פרק 15 האמיתי!

Goggle Girl

New member
פרק 16 חלק א'

כי בכל סיפור חייבים להיות קטעים משעממים שלא מעניינים אף אחד :X איזומי ישבה בחדרו של טומוקי וכמעט נרדמה. היא שלבה את ידה וקימטה את אפה, ממש לא מרוצה. "אווווף, למה אני? למה דווקא אני נשארתי מאחור? טאקויה היה במצב יותר גרוע ממני. אוף." טומוקי נע בשנתו באי נוחות והיא שמה בד לח על מצחו. "למסכן הקטן יש סיוטים. מה לכל הרוחות קרה לך פתאום, טומוקי?! מה קורה בעולם הזה?!" היא עצמה את עיניה במחשבה. "גם קוג'י וקואיצ'י מתנהגים מוזר... ועכשיו גם טאקויה... מה לכל הרוחות... קורה... כאן..." מחסור באויר גרם לה לפקוח את עיניה, ומולה עמד טומוקי, ידיו סביב צווארה (אני אוהבת לחנוק אנשים :X). "טו, טומו, קי..." "את צריכה להפסיק להלחם, אחרת אין לך מקום בעולם החדש." והעניינים פשוט המשיכו להשתפר. "איזומי-צ'אן! איזומי-צ'אאאאאאאאאאאאן!!!" ג'ונפי הגיע לכפר, מתנשם ומתנשף. הוא ציפה למצוא את המקום במצב דומה למה שהיה כשעזב אותו. לא היה לו מזל. "מהההההההה?!" הכפר היה במצב זהה לכפר ממנו ברחו קודם לכן. דיג'ימונים נלחמו זה בזה, מתקפות וחפצים עפים מימין לשמאל ובחזרה. "אוי לא. איזומי-צ'אן! טומוקי! איזומי-צ'אאאאן!" הוא רץ במהרה לבית החולים, רק בכדי למצוא אותו בדיוק כמו שמצא את שאר הכפר. "זה מטורף לגמרי!" הוא נדחף אל מאחורי דלפק הקבלה, והאחיות קפצו עליו. "מה אתן רוצות ממני?! תעזבו אותי!" הוא ניסה להלחם בהן, אך כיוון שלא רצה לגרום נזק, נשאר בצורתו האנושית. "איזה בלאגן! טאקויה... תפתור את זה מהר ותחזור!!!" האחיזה סביב צווארה התדהדקה. איזומי ניסתה לשחרר את ידיו, אך טומוקי לא נתן לה. "טומוקי, מה... מה אתה עושה?!" "את סכנה. את לא שייכת. את לא מאיתנו." מהעד לחלון מאחוריו יכלה לראות רסיסי מידע שחורים עפים לכל עבר. "אתה... לא רציני..." "איזומי, פשוט תכנעי. הכל יהיה יותר טוב ככה." היא סרבה להאמין. "לא! זה לא נכון, זה לא! תלחם בזה, טומוקי!" היא כמעט ולא יכלה לדבר עוד, אך ידעה שהיא חייבת. "את האחרונה. האחרים נכנעו כבר." "אתה משקר! זה לא יכול להיות!" היא צעקה, ודחפה את הילד ממנה. "אתה יותר מכולנו חייב להאמין בטאקויה, טומוקי! אתה חייב! הוא לא ייכנע!" היא נזכרה בנחישות בעיניו של טאקויה כשיצא באותו בוקר, כאילו יודע שהכל יהיה בסדר. הוא היה זה שידע הכי הרבה על מצבם, כמה מעט שידע, ועדיין, אחרי הכל, האמין שיוכלו להציל את קוג'י. 'טאקויה לא ייכנע... לא משנה מה.' מחשבתה נדדה לבוקר האתמול. היא נזכרה ברכות בו הביט קוג'י בטאקויה, רכות שאפילו אחיו לא זכה לה. אפילו אם הייתה זו תקוות שווא, ניראה כאילו לא הכל אבוד. 'גם הוא לא יוותר...' "הוא כבר וויתר." "אני מסרבת להאמין בכך!" צעקה בחזרה. "הוא יציל את קוג'י, ואז כולנו נחזור נעזור לקואיצ'י, ביחד! אני יודעת שמי שפגשנו לא היה קואיצ'י, אז אנחנו נמצא ונציל אותו! עד אז, אנחנו חייבים להלחם! וזה בדיוק מה שנעשה! שניהם שלפו את הדיג'יכלים באותו זמן. 'טאקויה, אני לא יכולתי לעזור לקוג'י. גם אם זאת לא תהיה אני שתחזיר אותו, אני שמחה שמישהו יכול.' מבחוץ כבר נשמע הרעם של בליצמון, ובהבזק אור, פארימון וצ'אקמון גם הם הצטרפו לקרבות בחוץ. 'אל תדאג לנו. אנחנו לא נפסיד כאן. גם לא נגד חבר.'
 
