יכול להיות ששניכם צודקים אבל...
גם מור וגם עדי נוקטים בשיטה מאוד פלורליסטית, משמע שניכם מנסים לשכנע שאיך שאתם רואים את בית-הספר העתידי, זה איזשהו חזון אלוהות, ואתם בעצם מנסים להציג את עצמכם כמיני-ישעיהואים. אבל ישעיהו, ומי מכם שמאמין שעצמות יבשות יקומו ויהפכו לאנשים חיים... אני מוכן לדבר איתכם על זה בכל יום. לדעתי האישית לפחות, ההבדלים ששניכם רואים בגישת של כיצד בית הספר צריך להיות הם מאוד לגיטמיים, ואני אישית לא מסכים עם גישת הדגים באקווריום. רצוי להגדיר ראשית מהם המטרות של בית הספר, האם גם ראשית לחנך או, אמנם כפי שאנו מגלים זאת ימים כלילות ללמד ותו לא. התשובה לדעתי היא מן שילוב מעניין של שניהם, כפי שגיליתי זאת בשנותיי בבית הספר, הן היסודי, החטיבה והתיכון, והיא מתקבלת מהביזאר שבביזאר - קודם ללמד, ובאם יוצא הצורך (כלומר יש איזה אירוע שאפרט עוד שנייה כמה דוגמאות בנושא)נחנך. כולם זוכרים את רצח רבין, יש היו גדולים יותר והגיעו לשיא אונם כאשר היו הם בכיתה ה' ויש כאלה שלא. אני לא. אז כפי שאני זוכר החל החינוך לערכים, אבל למרות שאנו מאווווד אוהבים להאשים את הוד מלכותה המנהלת, ואת הטוענת לכתר, המורה, בליקויים פדוגוגיים, הם חינכו אותנו מצוין, אבל הבעיה הייתה הערכים אותם ניסו להחדיר בנו. האינפוזיה אותה רצה משרד החינוך להכניס הייתה ותהיה כתמיד הרת אסון והיא נקראת שלום. השלום הוא חס וחלילה אינו אסון כשמאלני גאה אומר זאת, אך משרד החינוך רואה אותנו התלמידים כמן יצור זומבי שלומד לבגרויות (או לשיעור חלילית בימים דאז), ולכן רוצה לתת לה יצור גשמי לשלום. ליצור הזה לא נקרא אי.טי., הוא לא בא מכוכב אחר, ואתם בטח יודעים ששיחות מגן-עדן זה Long distance אזי זהו רבין. השלום=רבין. בעזרת המשרד החינוך קיבלנו אקסיומה מתמטית נוספת ללמוד בע"פ, החכמים שאלו... הוד מלכותה והטוענת לכתר, האין זה אפשרי שלא רק רבין=שלום, האם שלום שווה עוד משהו... אזי אמרה המורה - טענה מרתקת הוד תלמידותך הבזוי, אבדוק זאת ואחזיר תשובתי במהרה. בדקה אך בדקה גב' המורה, ומה מצאה שאלתם.. הרי אם שלום יהיה שווה נגיד דוגמא אלמיתית כמו פרס... אזי פרס=רבין (שני גדליםשווים ביניהם שווים לגודל שלישי.. כן המתמטיקה לא בורחת ממני), וזה לא הגיוני - או כמו שאמרו חברינו בבלי סודות - איך אפשר לקרוא את זה???... ולכן נותרנו עם אותה הפונקציה שאנו, כמתבגרים נאלצים לאכול מדי יום ביומו בשנים האחרונות. באסה. יש משהו לעשות בנידון, תלוי את מי שואלים. כל אחד בא לבית הספר במטרה מסוימת, ונשלח אליה בדר"כ במטרה שונה לגמרי. המטרות משתנות עם דרך השנים, אך הבירוקרטיה חוגגת ולכן אין שינויים במטרות בהן נשלחנו למוסד, אך יש שינוי במטרות מדוע באנו, או שמא נשאל - What are we still doing here? נראה לי אמנם שכל אחד כבר ענה על זה בעצמו... אנחנו פה כי אנחנו רוצים השכלה, וכמו רבבות ומאות אלפי התלמידים שלפנינו אנחנו מוכנים