. זה מונע משקעים, כעסים ומשחקי אגו מטופשים עם עצמי. אתן לך דוגמא - בסניף ארומה הקרוב לביתי עובד בחור נורא חמוד, מאחר ואני וחבר טוב שלי הפכנו את המקום לפינת הקפה השבועית שלנו, באחד הביקורים אזרתי אומץ והגשתי לו פתק עם הטלפון שלי. הוא לא התקשר. אני עדיין פוקד את המקום, כשאני מגיע והוא שם אנחנו מחליפים כמה מילים ותמיד עם חיוך. זכותו לא להתקשר כי אולי אני לא הטעם שלו וזה בסדר גמור. חוסר משיכה של אדם לא הופכת אותו לחסר אישיות ועיוור.
 
כן, הגישה הזאת.

אני מדבר על הבעיה של ידידינו הצעיר פה, שהעלה את הנושא. הוא פוחד לדבר עם אדם שמוצא חן בעיניו, ולא עושה דבר בנושא. אם הוא יעודד את עצמו ויידע שהוא שווה הרבה, וחבל שלא הייתה הזדמנות להכיר אותו טוב יותר, הוא יבנה בטחון עצמי, ואז כן יוכל לִפנות מלכתחילה אל מושא משיכתו אני לא אומר שאתה צריך להיות ברוגז עם מי שדחה אותך - להיפך, טוב יותר שתמשיך להיות נחמד אליו, אבל במקביל טוב גם לומר לעצמך שאתה בסדר למרות הדחיה, ושההוא, בדחייתו אותך על הסף, לא הספיק להכיר את כל המעלות שלך.
 

צ פ ע

New member
ההתממות שלכם קצת מרגיזה

בעולם מושלם, לכל בחור שדחה אותי הייתי נותק נשיקה וזר פרחים, ומדלג אל האופק בעודי מזמזם שירי קיטש משנות ה-80. אבל- אנחנו רחוקים מלהיות בעולם כזה, ובתל אביב לפחות- ואל תגידו לי אף אחד מכם אחרת- הדימוי העצמי של בן אדם לא נמדד על פי איך שהוא רואה את עצמו, אלא על פי הסביבה שלו. נכון שמה שאני אומר זה קצת קיצוני- ונכון שאני לוקח את זה למקום מאוד נקודתי, ואולי קצת אישי אפילו, אבל אל תלכו רחוק בשביל לראות שאני צודק. גשו לסניף אטרף הקרוב למקום מגוריכם, וראו את כל התמונות, עם כל הקוביות והפרצופים המטושטשים ואמרו לי בכנות- על בסיס מה נבנה הבטחון העצמי-זוגי-הומואי של כל אותם 3000 איש שפוקדים את האתר ערב-ערב? על בסיס השיחות? על בסיס מה שכתוב בכרטיס? כמה מכם שמר על קשר טוב עם כל האקסים שלו/דייטים שלו שדחו אותו? כמה מכם לא הסתכל אי פעם במראה ואמר שהוא אולי מרגיש בסדר עם הגוף שלו, אבל הולך לחדר כושר כדי שהסביבה תרגיש אותו דבר? אל תהיו תמימים, ואל תגידו שבטחון עצמי נבנה רק מהאדם עצמו, על האדם עצמו.
 
אל תכוון אל הירח אם יש לך תותח שמגיע רק לגבעה

זהו, שאתה חושב שכדי להיות נחשק חייבים קוביות, ואני יודע שלא חייבים כלל. אם אין לך קוביות אל תחפש אדם עם קוביות, חפש אדם בליגה שלך. צריך להיות ריאליסטי. הסתכלתי באטרף וישנם שם אנשים בדרגות שונות של יופי, עושר, השכלה, ושטחי התענינות. אם תהיה בררן ותאמר, אני לא יוצא עם שמנים, ממושקפים, קרחים, מבוגרים, צעירים מדי, גרים רחוק מדי, בעלי מבטא זר,בעלי זין קטן, עניים, ביישנים... אז נשאר לך לרדוף רק אחרי הקוביות וכו' ולהיכשל, ואז אתה מאבד ביטחון עצמי. אתה חייב להתפשר על כמה נתונים. אם יש לך ספק, תתחיל מלמטה, תהנה מהיענות של גבר מכוער וטפש שכן נענה לחיזוריך. ואל תאמר לי שגם זה לא יצליח לך. נכון שלפעמים תופתע ומישהו מליגה "גבוהה" יותר יחזר אחריך, אז תהנה מהמזל שלך. אבל בזמן חיפוש אל תכוון את הקלע שלך לשם.
 

