פרישה מהתואר

[AnarchistPhilosopher]

זה לא מתפקידם להדריך אותם...

המאסטרנטים והדוקטורנטים מספיק סחוטים לנסות לסיים את התיזה שלהם ולהצטיין בקורסים בתואר שני/שלישי.
&nbsp
אתה יודע מה זה דורש? קריאה מרובה בספרים ועבודה קשה.
כדי להתמודד עם כל קורס ולהצטיין צריך להציג יוזמה ולהתעמק בספרות ולתרגל הרבה גם מעבר לתרגילים שניתנים בתרגול.
&nbsp
הסטודנטים שמגיעים לאוניברסיטה באים עם שיטות לימוד לא נכונות או בכלל לא קיימות מהתיכון.
&nbsp
אוניברסיטה זה לא מקום שילמד אותך איך ללמוד, אתה צריך לדעת ללמוד בכוחות עצמך. בייחוד היום כשיש גישה לאינטרנט והרבה מהמידע נגיש.
&nbsp

 

[S h a r k 1 8]

לא התכוונתי שהם יעשו להם שיעורים פרטיים

אבל כן, בתחילת הקורס צריך לתת כמה מילים על איך כדאי ללמוד, מה החשיבות של פתרון שיעורי הבית, איך לחזור על החומר, איך לקבל פידבק עצמי תוך כדי הלמידה. למשל, לחייב להגיש תרגילים זה צעד נכון מאד (לא רק בשנה א').
&nbsp
יש גם לפעמים כשלים של צוות הקורס, כמו שיעורי תרגול בפיגור משמעותי אחרי ההרצאה שגוררים גם מתן שיעורי בית באיחור משמעותי אחרי שהנושא כבר נלמד בכיתה והמרצה התקדם. יש (המון) מקרים ששיעורי הבית בכלל לא ברמה ובהיקף הנדרש בקורס, ואז כשמגיעים למבחן יש פער אדיר בין הידע שהסטודנט צבר כל הסמסטר לבין מה שהוא נדרש אליו במבחן.
&nbsp
להטיל את כל האשמה על הסטודנט (כשמדובר בסטודנטים חזקים מאד ובעלי מוטיבציה עילית ללימודים) זה בעיקר לא הוגן.
&nbsp
&nbsp

 

[Be1n]

ממליץ לך להקפיא את הלימודים לשנה-

אני לומד בפתוחה ועכשיו אני עובר לאקדמית.
&nbsp
אני יכול לומר לך ברמת וודאות גבוהה ביותר, שהבעיה אינה אצלך.
מובן מאליו שיש כאלה שלמדו כמוך, אולי אף השקיעו פחות ועברו בקלות.
זה לא משנה את ההנחה/עובדה שציינתי למעלה.
&nbsp
באוניברסיטה, ישנה דרך לימוד שונה מהתיכון. הרבה לא מבינים את זה ונכשלים.
&nbsp
איך למדת? מהן מספר השעות שהשקעת ?. מה הייתה החלוקה ?.
האם טרחת מדי פעם לעבור על החומר מלפני חודש-חודשיים, שלא יישכח ?.
איך התכוננת למבחן ?.
והכי חשוב : כמה מבחני עבר פתרת לפני הבחינה עצמה ?.
&nbsp
הייתי ממליץ לך לשקול להקפיא את הלימודים בשנה,
לעשות 2-3 קורסים מתמטיים, תואמים, בפתוחה ולחזור..(אולי יותר קורסים)
&nbsp
נ.ב-
במהלך הלימודים שלי נתקלתי לא אחת בחברה מממרם, גאמא, וואטאבר, שעובדים ומרווחים 20 אלף , רובם נכשלו קשות..
חלק אף נכשלו בקורסים, שאינם מתמטיים.
ככה שזה ממש לא מצביע על כך שתהיה מתכנת גרוע/טוב.
&nbsp
תרים את הראש ותתחיל להבין מה לא היה טוב ואיך אתה משתפר.
בהצלחה !.