מילה אחת תתאר מה שאני רוצה כרגע...

והמילה היא עודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד!!!!!!!!!DDDDDDDD: עוד!עוד!עוד!עוד!!!! אבל שיהיה עוד עם הרבה קוג'י,קואיצ'י וטאקויה DDDDD: ^_______^
 
איזה פרק כיפי ^^

סוף סוף רואים מה עובר בראשה של איזומי...(כן, הבוטנית הזאת) וג'ונפי האביר יבוא להציל את אהובת ליבו
 

Goggle Girl

New member
פרק 16, חלק ב'

אזהרה אחת (או שמא: הגיע הזמן): החלק הזה אפל. חופית אפילו אמרה מפחיד בנקודה מסויימת :X אזהרה שתיים (או שמא: הגיעו ימות המשיח, בנות ישראל צאו במחולות): טאקוג'י. :X יפה וחמוד ודרמטי וכו'. "אז איך אתה משער שאנחנו יוצאים מכאן?" טאקויה שאל כבדרך אגב, בוחן את מה שיכל לתאר רק כבועת אור. סביבם הייתה החשיכה שיצרה את שאר ה...מקום בו היו. הוא הביט חזרה אל קוג'י, אך זה עדיין סרב ליצור קשר עין. "הם, כן, זה בדיוק מה שאני חשבתי." אמר בעוקצנות והתיישב, נזהר מהכאב בגבו שהתמעט לעקצוץ מעצבן. הוא ניסה להקשיב לכל רחש קטן שייתן רמז על אפשרות פעולה, אך כל מה שיכל לשמוע הייתה דממה. הוא עצם את עיניו, מנסה להרגע. הוא חשב על לפרוץ החוצה. ממש מציאותי, כיוון שהמקום שהיו בו לא ממש ניראה כמו מציית לחוקי הטבע אליהם היה רגיל. לצאת מהדלת הראשית? גם אם יכל למצוא אותה, קואיצ'י ללא ספק יחכה להם שמה, עם ה... דבר הזה. וכמובן הייתה הבעיה הקטנה של לשחרר את קוג'י מהכבלים השחורים שהזכירו מדי חוטי משי. אין בעיה. כל אפשרות שחשב עליה, נפסלה מייד. ועם כל כישלון אפשרי גבר התסכול שלו, ועם התסכול גבר הכאב. הוא הכריח עצמו להרגע ונשם עמוק, מקשיב שוב לשקט סביבו. הייתה זו דממה מוחלטת. הרוח לא נשבה, עלים לא רשרשו, וחוץ משלושת הנערים, טאקויה לא יכל לחשוב על עוד יצור חי במקום. הייתה זו דממה שאפילו בלילה השקט ביותר, כאשר אין ירח כמעט, לא תתקיים בגלל רעש הצרצרים. דממת מוות. ופתאום הכאב התגבר. כל כך עד שכמעט צעק. קור עטף אותו, כמעט ומשתק אותו לגמרי. לא היה זה המחסור בחום שעפף אותו, אלא יותר ההכרה בעובדה שמה שהיה סביבו היה מחסור בחיים. הוא היה מוקף בדבר הקרוב ביותר למוות, כיוון שהיה זה הדבר הרחוק ביותר לדבר שסימל חיים. חוסר של אור. והכל היה שקט של כך, כמעט כמו בקבר. כמעט וכמו שהיה מת. ולרגע, כמעט ורצה להיות כזה. טאקויה פקח במהרה את עיניו, מתנשם בחוזקה כאילו למלא במשהו את הדממה. למשך זמן שניראה כמו נצח, בהה בנקודה בחלל, אף מחשבה לא עוברת בראשו. לבסוף נשימתו הסתדרה והדממה כמעט וחזרה... אך אז, הוא שמע את זה. מעין רעש טפטוף קל. כמעט ולא האמין למראה עיניו כאשר ה"רצפה" רטטה, כאילו אדוות על פני אגם. הוא הביט סביבו, בטוח שאלו היו עיניו שתעתעו בו כשראה שהאור סביבו גבר. מחפש הסבר, הוא עקב עם עיניו למקום אליו נזרקה האבן שיצרה את האדוות. הוא מצא את קוג'י. והנער המכונף בכה. אך לא היו אלה דמעות רגילות. היו אלה דמעות שחורות כלילה, שהפכו לבהירות כיום כשנחתו על ה'רצפה'. כל דמעה יצרה אדווה שהרחיבה והבהירה את האור סביבם. היה קשה להבין זאת במצבו הנוכחי, אך טאקויה הצליח להגיע למסקנה, שקוג'י לא יצר את בועת האור מרצונו. הוא היה לכוד בה. טאקויה זחל אליו וכרע על ברכיו מולו, נוגע ברכות בפניו החיוורים. הוא לא היה צריך להיות מופתע שהיו קרות, אך עדיין היה. הדמעות היו חלקות כנגד ידיו והוא תפס אחת שבדיוק נפלה. חום התפשט בידו כאשר הדמעה הפכה לנקודת אור בוהקת. "גם אתה הרגשת את זה, נכון?" הייתה זו אפילו פחות מלחישה, אך בשקט הנורא ששרר שם לא היה הבדל בין זה לבין אם קוג'י היה זועק זאת במלוא כוחו. טאקויה רק הנהן בשקט, מקרב את פניו אל אלו של הנער השני. "אסור היה לך לבוא לכאן. אסור היה לך להתערב בזה..." נער המשקפת הניד בראשו ונאנח, עוקב אחרי מסעה של עוד דמעה מטה. "הייתי חייב להתערב בזה, קוג'י. אין סיכוי שאני הייתי משאיר אותך לבד דרך כל זה. אתה חשוב מדי עבורינו. חשוב מדי... עבורי... כולם מודאגים בגללך, בחור. וגם אני." טאקויה לא ידע מאין, אך הוא הרגיש שיוכל לעמוד בהכל, גם בחוויה שכרגע עבר, ובלבד שיוכל לעזור לקוג'י. רק זה עניין אותו. "אני אפגע בהם שוב אם אני אחזור... כמו שפגעתי בקואיצ'י, ו... כמו שפגעתי בך... שוב..." לא היה הכעס שטאקויה ציפה לו. רק חרטה ועצב. וכאב. "אבל אתה כבר פוגע בנו, קוג'י, בכך שאתה לא נמצא איתנו! אפילו יותר ממה שאתה אי פעם תוכל לפגוע בנו אם אנחנו ביחד..." קוג'י הרים מעט את פניו, כמעט מספיק בכדי שטאקויה יוכל להביט בעיניו. טאקויה חייך לעצמו מעט כשראה שהבעתו של ידידו מתרככת, ונשם עמוקות לפני שהמשיך.
 

