ר22 היחידה
New member
פשוט קשה לי מבפנים
לפני הכל אני חייבת לציין כי לפני הלידה אני וחמותי היינו ביחסים בסדר. אף פעם לא רבנו או התווכחנו. היא באמת אדם שאוהב לעזור. הייתי בטוחה שכל הסיפורים על חמות הוא שטויות. אבל גם אליי הגיע.
יכול להיות כי אני לוקחת כל דבר קשה, אני פה לא בסדר. אבל אני חייבת לשפוך את מה שיושב על הלב.
חמותי פשוט אובר מתלהבת. אני מבינה נכד ראשון של הבן הבכור. אבל עדיין צריך לשמור על פרופורציה. אני אדם שלא אוהבת שמתערבים לי יותר מידי בחיים, אני אדם קנאי לפרטיות שלו רוצה להיות רק עם בעלי והילד. זה התחיל בזה שהיא סיפרה לכולם שאני בהריון אחרי שביקשנו שלא תספר לאף אחד. באה אליי בתירוץ של אבל אנחנו יושבים איתם ורואים לך בטן. (אצלי רק חודש 4 התחילו לראות משהו וגם היה נראה שרק השמנתי, והיא סיפרה שהייתי חודש 2)
לא איכפת לי מידי פעם ללכת לבקר את ההורים, אבל מעדיפה לבלות רק שלושתינו בלי מישהו אחר. הרי עכשיו אנחנו משפחה, ולא רוצה כל צעד מחוץ לבית לכלול עוד אנשים. אנחנו מבקרים את ההורים שלו אולי 3 פעמים בשבוע. וזה לא שעושים משהו מיוחד, זה רק בשביל שישחקו עם הילד. אני יושבת על הספה צופה בטלוויזיה ומסתכלת על הילד, ובעלי אוכל במטבח. כל פעם יושבים לפחות שעה וחצי. ועוד חמותי מעיזה להגיד שהיא לא רואה את הילד בכלל... למשל אצל ההורים שלי אנחנו רק פעם בשבוע וגם לארוחת ערב של לא יותר משעתיים, כי בעלי לא יכול לשבת הרבה זמן במקום מסויים.
כנראה היה לה איזשהי פנטזיה על איך להיות סבתא, ואני שברתי לה את זה. היא אומרת לבעלי שהיא רוצה שנשאיר את הילד אצלה לבד, ואני לא רוצה כי אני לא סומכת עליה.
כל הזמן אני אומרת לבעלי, מי אומר שחייב להשאיר ילד אצל הסבתא. אני קשורה אליו, ולא רוצה שיהיה בלעדיי להרבה זמן.
הרבה פעמים אמרתי לבעלי שאני לא סומכת עליה. היא הביאה לי גם כל כך הרבה סיבות לא לסמוך עליה, שכבר קשה. אחרי שיחה שעשיתי איתה (רק בשביל בעלי) היא מנסה להשתנות. אבל עדיין אני מרגישה כי ברגע שאני מסובבת את הראש, או שאני לא לידה היא תעשה דברים שאני לא מסכימה.
דוגמה: היינו באיזה אירוע חברתי והיא רצתה להחזיק אותו. (למעשה רצתה להשוויץ בנכד מול המשפחה שלה) הביאה לו ליד פחית של אקסל. וכמו כל ילד ישר רצה להכניס לפה. היא עמדה עם הגב אליי אבל עדיין ראיתי מה הם עושים. היא החזיקה את הפחית, והילד רצה להקריב לפה ולטעום. אחרי שהמשקה נגע לו בשפתיים, היא צוחקת ומרחיקה ממנו. אחר כך מסתכלת עליי לראות אם ראיתי או לא. כשבעלי שאל אותה על העניין הזה, היא אמרה שמה פתאום שנגע עם השפתיים. זה אולי יכול להיות שטויות אבל אמרתי לבעלי אם היא לוקחת אותו לידיים, היא צריכה לשמור עליו שלא ישים דברים בפה. איפה האחריות שלה!!? למה שתיתן לילד בן כמה חודשים לשחק עם פחית אקסל?? אני מבינה שבעלי מנסה להגן על אימא שלו, ובאיזה מצב הוא נמצא. אבל אני התחתנתי עם גבר שאני אוהבת ולא עם אימא שלו.
הרבה פעמים אני אומרת לו שאני לא חייבת לתת הסברים לאימא שלו. אם אני אומרת משהו אני מצפה שיכבדו את זה. כל הזמן אני צריכה להסביר את עצמי מולה, וזה מייאש. אי אפשר ממש לדבר איתה. היא אומרת כן עם הראש, אבל עושה מה שבא לה.