 

[nop1902]

נסה להוריד עומס

אם אתה מוכן לתת עוד נסיון לתואר, הייתי מנסה לעשות בסמסטר הבא קורס אחד או שניים בלבד, ולהתמקד רק בהם. הרבה פעמים הבעיה באוניברסיטה זה שהם בונים תוכנית לימודים שמתאימה להם, לא בהכרח לך. לעשות 6 קורסים כבדים בסמסטר(או אפילו 3), בטח בשנה א', זו משימה שמעטים יכולים לעמוד בה עם ציונים טובים, תוסיף לזה קושי כלשהו, אפילו במידה מועטה(משמעות עצמית נמוכה) וקיבלת 3-4 נכשלים בלי למצמץ.

אם תצלח את ה2-1 קורסים האלו - גם תוכיח לעצמך שאתה מסוגל וגם תבין באיזה עומס אתה יכול לעמוד בהמשך. אם גם זה לא יצליח.. חשב מסלול מחדש.

ואגב "אני פחות ראלי" וכו', אולי זה נכון, אבל אין לזה קשר לסיום/אי-סיום התואר. השאלה היחידה היא כוח רצון.

 

[Nuke1985]

אני בדעה שכאשר נכשלים צריך להבין למה נכשלנו

כדי שלא נמצא את עצמנו נכשלים בגלל אותם סיבות בדבר אחר.

אני קורא את ההודעות שלך, ואני מקבל את התחושה שיש לך בעיה במיומנויות למידה וכמה אמונות מגבילות.

אתה מדבר על זה שאין לך כישרון, אבל עצם האמונה הזאת יכולה לפגוע קשה בלימודים שלך (מחקרים הראו שלמי שיש growth mindset מצליח יותר ממי שיש לו fixed mindset). אתה אומר שאין לך אינטואיציה מתמטית אבל אינטואיציה היא תוצאה של תרגול ולמידה מתאימה (כמו שאמר הרברט סיימון intuition is recognition).

זה גם קריטי להבין שבשביל להצליח לא צריך רק עבודה קשה, אלא צריך מספיק עבודה קשה, בזמנו באתר של האוניברסיטה שלי היה כתוב שצריך 50-65 שעות בשבוע להקדיש ללימודים (או איזה מספר מאוד דומה), צריך לוודא שאתה משקיע מספיק, זה כמו הכלל הזה שאומר שצריך להשקיע 10,000 שעות בשביל להגיע למומחיות (המומחיות במקרה הזה היא חשיבה מתמטית).

כדאי מאוד לנסות לקבל הנחיה טובה , בין אם זה באמצעות שיעורים פרטיים ובין אם זה באמצעות יחידה באוניברסיטה שמסייעת בכישורי למידה (או כל מקום אחר). לפעמים ייכול להיות שכל ההבדל בין תלמיד שנכשל לתלמיד שמצליח זה שלתלמיד שמצליח יש אבא או אח גדול שנותן לו את הטיפים והפיידבק שהוא צריך.

אם בכל זאת אתה מחליט לוותר על תואר, אני מציע לך ללכת לפורומים בתפוז של IT או QA או פיתוח ווב. הרושם הכללי שלי הוא שמי שמצליח בתחומים זה מי שלומד עצמאית במקום לקחת קורסים. אם אתה לא חושב שאתה תצליח ללמוד לבד ותצטרך קורס אז כדאי לשקול ברצינות לנסות לפתח ייכולות אחרות שלך בתחום אחר.