לקבל יותר השכלה בתמורה לפחות ערכים, והסיבה היא לא שמאלנים-ימניים, דתיים-חילוניים וכל שאר המחלוקות א-לה-חברה ישראלית הרי הסיבה היא קודם כל עצלנות. משרד החינוך עצלן בכך שהוא לא יודע להגדיר מהו ערך, מה שווה לחינוך, ואילו ערכים הם גלובליים, כלומר שכל אדם באשר הוא אדם (למרות שהוא תלמיד) צריך לדעת אותם. ערכים אלו ראוי שיזכו לדיון נוקב ולהבנה משמעותית שלהם, למען נהיה אנו, בנינו ובני-בננו ראויים יותר לכינוי חברה דמוקרטית, ואני אציין כמה מהם: הזכות לשיוויון ללא הבדל גזע, דת, מין, לאום וכו', הזכות לקניין - שבקיצור זה מה ששלי, שלי והיות ואני עמלתי להשיגו אין לאף אחד הזכות לקחת את זה ממני בין אם זה יהיה שיר שכתבתי או המינוס שיש לי בבנק, וכמובן הדמוקרטיה - אותו יציר דימיון ספק קיים ספק אשליה של מישהו שרוצה לעשות עלינו ניסויים במטריקס (דרך אגב ראיתם את החדש?), והערך שלדעתי למרות שאני בולע את עצמי, יורק וטועם מחדש בגללו - מדינה יהודית - או שכפי שחזו זאת נביאי האמת (אני מת על בן גוריון...) של העם היהודי, המדינה הזאת היא שלנו, ואנחנו כעם הנבחר (או שמא העם ב default) עלינו לזכור שאנחנו לא לבד בעולם ולכן האופציה היחידה היא לרדת מעצנו הגבוה ולהתמזג (אבל חס וחלילה לא יותר מדי
... עכשיו אבקש מכל אחד שיודע להגדיר מהן הזכויות ואת הבעיתיות שבהן בע"פ לקום.. לא חברים לא התכוונתי למי שלמד זאת בע"פ למתכונת באזרחות, אלא למי שיודע לממש, מי שאי פעם ניסה... קשה, נכון.. כילד שנפגש כבר עם שנה עם ערבים מישראל, הרש"פ והעולם... אני יודע כמה זה קשה, ואני יודע שככל שזה קשה - זה גם שווה את זה. אנחנו, ראשית כל אנחנו, ולא מור, לא משרד החינוך, אלא אנחנו!!!! אנחנו ויתרנו על הרצון שלנו שיחנכו אותנו, במן מרד נעורים סוג ב' אם יורשה לי לומר, ויתרנו על הרצון של אנשים להטמיע באנו איזה מסר חינוכי, כמאיישי המורים והמורות למיניהן גרמנו להם ולהן לרצות ללמד, כי ללמד זה קל, מה זה בכלל ללמוד - הכתיבו לי, קראתי, זכרתי, קיבלתי 55 ומעלה - הרי לי לימודים. קשה - לא! צריך להוסיף איזה מרכיב איזוטורי כמו עניין לנושא, לא!. לכן אם נרצה לשנות משהו בעולם שלנו, נתחיל אולי בלשנות את עצמנו, כי אצבעות יש 10 ולהאשים זה הכי קל. שכל אחד מאיתנו יחשוב על משהו שהוא רוצה להעלות לדיון, נושא שמכאיב לו, בין אם זה משחקי כדורגל בשבת, זכותם של הערבים על הארץ, או זכותם של היהודים להעיף אותם מפה, הבה נחשוב, נבין ואז נגרום מוטיבציה של העולם לתת לנו עוד... עוד השכלה... עוד ערכים, והכי חשוב עוד אהבה (כן אני יודע קיטשי קיטשי, אבל עצוב כמה שהקיטשי הפך להיות נכון)... תחשבו על זה בשיעור חינוך הבא שלכם, תעלו סוגיה, תבקשו דיון הוגן, לא צועקים אלא מדברים, תנסו, זה לא כואב (אולי קצת), המורה תנשק את עפר רגליכם ותרוויחו קצת ממה שלשאר יש להגיד. ועל זה נאמר יוזמה - זה לא דבר רע. תודה רבה, ותגיבו - דיון פורה הוא הכי טוב.
