פשוט קשה לי מבפנים

[שיר לי שני]

אני חייתי בעיר

ואנשים זרים שהכירו רק את פרצופי לא ניגשו אלי.
כי בעיר את לא "שייכת" לכולם, בדרך כלל. לפחות לא בעיר שלי.
ניגשו אלי אנשים שהכירו אותי ממש, וזה בסדר. איכשהו.
בקיבוץ שלה, ניגשו אלי אנשים שפגשתי פעם אחת בחיי, בחתונה, וגם אז לשבריר של רגע. זה נשמע לך נורמלי? לי לא.

 

[B l u e D e v i l]

אמנם זו העיר ה5 בגודלה

בארץ, אבל אצלנו בעיר מי שמכיר את הפרצוף מרשה לעצמו לשאול שאלות.
בקיבוץ של פעם יש תחושה שכולם משפחה. בעלך היה הילד של כל דורה ואח של כל בני דורכם. ככה שכן, מבחינתם זה הגיוני לשאול מה קרה לאשת אחי/בני...

אגיד לך מה הבעיה, נורא קשה למצוא את הגבול הדק של כל אדם לעצמו. ישנם אנשים שמאוד נעלבים שלא שואלים,מתעניינים,מדברים איתם. לעומתם ישנם אנשים שאם עשית יותר משלום שלום מרגישים שאת נדחפת להם.
בעיר ישנה אנונימיות שאין בקיבוץ בכלל, אז קל יותר להתמודד שם אם את לא אוהבת מעבר לשלום מנומס.

 

[שיר לי שני]

נכון, בעיר יותר קל

ולגבי "כולם משפחה",
זה קצת דואלי, שלא לומר צבוע,
שכשזה מגיע לרכילות "כולנו משפחה",
אבל כשאני אומרת "קיבוץ שלם גידל אותו", אומרים לי שזה זלזול בהורים

אגב, יש דברים שגם בתוך משפחה, מורחבת בעיקר, רוצים קצת מרחב לפני שמספרים... זה נכון שקשה למצוא את הגבול של כל אדם, אבל אחרי כמה שנים יודעים מהו הגבול, ועוברים עליו בכל זאת, ואז אין תירוצים, זה בסה"כ חוסר התחשבות כרגיל. בכל מקרה, זו היתה רק דוגמה ספציפית למקום שבו אדם רוצה ובוחר להיות פרטי, אבל אחרים מפרים את הפרטיות הזו.

 

[B l u e D e v i l]

קיבוץ שלם לא גידל אותו

הכי הרבה גידלה אותו המטפלת האחת שלו. אבל לכל חברי הקיבוץ יש תחושה שהוא "הבן של כולם" זה לא הופך אותם למגדלים שלו.

 

[שיר לי שני]

סליחה

אבל התחושה שלהם לא מעניינת לי את הרחם כשהם נדחפים לתוכו.
ועם כל הכבוד, מחר הם כולם חייבים לקבל זכויות של בני משפחה ולבוא לבקר אותי ואת ה"נכדות של כולם", לא?

כל מה שאני אומרת, זה שבקיבוץ לא שומרים על גבולות כראוי, וזו בחירה נכונה למי שבחר כך. אבל הבן שלה בחר לחיות בעיר, וגם אשתו, אז עם כל הכבוד, אפשר לא להתנהג בחיים שלנו כמו בתוך קיבוץ...

 

[B l u e D e v i l]

זה נכון.בקיבוץ-במיוחד של פעם

אין גבולות של צנעת הפרט (גם לא בחברות אחרות בסגנון כזה כמו משפחה,מקום עבודה וכו...)
הבן שלה בחר לעזוב אבל היא לא מכירה משהו אחר. היא מספרת עליו כמו שחברה מספרת לה על הבן שלה

 

[שיר לי שני]

תראי

מנקודת המבט שלה, זה בכלל לא קשור אלי או אליו.
זה הנכד שלה שמת בבטן.
אני רק האינקובטור, ואחר כך זו שמגדלת לה את הנכדות.
זה ברור ושקוף בכל ההתייחסות שלה לכל הנכדות ולנכד.
בשבילי, בכל זאת, זה היה חסר התחשבות.
מצד שני, כבר מזמן אני יודעת, שמה שמספרים לה, גם אם מספרים בלית ברירה, זה כאילו לפרסם בעלון של הקיבוץ + משפחה מורחבת + נספחים וחברות שלה. אז מסננים.
אני לא כועסת, אני פשוט אומרת שאפשר היה לקחת בחשבון גם את הבן ואת הכלה, שבחרו בחיים שבהם יש בכל זאת דלת שסוגרים...