Goggle Girl

New member
פרק 16 חלק ב תת סעיף 2 :X

"לכל דבר יש פיתרון, קוג'י. להכל! אבל אתה צריך להיות שמה בשביל שנוכל לעבוד על זה! שנוכל לדבר על זה, ולטפל בבעיה... ביחד!" "פגעתי אפילו באבא שלי..." "ואפילו הוא סולח לך!" טאקויה חשב שייתעלף מהקלה. קוג'י נשמע כמעט כמו ילד קטן, שמחפש תירוצים בכדי שיענישו אותו, למרות שלא עשה כלום. היה זה עדיף על הטון אותו שמע טאקויה בחודש האחרון, כאילו כל העולם נחרב והייתה זו אשמתו הבלעדתית של קוג'י. "קוג'י, אסור... אסור לך לברוח יותר! תפגע בנו כמה שתרצה, קוג'י, ואנחנו עדיין נרצה לעזור לך. אנחנו עד כדי כך עקשנים." הוא חייך בדרכו המיוחדת, זו שאומרת כאילו הכל ייסתדר לבסוף. ובפעם הראשונה מאז הגיע שוב לעולם הדיגיטלי, האמין בכך. "אבל אתה חייב לתת לנו לעזור לך קוג'י. אתה חייב." סוף כל סוף הוא הישיר מבט ונוצר קשר עין, ולמרות שידע שזו התקדמות, טאקויה עדיין התחרט על כך. לא על הפעולה עצמה. אלא על מה שראה בעיניו של קוג'י. העיניים הכחולות העמוקות שכל כך אהב, שכמעט ויכל לטבוע בהן, לא היו כחולות עוד. אולי היה יכול לסבול זאת אם היו שחורות, כמו של אחיו. היה מקבל כמעט כול צבע שהוא. אך אפילו זאת לא קיבל. עיניו של קוג'י היו ריקות. היה זה כמעט גרוע יותר מלהביט הצידה אל החשיכה. לפחות שחור היה צבע. "פגעתי בך יותר מכולם... אבל עדיין... תעזור לי?" הוא הושיט יד קשורה לפניו וליטף אותו בעדינות. טאקויה עצם את עיניו, נזכר בלילה שלא הפסיק לחלום עליו. "אף אחד לא יכול לפגוע באלו שהוא אוהב, קוג'י. ואם הם אוהבים אותו, הם לא ייפגעו." כנגד רצונו, גם טאקויה החל לבכות. היו אלה דמעות חמות, נושאות בהן את להבת רגשותיו של הנער. "ולכן, בי, יותר מכולם..." הוא הישיר מבט אל עיניו של קוג'י שוב, נוגע קלות ביד שעל לחיו, וחייך כנגד הריקנות שראה. "בי, לעולם לא תוכל לפגוע." "טאקויה?" "כן, קוג'י?" "עזור לי." "תמיד." טאקויה קרב את פניו אל אלו של קוג'י, ומביט פעם אחרונה לתוך עיניו, סגר את המרחק בין שפתיהם. הוא לא יכל לבטא במילים את מה שהרגיש, מלבד שידע שלא היה במקום חשוך עוד. היה זה מקום בוהק, מקום מואר, מקום מלא חום. מקום בו תמיד יהיה בטוח ומוגן, כי הוא אף פעם לא יהיה לבד. 'הגיע הזמן להחזיר לך את מה ששלך, קוג'י.' הוא חיבק את קוג'י בחוזקה, מחזיר לו את מה שהופקד אצלו באותו לילה תחת אור הירח. 