זה לא אמור להיות פורום תמיכה????
קודם כל אני אתחיל בזה שאני בנאדם נורא מדעי, ולמרות זאת, אני שנאת כימיקאלים [וזה כולל את התרופות שלי... בשביל זה אני מעדיפה לישון כל יום 8 שעות ולא לקחת יותר תרופות מהמינימום של המינימום שאני צריכה]. ואני גם בחיים לא לוקחת אקומולים ואנטיביוטיקות. אני חייבת לאמר שאני לא מתה על הרפואה היום. אני מאמינה שכשאנחנו חולים, זה לא הגוף שלנו שחולה, אלה התפיסה שלנו שחולה. אנשים מתרפאים ממחלות ע"י שינוי תפיסת העולם שלהם ובאמת לא חסר כאלה. ולא צריך לצטט לי כל מיני רופאים, כי וואלה, אני דיברתי עם הרבה מומחים ויש הרגשה כאילו כל התחום הזה של האפילפסיה הוא דיי אפור, ולא באמת יודעים על זה הכל, מספר הדעות הוא כמספר הרופאים. ושלא לדבר על המודעות לאפילפסיה בציבור, כשאני בטוחה שיש אנשים שעדיין חושבים שהתקף אפילפטי זה כשנכנס בך דיבוק. אני לא יודעת אם ראיתם, אבל לאחרונה [בפסח נדמה לי] היה סרט בערוץ2, שאני לא סגורה על השם שלו [אז אני לא אגיד סתם], שמבוסס על סיפור אמיתי על ילד קטן שהייתה לו אפילפסיה קשה מאוד, [ובשורה התחתונה] הרופאים כמעט הרגו אותו עם כל הכימיקלים שלהם. כשבסוף מה שהציל אותו זה שההורים שלו שחקרו וקראו דברים לעומק וגילו את דיאטת הקטונים, שהרופאים לא טרחו אפילו לידע אותם. ובסוף הוא עשה את הדיאטה והחלים. וזה בדיוק מה שאני אומרת, הרופאים לא תמיד מכירים דרכים אלטרנטיביות, ואם לדייק פשוט לא מכירים אף דרך חוץ מלהכניס לך כימיקלים לגוף שמזיקים יותר ממה שהם מועילים [ותאמינו לי, יש המון דרכים, כמה שזה נשמע מופרך]. מה שבטוח ב-100% זה שהכי גורע זה לבוא ולהגיד "אני לא אחלים לעולם", כי אז, מה לעשות, באמת לא אחלים לעולם. [ועוד יותר גרוע זה לבוא ולדכא אנשים אחרים בלהגיד להם את זה.]