פריקה

dabadabada

New member
תמיד יש ספק

אין קשר שהוא חף מהרהורים .

או שיש אבל טרם נתקלתי באחד כזה...
 

django73

New member
ברור שיש

ברגע שהאדם הנכון מגיע, לפחות לתקופה מסויימת
הכל ניראה נכון.
הכל.

מצד שני, הכל זמני
 

Tranquility40

New member
וזאת אשלייה

ההורמונים במוח מסנוורים אותנו בתחילת קשר.
למצוא בן זוג מושלם זה כמעט בלתי אפשרי (אלא אם כן אתה משכנע את עצמך שהוא אכן כך). בנוסף, אנשים משתנים עם השנים, מי שהיה מתאים לך בול פעם אינו מתאים לחלוטין היום. גם אתה משתנה וגם הוא.
אנשים הם דינמיים, אם יש אהבה וכבוד לומדים להתאים את עצמך למען בן הזוג (עד רמה מסויימת כמובן).
 

gidionline80

New member
טעות שכיחה

"אם הבעיה היא מינית בעיקרה ואתה מרוצה מכל השאר יהיה טיפשי לוותר על זה."
למרבית האנשים אין מושג עד כמה הצרכים המיניים חשובים לנו שלא לדבר שזה עמוד שדרה של זוגיות.
מאחר ומיניות תמיד היתה בדמוי שלילי משהו שצריך להסתיר
הקטינו את חשיבותה עד למינימום. כמעט תמיד כשהמין מעולה הזוגיות מעולה. אז זה לא טיפשי בכלל זה קריטי.
 
תגידי,

את אוהבת אותו, את הונילי שלך?
כי כל מה שאני שומעת זה שהוא בחורה נהדר אבל הלב שלך לא שם.
 
נכון וגם...

התשוקות הכי חזקות שלה הן בבדסמ ולא בוניל
זה יכול ליצור לה הרבה בעיות בעתיד

אז.... בשביל מה להיכנס למיטה חולה? ( שבמקרה הזה מדובר בבחור הונילי דווקא)
 
ואני אומרת את זה כמי שלא רואה את עצמה

שלמה עם זוגיות ונילית, אני לא מסוגלת לדמיין את זה אפילו, אבל אני גם בגיל שדי כבר - אני באמת כבר רוצה את התא המשפחתי שלי, את הזוגיות שלי, את הבית שהוא שלי... אז אני מניחה שבלית ברירה הייתי מתפשרת ומשלימה מבחוץ (או נכנסת מראש לקשר שהוא יחסים פתוחים ואז אין בעיה בכלל).
זה לא שחור ולבן.
 
סליחה חניתה, רק עכשיו ראיתי את התוספת.

אני חושבת שברגע שמתפשרים הבית והזוגיות מרגישים יותר ויותר כמו כלא, והתא המשפחתי רק מהדק את השלשלאות.

השאלה היא אם זה שווה את זה
אל מול הפחד לחיות בירה שכורה עם 40 חתולים.
 

dabadabada

New member
אני לא בת 34

ציינתי שזה גיל פיקטיבי, מבחינת זמן עד להקמת משפחה וכו' יש לי מספיק זמן.
אם בכלל זה משהו שאבחר , אני לא רואה את זה כחובה רשמית- כל אחד ומה שמתאים לו.
 
מה ההבדל בין

להיות לבד לבין זוגיות לא מספקת שמרגישה כמו לבד?

כסף? ביטחון? בית? ילד?

אז למה לבלבל את המוח כן מרגישה לא מרגישה? תגידי: אני רוצה להגשים את החלום האמריקאי ועוד שנה שנתיים תראו אותי בפורום בגידות.
 
בגדול אני ממש מסכימה איתך.

ומאוד מקווה לא להיתקע (תרתי משמע) בזוגיות לא מספקת.
אני רק אומרת שזה לא שחור ולבן ויש גילאים שכבר מתפשרים יותר ויותר כדי להקים את אותו תא משפחתי (חלום אמריקאי או סיוט?).
אני רואה פשרות שחברות בנות גילי מוכנות לעשות כדי לא להישאר לבד, ואני מבינה אותן. לפעמים עדיף 40% מ-0, לא?
 
רק בסוללה של האייפון




אגב, לדעתי יש הבדל מאוד גדול בין להתפשר על תכונה כזו או אחר של בנזוג שאוהבים,
לבין להתפשר על הבנזוג.
 
למעלה