כשאתה כותב "אני מבין ש...", או "מסתבר ש..." - יש לצפות שיתרת המשפט או הפִסְקָה יהיו שקריים.
בן אוליאל הודה מספר פעמים בביצוע הפיגוע. בית המשפט פסל את ההודאה שנגבתה תחת עינויים מ-17 בדצמבר והודאה נוספת ללא עינויים מ-19 בדצמבר בבוקר. ב-19 בדצמבר בערב נערכה חקירה נוספת ללא עינוי, שבה הודה בן אוליאל פעם נוספת, ובלילה התקיים שחזור מצולם שביצע בן אוליאל בזירה. ביומיים הבאים נערכו לבן אוליאל חקירות רגילות נוספות, לרבות בדיקת פוליגרף, בהן הודה שוב. ההודאות מה-19 בערב ואילך והשחזור, נמצאו קבילים על ידי בית המשפט שקבע כי הם ניתנו מרצונו החופשי ומתוך בחירה מודעת. בית המשפט קבע כי בהודאות אלה בן אוליאל תיאר את השתלשלות האירועים, שלב אחר שלב, החל מהבשלת הרעיון בקרבו ועד לביצועו המלא של הפשע ומסר פרטים מוכמנים שרק מי שהיה בזירת הפשע בליל הרצח יכול היה לדעת ושלא היו ידועים לחוקרים.[1][2][3][4][5]
ביהמ"ש קבע שההודאה (האחת והיחידה אם אני זוכר נכון) שניתנה שלא מיד לאחר התעללות, קבילה. כלומר הבן אדם עבר עינויים כל יום ולעתים יותר מפעם אחת ביום. לכתחילה הודה רק לאחר אותם עינויים. עדויות אלו נקבעו שאינן קבילות*. יום או שעה אחת הבן אדם לא עבר עינויים ובכל זאת, במסגרת כל שבוע** העינויים הודה. על ההודאה הספציפית הזאת נקבע שהיא 'ניתנה ללא עינויים'. טענה מגוחכת ברמות-על מכל בחינה אפשרית. ההודאות שניתנו מאוחר יותר ושוב באו לאחר עינויים, שוב נקבע לגביהן שאינן קבילות.
ברור לכל בר דעת, גם בלי להכיר לעומק את פרטי המקרה, שאדם שעובר עינויים במשך שבוע שלם, גם אם יום אחד מוותרים לו ולא מתעללים בו, יפחד שכך יקרה מיד לאחר התשאול המיידי, כך שגם הודאה כזאת דינה להיחשב כאילו ניתנה במסגרת ובעקבות העינויים על כל המשתמע מכך. לאחר שהפסיקו העינויים בן אוליאל לא הודה יותר במעשים אלא חזר להכחישם באופן גורף.
לגבי הפרטים המוכמנים, שתי הערות:
א. ככלל פרטים מוכמנים צריכים להיבדק טוב טוב עד כמה הם באמת מוכמנים. פעמים רבות מדובר בפרטים שהחשוד שמע, למשל מחוקריו, ורק הכותרת הזאת גורמת לתחושה שהכיר וידע דברים שלא היה אמור/יכול להכיר.
ב. לא כל מה שחוסה תחת הכותרת 'פרטים מוכמנים', באמת ראוי להיקרא כך. כך למשל אם אני זוכר נכון, היה שלב בו החוקרים דיברו על חניה שהייתה בכניסה לבית. בן אוליאל הזכיר רכב שהיה בחניה. הרכב (שוב, מהזכרון) הוגדר כ"פרט מוכמן". אלא שכלל לא בטוח שבן אדם שמשלים רכב ל'יש חניה ליד בית פרטי', אכן השמיע שם "פרט מוכמן". זה נשמע הרבה יותר כמו תוצאה שרצו להגיע אליה וסימנו את המטרה רק לאחר שירו את החץ, מאשר משהו שבאמת ראוי להיקרא "פרט מוכמן".
מעבר לכך רק נזכיר שהיו גם דיווחים ועדויות על פרטים שבן אוליאל לא רק שלא ידע, אלא אף סתרו את נוכחותו במקום ו/או שהוא ביצע את המעשה. בית המשפט דחה ראיות אלה (למשל של ילד מבני המשפחה הנפגעת אם אני לא טועה).
אז מי שרוצה לטעון שבן אוליאל אשם, שייטען בכיף. דעתו בוודאי ראויה להישמע, ככל שהיא מבוססת ומוצגת עניינית. אבל מי שרוצה לטעון שהיה נכון לקבל הודאה אחת מתוך סדרה, כאשר כולן נדחו בגלל עינויים שהיו לפני ואחרי ורק היא התקבלה בגלל פער זמנים בין העינוי האחרון עד לרגע בו נשמעה, לטעמי לפחות מציג שם דעה לא עניינית כלל, אלא מגמתית לחלוטין.
בלי קשר למאומה מכל הנ"ל, בכל מקרה אפשר להתווכח בשאלה אם בן אוליאל, אם נניח לרגע שהוא המבצע, תכנן להרוג במעשהו 3 אנשים לרבות תינוק קטן. הרבה יותר סביר לענ"ד שהוא (אם עשה וכו') התכוון להצתת הבית ולא מעבר לכך.
יש סיבות נוספות אגב מדוע אשמתו של בן אוליאל סותרת את ההגיון הפשוט (למשל הימצאות הבית באמצע הכפר, לכאורה כפר עוין, כאשר 'מחבל יהודי' בוודאי היה מעדיף לתקוף בתים בפאתי הכפר או במעגל החיצוני שלו, למשל עובדת הצתות אחרות באותו כפר בתקופה שקדמה לאירוע הספיצפי הזה ועוד). אבל אליהם לא נכנסתי לעומק כעת, מאחר ובאתי רק להגיב על מה שנכתב למעלה לענין הצדק וההגיון בקבלת אותה הודאה נקודתית.
* 'כמובן' שזה בעצם אומר שהעינויים לא היו חוקיים, אך 'כמובן' שאיש לא עשה עם זה מאומה וכל אלה שאישרו אותם לא קיבלו אפילו מכה קלה על היד.
** יש לקרוא מטאפורית. אינני זוכר כמה זמן נמשך ההליך כולו (לדעתי יותר משבוע, אבל אל תתפסו אותי במילה).