בעלי והיא כל הזמן אומרים שהיא יודעת לטפל בילדים. ולדעתי ממש לא. היא יותר מידי אימפולסיבית, יכולה לעשות דברים מבלי לחשוב עליהם. רק בדיעבד אחרי שמסבירים לה כמה פעמים למה משהו הוא לא בסדר, היא מבינה ומסכימה. אין לה סמכות הורית. למשל כשבעלי היה תינוק ועדיין יונק נסעה לכמה שבועות לחו"ל והשאירה אותו עם אחרים. היא נסעה עם ילדה בת חודשיים לשבוע לסיני. לדעתי זה דבר לא נכון, והיא לא מבינה למה אני לא עושה אותו דבר כמוה. לא מוכנה לקבל את זה שאני לא "זורמת" בדברים כמוה. אני יותר מחושבת, וחושבת לטובת הילד ולא עליי.
נראה לי שהיא מאוד מקנאה בקשר שיש לי עם בעלי והילד. בגלל שבעלה הוא לא טיפוס משפחתי בכלל, ולדעתי אפילו לא עוזר לה עם הבית והילדים. לפעמים נראה שהוא מרגיש כמו במלון, לא עוזר בכלל בבית. ואני נמצאת עם הילד הרבה. אנחנו טיפוסים מאוד ביתיים, והם אוהבים לנסוע. היה פעם אחת אפילו שהיא אמרה לי שתדעי לך שאנשים במשפחה מקנאים בזה שהתחתנת איתו, כי יודעים איזה בחור טוב הוא...
עוד דבר זאת גיסתי בת 14. אתם יודעים איך בנות עשרה של היום מתנהגות ומדברות. אני רואה אותה עם הילד והגעתי למסקנה שהיא פשוט אגרסיבית. מהרגע שאנחנו מגיעים לא מפסיקה לגעת בו. ואני אומרת לבעלי תחשוב אם כל הזמן היו נוגעים בך ולא נותנים לך לזוז איך היית מרגיש. אני מבינה שהיא אוהבת אותו, אבל תנו לילד לנשום. כל הזמן מלטפת ומנשקת אותו. הילד רוצה לשחק, הוא לא יכול כי היא לא מפסיקה. גם אם אומרים לה שתפסיק עם מה שהיא עושה, זה יחזיק בדיוק ליום אחד. פעם הבאה שנבוא, תתנהג שוב ונבקש שוב לא לעשות מה שעושה. לדוגמה-לגעת לו בראש באזור המצח כשהמרפס עדיין פתוח!
לדעתי הם פשוט משפחה שאם הם רוצים משהו הם חייבים לקבל אותו. ואני בראש אחר. הם רוצים להיות עם הילד, אז כאילו אני צריכה לרוץ להביא אותו. הם פשוט מאשימים את הצד השני ומראים כמה לא בסדר הוא, יחזרו על משפטים שוב ושוב, עד שהצד השני יתייאש ויביא להם מה שהם רוצים. למשל כשאני דיברתי איתה מתישהו והוציאה אותי לא בסדר על זה שאני דואגת לילד הציעה לי לקחת כדורים של רגיעון, כי "מה יהיה כשאשים אותו בגן, את תשתגעי". ואני יכולה להגיד לכם שהילד כבר חודש בגן, היה לי קשה בימים הראשונים וריק פתאום שהוא לא בבית לידי, אבל אני שולחת אותו בלב שלם. יותר מאשר שאשים אותו אצלה למשל חצי שעה אפילו.
נכון אני חייבת להשתנות ומה כבר היא יכולה לעשות לו, אבל פשוט יש משהו בצורת הדיבור והבתנהגות של חמותי שפשוט לא בא לי בטוב בכל הקשור לילד.
אולי למישהו יש חצי פתרון למצב שלי? איך לפנות אליה, באיזו גישה? איך להסביר לבעלי במילים יפות שאני לא רוצה אותה יותר מידי מעורבת לנו בחיים בכללי?
מה שמפחיד אותי זה שקנינו בית יחסית קרוב אליהם (מרחק של 7 תחנות אוטובוס, 10 דקות נסיעה) ואני מפחדת שכל הזמן יבואו אלינו. מי שמכיר את הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד", אני לא רוצה להגיע למצב הזה.
