סינגפור כדוגמא
סינגפור - מדינה קטנטנה בדרום מזרח אסיה. מוקפת מדינות מוסלמיות עוינות. בסינגפור יש שרות חובה של שנתיים + מילואים, והוצאות הבטחון לנפש מתקרבות לאלו של ישראל. נוסדה בשנות ה-60. אין לה אוצרות טבע. התוצר לנפש בסינגפור מתקרב לזה של ארצות הברית. מערכות החינוך והבריאות יעילות ומעולות. יש עשירים בשפע, אבל גם הפערים החברתיים אינם גדולים. למה? מדוע סינגפור הצליחה במקום בו ישראל נכשלה? כי סינגפור היא דיקטטורה. כי בסינגפור זכויות הכלל חשובות מזכויות הפרט. כי בסינגפור אין "זכויות התלמיד" ו"דמוקרטיזציה של בתי הספר". מורה הוא מורה (ושכרו גבוה), סמכות היא סמכות, ואין הקלות בדרישות מהתלמידים. כי בסינגפור אין אתנן פוליטי לשותפות קואליציוניות. פשוט אין כאלו. כי בסינגפור מאמינים בטכנוקרטיה ולא בדמוקרטיה, ורק כח אדם מקצועי, בוגר הטובות שבאוניברסיטאות העולם, מאייש את המערכת השלטונית. בן לולו, אפללו, גמליאלי, גבריאלי ושלומיאלי נשארים בבית ולא חורצים גורלות. כי בסינגפור, מי שמביא לעולם יותר מ-2 ילדים, צריך לגדל את השלישי ומעלה על חשבונו, כולל כל הוצאות החינוך והבריאות. רוצה מדינת רווחה? בבקשה. ציית להוראות השלטון. לא ייתכן מצב בו קבוצות אוכלוסיה נחשלות שודדות את קופת המדינה ע"י השרצת ילדים. בסינגפור, מי שמלכלך את הרחוב, נענש בעבודות ניקיון, כשעל גבו שלט משפיל. אין "חוק כבוד האדם וחרותו". פגעת בחברה בה אתה חי? תשלם על כך! בסינגפור אין סמים , וסוחרי סמים מוצאים להורג. אין ליברלים יפי נפש ש"רוצים לחיות כמו באמסטרדם", ואם יש, השלטון מבהיר להם טוב מאד שמוטב להם לשתוק. אני מעדיף את הדיקטטורה הסינגפורית על האנרכיה הישראלית, ואני ממליץ לכולכם לקרוא את ספרם של ברוך נבו וגבי ויימן "החידה הסינגפורית". בהחלט חומר למחשבה.