 

[cregst12333]

תודה

אני עדין חושב שיש כזה דבר כשרון במתמטיקה, למרות שרוב חברי הפורום מתנגדים לרעיון נחרצות. לראיה אפילו בתיכון יש מי שעובר 5 יח' בלי מאמץ ואילו אחרים מתקשים אפילו ב3.
תודה, אקח את הטיפים לתשומת ליבי. עוד לא החלטתי מה לעשות
תודה גם לכל שאר המגיבים, קראתי את כל ההודעות

 

[choo]

גם אם יש כשרון - לא יודעים למדוד אותו בנפרד מאמונה ומוטיבציה

&nbsp
היו מספיק ניסויים שהראו שתלמידים שהמורים שלהם לא האמינו ביכולותיהם, נטו להצליח פחות מתלמידים שהמורים שלהם האמינו ביכולותיהם, גם כשלא היה שום קשר בין אותה אמונה לבין היכולות.
&nbsp
המושג "אמונה יוצרת מציאות" נכון במיוחד לתחומים כאלו.
&nbsp
ובאופן כללי, מערכת החינוך (לא רק בישראל) לרוב נכשלת בגדול ביצירת מוטיבציה והתלהבות ללימודי מתמטיקה, ולגורמים הללו יש חלק בעל משמעות בסיכויי ההצלחה בלימודי מתמטיקה.
&nbsp
אצלך, על פי מה שאתה כותב, התקבעה דעה שאינך טוב בזה, ואי אפשר לדעת אם זה מבוסס על כשרון או על משהו אחר.
&nbsp
ולגבי אלו ש"יש להם כשרון" - זה לא משהו שנולדים איתו. באחד הקורסים המתמטיים בתואר, במשך חצי סמסטר התקשתי מאוד עם פתרון תרגילי בית, והייתי פותר אותם בהרבה שעות עבודה ובשיטות של brute force. באחד התרגילים פתאום הגעתי לתשובות מאוד מהר, ותוך כשעתיים פתרתי אותו. בהתחלה הייתי בטוח שסתם המצאתי תשובות לא נכונות, כי זה היה כל כך שונה מהחוייה שהתרגלתי אליה, עד שהתברר שפשוט הגעתי לנקודת "נפילת האסימון". בחצי השני של הקורס כל התרגילים היו קלים פתאום. האם הכשרון שלי השתנה באופן פלאי? האם לימדו אותי טכניקה יוצאת דופן בשבוע לפני אותו תרגיל בית? לא. משהו השתנה, והבנתי שתהליך הלמידה עשוי להיות תהליך מאוד לא ליניארי. בקורסי ההמשך של אותו תחום היה לי קל למדי, בעיקר כי התחלתי להאמין בעצמי יותר. עד שהגעתי לאחר מספר סמסטרים לקורס המשך שהיה הרבה יותר קשה, ושם הבטחון העצמי המופרז שלי היה לי לרועץ - לא השקעתי מספיק בלימודים, והציון הסופי בקורס היה בהתאם (וכנ"ל רמת ההבנה שלי בחומר).
&nbsp
ולגבי הלימודים בתיכון? בלימודי 5 יחידות בתיכון היה לי קל יותר מאשר בחטיבת הביניים (זה התבטא גם בציונים - בסיבות 7 בחטיבה, ו-10 בתיכון). האם החומר בתיכון קל יותר? לא. פשוט הפנמתי שאם אני אמשיך באותן שיטות לימוד שהשתמשתי בהן בחטיבה (שהיו אותן שיטות מבית ספר היסודי - שם הן עבדו) - אני לא אגיע לשום מקום. ברגע שהיתה לי מטרה ברורה (ציונים דרושים כדי להתקבל לאוניברסיטה) והבנתי שאני צריך לפתח שיטות לימוד מתקדמות יותר כדי להשיג אותה - התגברתי על הדברים שעצרו אותי - חוסר מוטיבציה וחוסר יעילות בצורת הלימוד שלי.

 

[cregst12333]

אני מודה

שהשקפתי היא די דטרמיניסטית. אני חושב שיש כשרון שנולדים איתו והוא זה שסוחב תלמידים, פשוט לפעמים נגמר הדלק ברמה של התיכון ולפעמים מספיק גם למתמטיקה אמיתית. זה לא סותר את העובדה שתמיד צריך הרבה עבודה.

הסיבה לדעתי שמתמטיקה נחשבת למקצוע קשה, שנוא וכו' מתחלקת לשניים:
1. במאה הקודמת היא הפכה לתחום מאוד חשוב במדע ובטכנולוגיה
2. לרוב המוחלט של האוכלוסיה אין כשרון למתמטיקה, והיא לא באה להם בטבעיות. אבל אני יכול להעיד שיש אנשים שמתמטיקה באה להם בטבעיות כמו שמקצועות הומניים באים לאחרים.