סליחה שזה קצת ארוך אבל מתסכל המצב
לפני הכל אני חייבת לציין כי לפני הלידה אני וחמותי היינו ביחסים בסדר. אף פעם לא רבנו או התווכחנו. היא באמת אדם שאוהב לעזור. הייתי בטוחה שכל הסיפורים על חמות הוא שטויות. אבל גם אליי הגיע.
יכול להיות כי אני לוקחת כל דבר קשה, אני פה לא בסדר. אבל אני חייבת לשפוך את מה שיושב על הלב.
חמותי פשוט אובר מתלהבת. אני מבינה נכד ראשון של הבן הבכור. אבל עדיין צריך לשמור על פרופורציה. אני אדם שלא אוהבת שמתערבים לי יותר מידי בחיים, אני אדם קנאי לפרטיות שלו רוצה להיות רק עם בעלי והילד. זה התחיל בזה שהיא סיפרה לכולם שאני בהריון אחרי שביקשנו שלא תספר לאף אחד. באה אליי בתירוץ של אבל אנחנו יושבים איתם ורואים לך בטן. (אצלי רק חודש 4 התחילו לראות משהו וגם היה נראה שרק השמנתי, והיא סיפרה שהייתי חודש 2)
לא איכפת לי מידי פעם ללכת לבקר את ההורים, אבל מעדיפה לבלות רק שלושתינו בלי מישהו אחר. הרי עכשיו אנחנו משפחה, ולא רוצה כל צעד מחוץ לבית לכלול עוד אנשים. אנחנו מבקרים את ההורים שלו אולי 3 פעמים בשבוע. וזה לא שעושים משהו מיוחד, זה רק בשביל שישחקו עם הילד. אני יושבת על הספה צופה בטלוויזיה ומסתכלת על הילד, ובעלי אוכל במטבח. כל פעם יושבים לפחות שעה וחצי. ועוד חמותי מעיזה להגיד שהיא לא רואה את הילד בכלל... למשל אצל ההורים שלי אנחנו רק פעם בשבוע וגם לארוחת ערב של לא יותר משעתיים, כי בעלי לא יכול לשבת הרבה זמן במקום מסויים.
כנראה היה לה איזשהי פנטזיה על איך להיות סבתא, ואני שברתי לה את זה. היא אומרת לבעלי שהיא רוצה שנשאיר את הילד אצלה לבד, ואני לא רוצה כי אני לא סומכת עליה.
כל הזמן אני אומרת לבעלי, מי אומר שחייב להשאיר ילד אצל הסבתא. אני קשורה אליו, ולא רוצה שיהיה בלעדיי להרבה זמן.
הרבה פעמים אמרתי לבעלי שאני לא סומכת עליה. היא הביאה לי גם כל כך הרבה סיבות לא לסמוך עליה, שכבר קשה. אחרי שיחה שעשיתי איתה (רק בשביל בעלי) היא מנסה להשתנות. אבל עדיין אני מרגישה כי ברגע שאני מסובבת את הראש, או שאני לא לידה היא תעשה דברים שאני לא מסכימה.
דוגמה: היינו באיזה אירוע חברתי והיא רצתה להחזיק אותו. (למעשה רצתה להשוויץ בנכד מול המשפחה שלה) הביאה לו ליד פחית של אקסל. וכמו כל ילד ישר רצה להכניס לפה. היא עמדה עם הגב אליי אבל עדיין ראיתי מה הם עושים. היא החזיקה את הפחית, והילד רצה להקריב לפה ולטעום. אחרי שהמשקה נגע לו בשפתיים, היא צוחקת ומרחיקה ממנו. אחר כך מסתכלת עליי לראות אם ראיתי או לא. כשבעלי שאל אותה על העניין הזה, היא אמרה שמה פתאום שנגע עם השפתיים. זה אולי יכול להיות שטויות אבל אמרתי לבעלי אם היא לוקחת אותו לידיים, היא צריכה לשמור עליו שלא ישים דברים בפה. איפה האחריות שלה!!? למה שתיתן לילד בן כמה חודשים לשחק עם פחית אקסל?? אני מבינה שבעלי מנסה להגן על אימא שלו, ובאיזה מצב הוא נמצא. אבל אני התחתנתי עם גבר שאני אוהבת ולא עם אימא שלו.
הרבה פעמים אני אומרת לו שאני לא חייבת לתת הסברים לאימא שלו. אם אני אומרת משהו אני מצפה שיכבדו את זה. כל הזמן אני צריכה להסביר את עצמי מולה, וזה מייאש. אי אפשר ממש לדבר איתה. היא אומרת כן עם הראש, אבל עושה מה שבא לה.