'אף פעם לא פגעת בי, קוג'י, ואף פעם לא תוכל. תן לי רק לראות אותך מחייך, רק עוד פעם אחת...' קוג'י אחז בחוזקה בכבליו, מייחל בכל כוחו לאחוז בנער השני כמו שאחז בו. זה שהיה לצידו תמיד. זה שפגע בו הכי הרבה, וזה, ששמר על ליבו עבורו. האור סביבם החל להעלם, ובמקומו, הופיע אור ממקור אחר. היו אלה כנפיו. קוג'י עצם את עיניו, ובכה. הייתה זו דמעה יחידה, בודדה, אחת אחרונה. היא הייתה שונה מכל אלו שנפלו ויצרו את הכלא בו היה, כלא מאור. כל אחת ואחת, מוות קטן שחווה ליבו הפצוע. לב שהקריב עבור אחיו. כעת, הייתה זו הדמעה האחרונה שלו, של לב שלם. הייתה זו דמעה של שמחה. היא נפלה אט אט מטה, נושאת עימה את כל סבלו, וכשהתנפצה, פקח את עיניו. לא הייתה זו ריקנות. לא הייתה זו חשיכה. אפילו לא היה זה הכחול הטיבעי של עיניו. "קוג'י..." טאקויה לחש כשתרחק מספיק בכדי לשבור את הנשיקה. הוא לא יכל לומר שעיניו של קוג'י היו לבנות, כמו שלא יכל לומר שאלו של קואיצ'י היו שחורות. אלו היו אפלות, ולכן יכל רק לומר שאלו של קוג'י היו מוארות. "טאקויה..." הדבר האחרון שטאקויה ראה לפני שהתמוטט, הישר אל ידיו המחכות של קוג'י, היה החיוך שכה ייחל לו. שש כנפיים צחורות כשלג נפרשו סביבם, כאילו מגינות מהאפילה שסביב. "...תודה לך." אך דבר לא נשאר לעד. גם לא האושר שהנער המכונף חווה בעודו מחזיק את טאקויה קרוב כמה שיכל. "אני רואה שמצאת את האור שלך שוב, אחי היקר." הוא הביט אל קואיצ'י, עומד במרכז החשיכה, כנפיו כאילו מייצרות עוד אפילה. "אתה תלחם בי?" לא היה כל רגש בקולו של האח הבכור, למרות שאם רק יכל, היה בוכה. מיותר מסיבה אחת. "אני מאמין שאתה יודע את התשובה."
 
יפה!יפה!יפה!יפה!יפה!יפה!יפה!יפה!

*נושמת* יפה!יפה!יפה!יפה!יפההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!DDDDDDD: עוד *_____*
 

Digi Lista

New member
וואו../images/Emo13.gif

אחלה פרקים,אני אנסה להכניס למאמרים מחר,רציתי היום מהביה"ס אבל לא הרשו לי להיכנס למחשבים כשהייתה לי שעה חופשית במערכת(האמת שלא ממש לחצתי,אני בקושי יכולה לפתוח עיניים-הן שורפות לי ואני ממצמצת כול שנייה כולל עכשיו ועוד לא הזכרנו את הראש...),אני אכניס הכול למאמרים(שלך,של מילי,של לילו ויש עוד...יש גם כמה פרטים לברר...)בקרוב
 

moon flower

New member
ואאוווווו!

יפההההההההההה (פריטי כן?) עודדד אני רוצה עווד! (המשפט בחסות חופית-צ'אן, פאנגירל עם הרבה תמונות של בישים!) וואו, שוב נשיקה... *נמסה* קוג'י: מה הקטע שלך? אני וטאקויה פה, אז למה את צריכה את האלה מהפיק? מון: כל המרבה הרי זה משובח! טאקויה: הממ... לדגמן לה? קוג'י: אה... אני משער שזה בסדר... מון: *מצלמת את הנשיקה שלהם מ-34 זוויות שונות* אבל עדיין האלא מהפיק של עדי חמודים!
 
למעלה