עוד תחום שבולטת בו החשיבות של כשרון היא ידיעת שפות - גם שם ניתן לראות שיש אנשים שיש להם קליטה טובה ומהירה. כנ"ל לגבי מוזיקה.

 

[choo]

מה דטרמיניזם קשור לזה? אתה לא דטרמיניסט - אלא פטאליסט

&nbsp
אתה החלטת שזו רמת הכישרון שלך, ואתה לא מוכן לשקול שיתכן שהבעיה שלך נמצאת במקום אחר. הדגמתי לך שהצלחה במתמטיקה או אי הצלחה במתמטיקה לא קשורים רק לכישרון, אלא לעוד כמה פרמטרים. אתה מסרב להסתכל על זה בצורה רצינית יותר.
&nbsp
לגבי זה שמתמטיקה הפכה לדבר חשוב - אין לזה קשר לאהבת או שנאת המתמטיקה.
ולגבי הכשרון או העדרו אצל הרוב המוחלט - זו הנחה לא מבוססת, שמעולם לא הוכחה.
העובדה היא שכמות מסויימת של תלמידים שלא מצליחים במתמטיקה בבית הספר, משלימים מאוחר יותר לבגרות אקסטרנית, ושם הם כן מצליחים. אלו אותם אנשים - בתנאים שונים, והמבחנים הם עדיין באותו סגנון, והחומר הוא אותו החומר. מה השתנה?

 

[cregst12333]

לא פטאליסט

אני מסכים שעקרונית כל אדם עם רמת כשרון שחוצה סף מסוים במתמטיקה יכול לסיים את הקורסים שמלמדים בתואר. אבל ההבדל הוא שהכשרוני יותר יצטרך להשקיע X זמן, והפחות 2X זמן. בתואר עמוס כל כך זה יכול להיות ההבדל בין כשלון בהצלחה. בתיכון יש כ"כ מעט חומר וכ"כ הרבה זמן פנוי שאפשר "לחרוש" ולפצות על העדר כשרון.

זה שמתמטיקה הפכה לדבר חשוב גורם לזה שכופים תלמידים לא מוכשרים ללמוד מתמטיקה ובכלל הרבה פעמים מודדים אינטיליגנציה דה פאקטו ע"פ רמת המתמטיקה מה שמביא מן הסתם לשנאה למקצוע ממי שאינו מוכשר. אם היית מכריח תלמידים ללמוד לנגן על חליל התוצאה הייתה דומה.

העובדה היא שאנשים ברמתי הצליחו בלי יותר מידי בעיות בבגרות - אף פעם לא הייתי צריך לתשאל את שיטות הלימוד, לחרוש יותר מידי וכו'. היו אנשים שכבר בתיכון מתקשים מאוד ובדר"כ פורשים. אין לזה הסבר אחר חוץ מכשרון. אבל הנה בלימודים האקדמיים גם אני התחלתי להתקשות , והסיבה לכך חייבת להיות שאין לי מספיק כשרון מתמטי. האם בכל זאת, אם היייתי מתעקש (אולי חוזר על שנה) הייתי יכול להצליח? אולי כן, אבל אילו היה לי יותר כשרון לא הייתי צריך לעשות זאת.

 

[fulkerson]

אבל באמת שאתה קובר את עצמך מוקדם מדי

תראה, אין ספק שקיים כזה דבר כשרון טבעי למתמטיקה - אבל בעיני, זה משהו שלמעט מאוד אנשים יש. מבטיח לך שאין הרבה סטודנטים שהקורסים האלו זורמים להם בקלילות. אני יכול להגיד לך לגבי עצמי שתמיד הייתי מאוד ריאלי, בתיכון עשיתי 5 יחידות והיה לי יחסית קל וכשהתחלתי ללמוד לתואר הייתי יוצא משיעורי אינפי בהרגשה שאני מטומטם.
זה היה מאוד מתסכל מבחינתי אבל אז גיליתי שהתחושה הזו קיימת כמעט אצל כולם.
תראה, כשרון או לא, יש כמות של X שעות, שאם תשקיע אותם בלמידה, אתה תצליח.
על אף הקושי הרב בשנה א', גם בני תמותה רגילים יכולים לעבור אותה בהצלחה ועם ציונים טובים.