בעלי והיא כל הזמן אומרים שהיא יודעת לטפל בילדים. ולדעתי ממש לא. היא יותר מידי אימפולסיבית, יכולה לעשות דברים מבלי לחשוב עליהם. רק בדיעבד אחרי שמסבירים לה כמה פעמים למה משהו הוא לא בסדר, היא מבינה ומסכימה. אין לה סמכות הורית. למשל כשבעלי היה תינוק ועדיין יונק נסעה לכמה שבועות לחו"ל והשאירה אותו עם אחרים. היא נסעה עם ילדה בת חודשיים לשבוע לסיני. לדעתי זה דבר לא נכון, והיא לא מבינה למה אני לא עושה אותו דבר כמוה. לא מוכנה לקבל את זה שאני לא "זורמת" בדברים כמוה. אני יותר מחושבת, וחושבת לטובת הילד ולא עליי.
נראה לי שהיא מאוד מקנאה בקשר שיש לי עם בעלי והילד. בגלל שבעלה הוא לא טיפוס משפחתי בכלל, ולדעתי אפילו לא עוזר לה עם הבית והילדים. לפעמים נראה שהוא מרגיש כמו במלון, לא עוזר בכלל בבית. ואני נמצאת עם הילד הרבה. אנחנו טיפוסים מאוד ביתיים, והם אוהבים לנסוע. היה פעם אחת אפילו שהיא אמרה לי שתדעי לך שאנשים במשפחה מקנאים בזה שהתחתנת איתו, כי יודעים איזה בחור טוב הוא...
עוד דבר זאת גיסתי בת 14. אתם יודעים איך בנות עשרה של היום מתנהגות ומדברות. אני רואה אותה עם הילד והגעתי למסקנה שהיא פשוט אגרסיבית. מהרגע שאנחנו מגיעים לא מפסיקה לגעת בו. ואני אומרת לבעלי תחשוב אם כל הזמן היו נוגעים בך ולא נותנים לך לזוז איך היית מרגיש. אני מבינה שהיא אוהבת אותו, אבל תנו לילד לנשום. כל הזמן מלטפת ומנשקת אותו. הילד רוצה לשחק, הוא לא יכול כי היא לא מפסיקה. גם אם אומרים לה שתפסיק עם מה שהיא עושה, זה יחזיק בדיוק ליום אחד. פעם הבאה שנבוא, תתנהג שוב ונבקש שוב לא לעשות מה שעושה. לדוגמה-לגעת לו בראש באזור המצח כשהמרפס עדיין פתוח!
לדעתי הם פשוט משפחה שאם הם רוצים משהו הם חייבים לקבל אותו. ואני בראש אחר. הם רוצים להיות עם הילד, אז כאילו אני צריכה לרוץ להביא אותו. הם פשוט מאשימים את הצד השני ומראים כמה לא בסדר הוא, יחזרו על משפטים שוב ושוב, עד שהצד השני יתייאש ויביא להם מה שהם רוצים. למשל כשאני דיברתי איתה מתישהו והוציאה אותי לא בסדר על זה שאני דואגת לילד הציעה לי לקחת כדורים של רגיעון, כי "מה יהיה כשאשים אותו בגן, את תשתגעי". ואני יכולה להגיד לכם שהילד כבר חודש בגן, היה לי קשה בימים הראשונים וריק פתאום שהוא לא בבית לידי, אבל אני שולחת אותו בלב שלם. יותר מאשר שאשים אותו אצלה למשל חצי שעה אפילו.
נכון אני חייבת להשתנות ומה כבר היא יכולה לעשות לו, אבל פשוט יש משהו בצורת הדיבור והבתנהגות של חמותי שפשוט לא בא לי בטוב בכל הקשור לילד.
אולי למישהו יש חצי פתרון למצב שלי? איך לפנות אליה, באיזו גישה? איך להסביר לבעלי במילים יפות שאני לא רוצה אותה יותר מידי מעורבת לנו בחיים בכללי?
מה שמפחיד אותי זה שקנינו בית יחסית קרוב אליהם (מרחק של 7 תחנות אוטובוס, 10 דקות נסיעה) ואני מפחדת שכל הזמן יבואו אלינו. מי שמכיר את הסדרה "כולם אוהבים את ריימונד", אני לא רוצה להגיע למצב הזה.
סליחה שזה קצת ארוך אבל מתסכל המצב