 

[אסתי קלי]

מאוד פשוט

מי שלא יודע לשמור את הסודות של עצמו שלא חתמה מאחרים לשמור אתם

בכל מקרה,מי שכותבת תחת שמה המלה ותמונתה את סיפור חייה לפרטים עבור כל העולם ומכריה לקרוא לא יכולה לכנות עצמה אדם פרטי ועוד.......מאוד מאוד

 

[B l u e D e v i l]

ההבדל הוא שליטה במה שאת בוחרת לחשוף

את לא יודעת שום דבר על בעלה. כי היא בחרה לא לחשוף עליו אפילו פיסת מידע אחת. את לא יודעת יותר מדי על מערכת היחסים בניהם, שוב, מאותה הסיבה.
אין לך מושג אם היא עושה דיאטה עכשיו ...
מבינה את ההבדל?

 

[אסתי קלי]

אני אולי לא יודעת

אבל השכנה שלה זו שהן הולכות לאותו גן שעשועים ואולי גם כותבת פה בשם בדוי יודעת
ואם היא יודעת אז אולי גם כל האימהות בגן וכו
ולכן היא אולי שולטת במידע מסויים אבל היא לא אדם פרטי מאוד מאוד
אדם פרטי מאוד מאוד לא יכתוב את הפרטים הכי אינטימיים ולא יאוורר את הכביסה המלוכלכת בחוץ
תחת שמו המלא תמונתו שמות ילדיו וכו

 

[mykal]

המצב מתסכל, כי את

קצת הכנסת עצמך, למצב של 'בולשת' ו'חרדה'.

אתם מתנהלים באופן לא שומר גבולות, כשאתם בעצם נשים שונות.
את קנאית מאוד לפרטיותך--וגם שומרת ומגנה, כל הזמן, היא
בדיוק בצד השני--מרשה לעצמהולא חרדה, ומרגישה שאת 'תובעת' משהו שקשה לה,
והיא מתגרה בך--כך מרגיש לי מהסיפור עם הפחית.

מסכימה עם נומלה--ראשית שבי ותסכמי עם בעלך-מהם גבולות זמן הביקור אצלם.
בלי לדבר נגדה, אלא כדי לענות על הצורך שלך ועל ההתאמה שלך.

אולי פעם בשבוע הוא ילך עם הילד לשעה, ואת לא? שחררי קצת--מה כבר יקרה לו,
ואם לא יהיה טוב אז בעלך יגיע למסקנה. שהיא לא אחראית.
כשאת מדברת כך--הא לא יכול להזדהות כי זה מיד מביא ותו להתנגשות מול אמו.
כשאת שם אל תשדרי אנטי, את ם עין פקוחה, משהו לא נראה לך,
תגשי בחיוך ותרחיקי את הילד באיזה תירוץ.
לא מוכרחים להתנגש. ולא כל דבר שיהיה בצנזורה עם הבעל.

לגבי אחותו--קצת הומור, נראה לך שהיא לא מרפה,
היא בס"ה בת 14, לטפי אותה בפנים, בגב, בשיער, כשתתלונן תצחקי אל תתנגשי.
תרפי לכמה דקות ושוב--ולבסוף תשאלי אותה אם היא חושבת של--xxx נעים--ככה היא בדיוק עושה לו.
בלי הרבה מילים, בלי פנים חמוצות --אפשר להשיג הרבה.