 

[cregst12333]

אני מתחיל לחשוב

שעברתי את הבגרות ב"פוקס", כי אני ללא ספק אדם הומני..
השיקול שלי לגבי מעבר למכללה זה נטו עלות-תועלת ולצמצם את הסיכוי להכשל שוב

 

[fulkerson]

שיקולי עלות-תועלת הם ראויים לחלוטין

ובחינת אפשרות מעבר למכללה היא לגיטימית - ויכול להיות שהוא גם ישרת אותך לטובה (סביר שממוצע גבוה ממכללה טובה יהיה מועיל יותר מממוצע נמוך באוניברסיטה).
עם זאת, תהליך קבלת ההחלטה נראה מוטה ולא נכון - אתה מסרב לבחון את האפשרות שאולי כשלת בגלל גורמים אחרים (כלומר, שאינם כשרון) וזה בהחלט עלול להוביל אותך למצב בו אתה מקבל החלטה שגויה.

אם באמת הגעת לקצה היכולות המתמטיות שלך, ולא משנה כמה תשקיע וכמה תנסה, זה לא יעזור, מדוע אתה חושב שמעבר למכללה טובה יעזור? זה אמור להיות אותו החומר... כי המבחן יהיה קל יותר? ומה אם באותה השנה "יתפלק" מבחן קשה? ומה אם תגלה שהחומר עדיין קשה לך?

ואגב, אני מבטיח לך שלא עברת את הבגרות בפוקס. זה נשמע כאילו אתה מזלזל בעצמך.
אז נכשלת בכמה קורסים, וולקאם טו דה קלאב. אתה לא הראשון ולא האחרון - תן לעצמך קצת קרדיט. הצלחה היא הרבה יותר תוצר של תרגול והתמודדות נכונה עם כשלונות, מאשר שהיא תוצר של כשרון.

בכל מקרה, הדברים כבר מרגישים חוזרים על עצמם ונראה לי שבשלב הזה כבר עברנו לטחון מים. נסה להבין שהדברים שנרשמו לך אינם ריקים מתוכן ובחן אותם ברצינות הראויה. קבל החלטה טובה, שקולה, קרה ומחושבת.
מאחל לך רק הצלחה.

 

[choo]

ברור לך שרמת המתמטיקה במכללת ת"א יפו - יותר מבגרות 5 יחידות?

 

[choo]

גם אנגלית היא מקצוע חובה - ולא שמעתי שנאה רבה כל כך אליו

&nbsp
למעשה, אנגלית מכריחים אותך ללמוד לפחות ברמה של 4 יחידות לימוד. במתמטיקה עוד מאפשרים 3 יחידות (רמה הרבה יותר נמוכה).
&nbsp
מעבר לזה, כמעט כל מי שהכרתי שהצליח בלימודים באקדמיה, היה צריך להשקיע בלימודים הללו *הרבה* יותר זמן מאשר בתיכון. גם כאלו שהצליחו במידה בינונית באקדמיה, וגם כאלו שהוציאו מצטיין נשיא (מה שנקרא באוניברסיטאות "הצטיינות יתרה").
יותר מזה - רבים מהם לקו ב"הלם לימודים" בתחילת הלימודים באקדמיה. אצל חלק ההלם עבר אחרי סמסטר, אצל חלק אחרי שנה, וגם כשההלם עבר, זה לא שהם פתאום הפסיקו להשקיע שעות בלימודים.
&nbsp
אתה מפתח לעצמך תילי תילים של אמונות תפלות ללא בסיס מדעי (ופה זה לא קשור למתמטיקה - אלא להבנת הרעיון של מחקר מדעי), שכל זמן שלא תתמודד עם האמונות התפלות שלך, סיכוייך להצליח יותר הם כנראה קלושים.

