דמוקרטיה
דמוקרטיה יכולה להיות מגוון רחב של משטרים: ייצוגית, לא ייצוגית, שלטון אסיפה, שילוב דמוקרטיה ומונארכיה (בריטניה), דמוקרטיה נשיאותית או פרלמנטרית בלבד, דמוקרטיה עם חוקה, או בלי חוקה (ישראל, בריטניה). כיום כשמדברים על דמוקרטיה אידיאלית מתכוונים לדמוקרטיה עם חוקה טובה וליברלית. אכן, הרוב יכול להיות עריץ כנגד המיעוט, וראוי לקרוא את ג'ון סטיוארט מיל "על החירות" למשל, המדגיש את חירויות הפרט, ובמיוחד את חופש הביטוי. בשביל מה צריך דיקטטור? באיזו דרך הוא יתרום לשילוב בדמוקרטיה? בעניין זה כדאי ללמוד מן השילוב של פרלמנט ומלך דיקטטור בתקופת קרומוול בבריטניה, שילוב שהביא אי יציבות ונסתיים במהפכה המהוללת בה הומלכה במקביל לפרלמנט מלכה שנזהרה מן הדיקטטורה. מאידך, אם מדברים על ארצנו, אין ספק שחסרה כאן חוקה ליברלית טובה ומשוריינת כראוי מפני שינויים בקלות. זו הייתה הכוונה של האו"ם וגם של מגילת העצמאות, אבל בטריק שבוצע בידי וורהפטיג בגיבויו של בן גוריון, הפכה הוועדה שנבחרה לכונן חוקה לכנסת הראשונה. סמכות כינון החוקה עובר מכנסת לכנסת, והפשרה של חוקה בדרך של "חוקי יסוד" עדיין לא הניבה משהו מוצק. חופש המצפון למשל, שהוא אולי הסעיף הכי משמעותי, טרם עוגן לא בחוקה ולא בחוק. מגילת העצמאות המכריזה על חופש שכזה, לא קיבלה מעמד של חוקה, ומעמדה פחות אפילו משל חוק רגיל. רבים מחוקי היסוד ניתנים לשינוי ברוב די קטן יחסית, מפני שאינם משוריינים כראוי (כלומר אינם מוגנים משינוי). נראה כי שני מכשולים עומדים בדרכה של חוקה טובה לישראל. האחד: הצורך של הדתיים לאכוף חוקים העומדים בניגוד לחוקה שכזו. השני: הקונפליקט עם הערבים, אשר חוקה שתבטיח להם זכויות אדם ליברליות תפגע ביכולת לרסנם בכוחניות. (למשל תקנות שעת חירום). איני מביע כאן דעה אישית בנוגע לקונפליקט הישראלי פלשתיני או החילוני-דתי, אלא רק מציג את האינטרס השלטוני המעכב חוקה. ולבסוף, ההישג המרשים היחידי אליו הגיעה הדיקטטורה הנאצית היא בזה שגרמה להיטלר להתאבד, לחסל את התשתית הצבאית הגרמנית בידי בעלות הברית וכפיית דמוקרטיה על גרמניה הלוחמנית