 

[ר22 היחידה]

אתמול רבנו בגלל העניין הזה

אחותו שגרה עם בעלה מזה חודשיים במרחק של חצי שעה נסיעה בלי פקקים ביקשה מבעלי שיבוא לתלות לה מראה. לבעלי יש לב טוב ואמר לה שיבוא. אמרתי לו במילים יפות שנמאס לי כל יום לראות את ההורים שלו או המשפחה. בממוצע אנחנו רואים את המשפחה שלו פעם ביומיים. הוא התחיל להתעצבן ולבכות שאני לא אוהבת את המשפחה שלו. הסברתי לו שלי מספיק לראות משפחה פעם בשבוע, אבל לא כל יום. ניסיתי להסביר לו שהייתה לי בעיה ורציתי שנפתור אותה ביחד. בסופו של דבר סיכמנו שנבקר את ההורים ביחד פעם בשבוע, ואם ירצה אחרי שנבלה ביחד בערב יקפוץ לבד להורים.
דבר נוסף זה שבעלי מאוד רוצה לטייל וביקש מאימא שלו שתסדר לנו כרטיסים לצימר (דרך העבודה שלה יש לה הנחה) ואמרתי לו שמתאים לי רק אנחנו והילד נטייל בלי אף אחד. אתמול הוא אומר לי שמטיול שלנו זה נהפך לטיול עם המשפחה שלו והחברים שלהם. הא הזמין אותם לטיול התרעננות שלנו. אמרתי לו שאין בעיה לטייל עם אנשים אבל ציפיתי לצאת מהשגרה של לראות אותם כל יום ולהיות 3 ימים רק אנחנו לבד מנקים את הראש.

 

[אסתי קלי]

זו אולי תהיה אמירה קשה

אבל את חייבת לבדוק עם בעלך למה הוא מנסה להתחמק מזמן לבד איתך

 

[ר22 היחידה]

דיברנו גם על זה

זה לא שהוא רוצה להיות רחוק ממני. פשוט הוא מאוד קשור לאימא. הוא אומר לי שיעדיף אותי על פני האימא. הוא יצא מהבית אבל יבקר בכל הזדמנות שתהיה. החברים שלו משום מה בזמן האחרון ניתקו את הקשר, הוא לא מבקר אותם הרבה כמו שהיה רווק או נשוי בלי ילדים. הוא מרגיש שהחיים שלו מאז הלידה ממש השתנו. ואני אומרת לו שאין מה לעשות, כשיש לך ילד החיים צריכים לכלול גם אותו. לפני הלידה היינו מבקרים את ההורים שלו לא יותר מפעמיים בשבוע.

 

[איילת המתולתלת]

אומר משהו אחד אבל מתנהג הפוך מזה.

וזה כתגובה על מה שכתבת כאן. אבל לא הבנתי מה אכפת לך שהוא תולה לאחותו מראה.

 

[mykal]

מותר? בזהירות

כדי לא לפגע.
את עושה טעויות--שגורמות לך להפסיד את העקרונות שלך.
ואח"כ את כועסת ורבה.

ואענה על שתי האנקדוטות שהעלית--
הוא רוצה, ולך זה לא מפריע ולא על חשבונך (עזרה בבית או משהו אחר)
שיסע ויעזור לאחותו, למה לריב.
את יכולה להשאר בבית בנחת שלך.
אם זה זמן שאת צריכה אותו--תאמרי לו שיתאם זמן מתאים לשניכם.--כ"כ פשוט.

אהה רצית לצאת לצימר--כמה הנחה כבר קיבלת?
אבל הרוחת ביושר את כל המשפחה המורחבת שלו--למה את מתלוננת?
אני במקומך--הייתי פורשת--שיצאו לבד.
אבל יכולת לומר לבעלך--הזמנתי (במחיר מלא) 3 ימים בצימר--רק אתה הילד ואני,
ואל תספר לאף אחד. ההפסד הכספי הוא רוח גדול. כ"כ פשוט.

בהצלחה בהחלטות הבאות. על זה נאמר 'סוף מעשה במחשבה תחילה'
בתקוה שלא תיעלבי ותקחי דברי ברצינות וממקום מכבד.

