The Perfect Wedding
אז סוף סוף הוא הגיע, פרק האיחוד המיוחל. לכאורה, עוד פרק מרגש ורומנטי להחריד שימוסס את ליבנו בצורה שלא נראתה מאז "decsions". אך משום מה בפועל, הוא לא ממש כזה. כבר בצפייה הראשונה הפרק הזה לא ריגש כמו שהיה ניתן לצפות ממנו. אז למה זה קרה? לכאורה, היה בו את כל המרכיבים הנכונים (אולי נכונים מדי): איחוד של דוסון וג'ואי, הופעה של מייק שכרגיל סוחט דמעות (ומייצר כמה בעצמו...) ומוות של מישהו שקרוב לג'ן ששולח אותה לסחרור. אבל משהו הרגיש טיפה מלאכותי מההתחלה. זה מתחיל עם מערכת היחסים בין ג'ואי לאביה, מה שנראה כמו משהו סבוך ומרתק ב"decsions", מופשט לרמות הולמרק בפרק הנוכחי. יחסי האהבה-שנאה שנגלו בפנינו בשתי השיחות המרתקות באותו פרק מצויין, נמוגו לאהבה חסרת מעצורים. אמנם היה איזשהו מחוות פיוס באותו פרק, אבל באמת מישהו מצפה שהקשר הכה מורכב הזה יתרפא בשיחה אחת, מרגשת ככל שתהיה? גם ג'ואי לא, ולמרות שההתמודדות של ג'ואי עם חזרתה של אביה, ועם תחושתיה שלה כלפיו נידונו קלות, הנושא לא קיבל התייחסות רצינית ולא ראינו שלג'ואי יש איזושהי בעיה עם מייק למעט התגובות הפומביות לחזרתו של אביה. תהרגו אותי, זה לא נראה לי אמין, ומעבר לכך הנושא טופל במידה הראויה והנכונה כבר ב"beauty contest". מעבר לדחיפה המיותרת של מייק, כדי להחדיר קצת דרמה לחזרה של דוסון וג'ואי איפה שאין ממש כזו, היו גם עלילות משנה. אם נמשיך לעשות עוול ל"decsions" ולהשוות אותו לפרק של היום, נגלה שהפעם, לשם שינוי, פייסי לא היה דחליל. לא, הוא היה חצי ממערכון בינוני של אבוט וקוסטלו. מערכת היחסים של פייסי ואנדי כבר מזמן חצתה את גבולות הטעם הטוב, ועכשיו היא סתם מגוחכת. אנדי נהייתה קריקטורה, וכל העסק היה מרחק עוגה אחת בפרצוף מסלפסטיק זול. אצל ג'ן המצב לא היה מזהיר בהרבה. בניגוד לאותו פרק מופתי, כאן המוות היה מאולץ, ונראה כך. החיבור מחדש של אבי וג'ן היה די תלוש, וגם המוות, אבל נו מילא, לפחות יש פה תירוץ. מה שאי אפשר להגיד על הפיכתו הפתאומית של ג'ק לחכם הכפר. ג'ואי רצה אליו, הוא פותר בעיות זוגיות כאילו היה ד"ר פיל, ולפתע, כשג'ואי כבר לא אופציה, הוא נהיה חסיד של דוסון וג'ואי. עכשיו הם פתאום סולמייטס... אבל הדבר שמבדיל בין שני הפרקים יותר מכל, הוא הדבר הכי חשוב, המניע. בעוד ש"decsions" היווה את הפיצוץ הכי מבוקר ומושלם, למתח מיני מדוד ומצויין שנבנה במיומנות לאורך עונה שלמה, הפרק היום לא עשה כלום. הפטרון הבלתי רשמי של דוסון וג'ואי, מייק, פעם רק נתן דחיפה קלה לג'ואי, היום הוא כמעט הפיל אותה היישר לזרועותיו של דוסון. בכלל, היה משהו מאוד בעייתי בכל החיבור הזה. כשכולם צופים מהצד והאיחוד נראה כמו הדבר הכי טבעי שיש. גורם לך לתהות מה גרם להם להפרד, וזה רק מכעיס יותר. אבל עוד יותר מכעיס זה האווירה שזה משרה. מייק מעיר שהוא ציפה שהם יהיו ביחד, ג'ק העיר שהם תמיד יהיו ביחד, ג'ואי מוקירה תודה על כל השנים שדוסון היה לצידה, ואז מנשקת אותו. אתה לא יכול שלא להרגיש שהכל נוצר כי יש תחושה שככה זה אמור להיות. יש ביניהם קשר עמוק, כולם אומרים שהם צריכים להיות ביחד, ג'ואי גם מרגישה את זה, שלא לדבר על התמיכה שדוסון נתן ונותן לה, אז היא לא יכולה שלא להרגיש טיפה חייבת לו, טיפה מאולצת לחזור אליו כי זה נראה כמו מה אמור להיות. בנוסף לכל זה, ברקע מתנגן "feels like home" שרק מעצים את אותה תחושה. זה מרגיש כמו בית. יש לה עכשיו אבא, תקווה חדשה, ודוסון מרגיש כמו בית שבדיוק מתאים עכשיו, מרגיש כ"כ נכון וטבעי, איך זה יכול להשתבש? בקלות, כפי שניתן לראות מהדיאלוג האירוני והראוי היחיד בפרק הזה. ג'ואי מתוודה בפני דוסון שהיא מפחדת. מפחדת שאביה שוב יאכזב אותה וישבור את ליבה. זה מה שדוסון צריך היה לחוש היום, צריך היה לומר היום. זה מה שדוסון יאמר בפתח העונה השלישית. אך כמו ג'ואי, דוסון הדחיק את הפחד הזה, רק כדי שכל העסק הזה יתפוצץ לו בפרצוף מאוחר יותר, כפי שקרה לג'ואי. דוסון עונה לג'ואי שאביה היה מועד לאכזב בשל הציפיות העצומות שהיא תלתה בו, ושיש אכזבה בלתי נמנעת, וזה קשה וזה מתסכל וזה בסדר. זה אולי היה ההכשר האחרון שניתן לג'ואי כדי לחדש את הקשר ביניהם. אחרי השעמום של הפרק הקודם, ותחושת הביתיות והיציבות שדוסון ייצג בפרק היום, נותרה רק משוכה שעמדה בדרכם של דוסון וג'ואי. אותו תסכול עצום שחשה אז, אחרי שקיבלה את הפנטזיה שלה. מה ימנע ממנו מלחזור? מה מבטיח לה שהפעם זה יהיה שונה? דוסון סיפק לה את התשובה. זה לא חייה להיות שונה, זה לא צריך להיות שונה, האכזבה היא בלתי נמנעת מכורח הציפיות וצריך לקבל אותה ולחיות איתה. גם אם הנימוק הזה לא הכי משכנע בעולם, זה הספיק לג'ואי שהייתה מסתפקת בכמעט כל נימוק אפשרי על מנת להשקיט את חששותיה ולחזור סוף סוף אל דוסון שעכשיו נראה כ"כ נכון. הפרק קרוי "החתונה המושלמת", ולכאורה מנסים למכור את הזוג המושלם באותה עטיפה רומנטית. אולם הבקעים והחריצים כבר מתגלים עכשיו, ולנו נותר רק להנות מימי פומפיי האחרונים...