 

[Lhuna1]

אל תתרגש מהנחרצות

(הפורום הזה אוהב להיות נחרץ, נוזפני ותוקפני, זה לא אומר שהדברים נכונים)
&nbsp
יש כשרון וחוסר כשרון במתמטיקה (גם מעבר לנזק העצום של מערכת החינוך הכושלת בישראל).
מהיכרותי עם דרישות הקבלה והפסיכומטרי, קצת מוזר לי לחשוב שמישהו "לא ריאלי" היה מתקבל לתוכנית הזו באוניברסיטה (ת"א?), אבל דברים מוזרים מזה כבר קרו בהיסטוריה... וזה לגיטימי ואפילו מומלץ לפעמים להכיר גם במגבלותייך ולחפש אלטרנטיבות, וממילא אולי אין לך ברירה.
הפואנטה היא רק שכדאי לוודא שבאמת מיצית את האפשרות של התואר הזה, כי זוהי דרך המלך לקריירה בתכנות, וכי השנה הראשונה קשה מאוד לרוב הסטודנטים, וכל הדרכים החלופיות בוודאי יהיו קלות יותר לעבור, אבל קשות הרבה יותר להתנעת הקריירה אח"כ.
&nbsp

 

[cregst12333]

אכן

אני הומני לגמרי, הסיבה שהצלחתי לעבור את הבגרות היא לדעתי שהיא פשוט קלה מידי. לדעתי צריך לפתוח מסלול "7 יחידות" שיהיה מיועד למעוניינים בתארים המתמטיים למיניהם בהמשך. הייתי מעדיף לחטוף כישלון בתיכון מאשר מאוחר יותר, אחרת סתם מייצרים שאננות בקרב תלמידים שיהיו יום אחד אנשים בוגרים.
לגבי הפסיכומטרי אני חושב שפשוט אין קשר בין הטריקים שמלמדים בפסיכו למתמטיקה אמיתית שלומדים אחר"כ.

לגבי האפשרות השניה, האם לדעתך תואר באקדמית יקשה להתניע (למצוא עבודה)?

 

[S h a r k 1 8]

אני לא חושב שתואר באקדמית

יקשה להתניע את הקריירה.
מקסימום תתחיל בחברה קצת פחות טובה או בתפקיד קצת פחות נחשק (וגם זה לא בטוח). יש הטוענים שיהיה לך קל יותר לשלב עבודה עם לימודים ושם תסיים את התואר גם עם ניסיון וזה חשוב לא פחות מלסיים באוניברסיטה.
&nbsp
לגבי הומני - תסלח לי, אבל זה שטויות. בערך 10% מבוגרי התיכונים עושים 5 יח"ל מתמטיקה. אתה סיימת 5 יח"ל מתמטיקה בציון טוב + היה לך פסיכומטרי טוב ולכן להגיד שהנטיות שלך לא ריאליות זה פשוט קשקוש.

 

[cregst12333]

תודה, נקווה שאכן כך..

לגבי הנק' השניה אני לא מסכים איתך, כמו שאמרתי הבגרות במתמטיקה היא פשוט קלה מספיק כדי שגם אדם יחסית הומני יצליח להחליק אותה איכשהו.
לגבי פסיכומטרי, אני לא חושב שהטריקים וזריזות המחשבה (ואומנות הניחוש) שלומדים שם קשורה איכשהו למתמטיקה

 

[S h a r k 1 8]

זה הכל יחסי

בגרות במתמטיקה היא קלה ביחס לתואר ראשון במדעים מדויקים. היא ממש לא קלה ביחס לאוכלוסייה הכללית. עובדה שרק 10% מבוגרי התיכונים מסיימים עם 5 יח"ל במתמטיקה ואחוז עוד יותר נמוך מסיים עם ציון גבוה ב-5 יח"ל (שאני מאמין שיש לך).
&nbsp