 

[ר22 היחידה]

הבעיה היא

שאני בחופשת לידה 8 חודשים מכל מיני סיבות. ועכשיו אני מחפשת עבודה שרק אחרי סוכות אתחיל. כלומר 9 חודשים בבית עם עצמי אין לי פה חברות או משפחה קרובה. מה גם שבמהלך היום כולם עובדים..
בסך הכל רציתי שכל עוד אני יושבת כמו כלב לבד בבית כל היום, שיבלה איתי את הערבים. בקשר לאחות-זה בגלל שכמה כבר אפשר לראות את ההורים (זה אולי נשמע רע, אבל כל יום להיפגש איתם!!אם היינו הולכים אליה היינו צריכים לקחת גם את החמות והגיסה)
בקשר לצימר-אין לנו הרבה כסף כמו כל זוג צעיר, אז אם להינות ב400 שקל במקום מעל 1000 שקל זה משמעותי.

 

[mykal]

אני שמחה שאת חוזרת לעבודה

זה כנראה, יעמיד הכל במבט אחר גם מבחינת 'הכח' לעמוד על שלך.

ואני מגיבה לשני הנושאים--
אם את רוצה אותו בערב (בכלל לא משנה למה)
אז אם אחותו רוצה והוא מסכים, מצוין שיצא שעה קודם מהעבודה
יעזור ויחזור. את לא עסקת חבילה למשפחתו בכל דבר וענין.
מותר שיהיו הגבולות של המשפחה הגרעינית שלך.

ולגבי סכום הכסף--הרי אפשר למצוא אופציה שלישית,
תסעו ליומים לפי התקציב שיש לך.
או אפילו 3 ימים ולא ברצף. פה יום ופעם אחרת עוד יום.
זה כשאת בעצם מכריזה שאת רוצה בלעדיהם.
את לא יכולה להחליט להנות על חשבונם--ובלעדיהם.--עובדה.
עכשיו הבחירה ביד שלך.

אם את שואלת אותי--אני הייתי יורדת מהנסיעה המשותפת--
זה לא מבשר טוב--הרי יהיה המשך חיים, נכון? למה למתוח את החבל?

 

[שיר לי שני]

להפריד בין כמה דברים

1. שבי וקבעי גבולות עם אישך. שניכם לבד, בלי אמא שלו, כמובן. כי קודם כל, שתהיו אתם גוף אחד מולה.
2. אם את לא סומכת עליה, אל תתני לה להיות עם הילד לבד. גם אני לא סומכת על חמותי, ולא, היא לא עם הבנות לבד לדקה. גם בחתונה של גיסי כשהתעקשה שהיא תקח את אחת מהן להשוויץ - כי זה חייב להיות שהיא תקח, וחייב להיות בידיים שלה, לא משנה שכל החברות שלה כבר ניגשו לשולחן שלנו וראו את הבנות - האישלי הלך איתה בשקט. בלי לדון בזה. פשוט הלך איתה.
3. היא רוצה עוד? היא רוצה שתזרמי? היא רוצה והיא רוצה? יופי. לרצות זה לגמרי בסדר. אין חוק נגד לרצות. תחליטו מה הגבולות ותעמדו בהם. היא תתרגל. 3 פעמים בשבוע זה המון, באמת המון.
4.מפחדת שכל הזמן יבואו כמו בריימונד? לא אפשרי. אי אפשר לבוא אליך בלי להודיע ובלי לקבל רשות.
5. אני גם מנסה להשתחרר מחוסר האחריות של חמותי כשהיתה אמא (בעיקר שהיא מספרת לעצמה ולעולם איזו אמא לביאה היא היתה

). זה לא לגמרי רלוונטי, אבל זה כן אומר משהו על תפיסת עולם, ובעיקר על יכולתה לתת עצות. אפשר פשוט לענות ב"בסדר, אבל אני אחרת ממך"..

 

[אסתי קלי]

את יודעת

זכוריודעת כור לי שבעבר מישהי פנתה אליך בתגובה וכינתה את אישך במילה בעלך
את מייד תיקנת אותה שהוא לא בעלך אלא אישך
למה את לא מכבדת באותה צורה את מי שבוחרת במילה בעלי?