yosef 30

New member
ההיתממות שלנו מרגיזה

או חוסר היכולת שלך להגיב בצורה כזו מרגיזה.
צפע, אתה לא חושב שלבוא ולומר על כל אחד שלא רוצה אותך, שזה הפסד שלו, יוצרת איזה נרקסיזים מסויים? מאיפה הגאוותנות הזו לומר כולם מפסידים שלא רוצים להכיר אותי, אני הדבר הטוב הבא
זה בדיוק כמו במערכת יחסים - כשבן הזוג או בת הזוג לא רוצים את הצד השני. אז יישר עולה השאלה אבל למה
מה לא בסדר
אני יכול להשתנות
מה עשיתי
ואני שואל למה כל פעם שמישהו לא רוצה אותי זה אומר שמשהו אצלי לא בסדר
אולי מה שיש לנו להציע לאחר לא מתאים להם
והאם זה אומר עליהם משהו
אני ממש לא חושב שזה אומר עליהם או עליי משהו
מספיק עם הביקורתיות והעוקצנות הזאת. זה מה שזה יוצר רק כעס ורוגז. אתה לא חייב לתת זר פרחים, אבל אתה גם לא חייב לעקוץ או לקלל מה שרבים באטרף עושים. וזה מגיע מתוך מה
מתוך מום שאני הכי טוב ואם אתה לא רוצה אותי אז אתה בן זונה מנייאק ומפגר והפסד שלך. אני אומר סבבה הדימוי העצמי של האדם נמדד על פי מה שהוא מפרש בתוך עצמו,על פי מה שהוא חושב שהחברה חושבת עליו. אם האדם ישעה עבודת מודעות עם עצמו הוא יוכל להפחית את חשיבות ה"מה יחשבו עליי או מה חושבים עליי" וזה יעזור לו לחיות חיים הרבה יותר שלווים וטובים. בהחלט יש משהו במה שאתה אומר, אנחנו חיים בתרבות מאוד מאוד מאוד ביקורתית ותחרותית בגלל זה פני החברה נראים כמו שהם נראים. בגלל זה מחלת המאה היא דיכאון - בגלל זה אנשים נהפכו להיות אגואיסטים ונרקסיסטים. כך שמוטב שהאדם ייקח אחריות על מחשבותיות ופרשנותיו לחיים. אני אשתף אותך במשהו -בהתחלה כשהגעתי לתל אביב וראיתי את כל החתיכים האלה עם הגוף ההורס אמרתי הם בטוח לא ייכלו איתי. אך רצה הגורל ואכן פגשתי לא מעט "הורסים" למיניהם וכל מה שהיה שם זה אגוז בתוך ראש חלול שאם היית מנענע אותו היית יכול לרקוד איתי סלסה. מכאן שמהר מאוד הבנתי שאין לייחס לדבר הזה "גופה" משמעות גדולה. ספורט בתל אביב תפס ערך נמוך מאוד. אם אתה מתאמן אז זה בגלל שאתה הומו ורוצה להיראות טוב, והנושא הבריאותי יירד לטימיון. אני לא מתיימר לומר שאני הולך רק בשביל הבריאות, בהחלט גם לשמור על מבנה גוף שאני אוכל להרגיש בו נוח. בדיוק כמו שאתה מסדר את הבית שלך ומנקה אותו ואתה מרגיש בנוח. אני רחוק מלהיות עם קוביות בבטן וזוהי גם לא שאיפתי. בקיץ האחרון שהייתי בים, זה היה דבר מכוער כולם היו נראים כמו ערסים מפחידים עם שרשראות מוזהבות שחומים בטרוף וגופות כאילו יש תחרות מר עולם - ולא נשכח מצלמות כל הזמן מצלמים אחד את השני. אז אתה רוצה לומר שאחד כזה ישפיע על הדימוי העצמי שלי.
תאתגר אותי קצת יותר נשמה. אני בטוח שיש שם בחוץ. ומדוע אתה כלכך כועס צפע
זה לא בריא ללב
יוסף.
 

deja vu 23

New member
מסכים איתך, יוספוב

יש אנשים שנראים כ"כ טוב, יפים, חתיכים, הורסים.. עד שהם מתחילים לדבר. ואז כל הכיעור (במידה ויש) נשפך החוצה. זה יכול להיות דרך שחצנות, התנשאות, אהבה עצמית, ילדותיות וכו' וכו'. לא מספיק רק להיראות יפה, צריך גם להיות יפה מבפנים. חם, נחמד, אוהב, נדיב, חברותי, חוש הומור וכו'. הכרתי מלא מלא בחורים יפים (בבי"ס, בעבודות שונות) שהאישיות המגעילה שלהם כיערה אותם ברמות שלא הכרתי. ופתאום הם מאבדים את האטרקטיביות שלהם.
 

צ פ ע

New member
אני לא כועס ../images/Emo140.gif ...בדרך כלל.

תראה, אני לא בדיוק יודע איפה הבנת מההודעה שלי שאני חושב על עצמי שאני הדבר הגדול הבא. אני דווקא ממש מושך לכיוון אחר. והדגשתי שזה בדיוק מה שהפריע לי. איך אני אמור להתמודד עם עולם בו כל אחד חושב שהוא הדבר הגדול הבא? אין אני בתור בן אדם שקצת ביישן, שקצת חסר בטחון, שקצת קשה לו להפתח ולדבר עם אנשים (איתיוש יכול לספר לך שלקח לי כמעט שנה עד שהצלחתי לגמגם לו "שלום"...), איך אני אמור לצאת מכל זה החוצה? אני רחוק מלייחס לקוביות בבטן חשיבות, ומה שבאמת מעניין אותי בבן אדם זה אם יש לו קוביות בשכל, אבל אני תמיד מרגיש אחרון במערכה הזו. ברור שמראה חיצוני חשוב לי, ולכל אחד יש את הפרמטרים שחשובים לו יותר וחשובים לו פחות. וברור שאני אצליח מתישהו למצוא את האחד שאוהב את התבנית בה אני נמצא.. אני מקקוה לפחות. אני רק אומר שהדרך היא רחוקה מלהיות קלה בעולם הזה, ולפעמים כשאתה מכוון להר ולא לירח, אתה יורה בסוף בלב שלך.
 
למעלה