פסססט... אפשר...?

מיקי בל

New member
פסססט... אפשר...?

קוראת את הדברים שלכם ומתענגת.... אחחחח הפתיחות הזאת, הקלות הבלתי נסבלת של הביטוי... וכולי הנאה מהולה בקנאה. ואני? קטונתי... ובכל זאת אוזרת אומץ ומנסה לגנוב את תשומת לבכם לדקה או שתיים. אפשר? אתם איתי? משהו בי תמיד מנסה לסגור, כאילו יש לי בראש איזה דודה פולניה קטנה שצועקת:"תנעלי! תנעלי! שלא יכנסו הגנבים!" אנשים מספרים כמה קשה להם ההתמסרות, כמה הם צריכים את הרגש לפני בואם לביצוע האקט. ומה איתי? אני אתערטל בלי לחשוב פעמיים (אפילו לא פעם אחת בעצם), אני אתמסר ואתן את גופי ואקח את שלו ובשמחה דיצה וצהלה נבצע את זממנו זה בזו... ושוב. קלי קלות. לחשוף את הגוף הוא עניין של מה בכך, עם כל הצלוליטיס ושאר הקללות - קטן עלי, רק קח אותי, תן לי להרגיש אותך ולהסחף ולהתענג. לחשוף כן. להחשף לא. החומות שלי מגנות עלי. יש לי מיגון אקסטרה דה לוקס עם אזעקה. נכון, יודעת שאפשר לאהוב, ויודעת שההסחפות החושנית הזאת גוברת אם הרגשות עזים. אבל לא יכולה להרשות לעצמי. התמסרות פיסית היא כל קלה ופשוטה. התמסרות נפשית מבקעת אותי ומנפצת את נשמתי. מי שהצליח לפרוץ את כל הדלתות והמנעולים, ולא הסתפק בלחדור אלי וגם חדר אל ליבי, מאס בי מהר מאד. לא פעם ולא פעמיים. לא אחד ולא שניים מאסו וזרקו. אז אולי באמת עדיף לחיות לי ככה, לחשוף ולא להחשף, להתרגש ולא להרגיש. כמו וזה יקרה שנשברה וטרחו בתיקונה, והחליקה שוב, והרכיבו מחדש. ועכשיו היא כולה פיסות פיסות, מה שנשאר מהוזה היפה הוא אלפי חלקיקים שבורים מודבקים. ואם תיפול שוב, אולי הפיסות יהיו קטנות מידי מכדי לאחותן שוב לשלם. עדיף לאחסנה במקום שמור ומוגן פן חלילה תיפול שוב, עוד פעם אחת. פעם אחת יותר מידי. ודי.
 
את זה אני חייבת להקפיץ!!!!

חמדתי - אני לשמוע תגובות לזה בדיוק כמותך
 

פלסטיק

New member
ראית את השירשור שהחלה בו מייקי?

מדוע גברים מפחדים ממחויבות? אני חושב שפה את ענית לה על השאלה. אין הבדל במין של זה שמפחד יש פשוט סיבות לחשש, את סיפרת את סיבותייך את...
 
כואב.... כואב מאוד

מסלול חיי לא הוביל אותי להתנסויות מעין אלה, אני לא יכולה לדבר מנסיון אין לי פתרונות להתגברות אינסטנט על פחד עמוק מהתרסקות, אני יכולה להבין את הכאב ראיתי חברות טובות שמתרסקות לאלפי רסיסים אחרי נטישה של אהוב אני יכולה רק לומר שאולי התחברת לאנשים הלא נכונים, שאולי מרוב הפחד להצמד לאנשים שחשפת בפניהם את ליבך - את נהיית בלתי נסבלת... אני לא יודעת, לא מכירה אותך, סליחה, זה קיים בכולנו, הפחד הזה, אני חושבת בדרגות שונות הרצון הזה בהכרה, בקבלה, באהבה ללא תנאי לא בגלל הגוף, ההתנהגות, חשבון הבנק,או הכישורים הספציפיים שלנו אלא בגלל מי שאנחנו, האני האמיתי, עם הפחדים וההומר, עם העצבנות ויכולת הנתינה, כל המכלול... רוצים מישהו שיקבל אותנו בכל מצב, ולא נצטרך לחשוש מה לעשות או לא לעשות כדי שלא יברח לנו... אני יכולה להציע לך
ואוזן קשבת מצטערת שלא עזרתי דינה
 

מיקי בל

New member
למה לא עזרת? ../images/Emo12.gif

בטח שעזרת. תמיד טוב לשמוע עוד דיעה,לקבל עוד נקודת מבט של עוד מישהו שמסלול חייו לקח אותו למקומות שונים משלי. אה... ו.... תודה על ה-
וגם על ה-
הקשבת
 
להתרגש ולא להרגיש../images/Emo7.gif

כן. התמסרות פיזית היא קלה יותר לחלקנו והתמסרות רגשית מפחידה יותר , מסוכנת יותר, מאיימת יותר אז מה? לא מנסים? לא ההתמסרות מבקעת את נשמתך אולי אלא הנטישה שאחריה. וכדי לעשות את החיים יותר מסובכים-חרדת הנטישה העתידית. חומות שהגנו עליך שנים, כי היה להן ייעוד וצורך (וסיבה בד"כ מההיסטוריה והעבר האישי) לא תמיד משמשות אותך יותר. ואולי אפילו חוסמות ועוצרות אותך. אם אקח את הדימוי של האגרטל השבור לרסיסי רסיסים מודבקים-בהחלט יכול להיות שנפילה נוספת שלו במצבו תרסק אותו לחלוטין. אבל ופה האבל הגדול אפשר להחליף חלק מהאגרטל בחלק חדש למשל את הבסיס שלו. ואז הוא יהיה יציב ומסיבי ונפילה אכן תזעזע אותו (הוא אנושי ,לא?) אבל לא תרסק לשברים. אבל צריך אומץ להתמודד עם החרדות הישנות עם מנגנוני ההגנה עם החומות ולעיתים קשה לעשות את זה לבד. מהמקום שהייתי -אני יודעת. חבל על החיים האלו. באמת. ואפשר לעשות אותם אחרים! להתרגש ולהרגיש ועוד איך להרגיש.
 

מיקי בל

New member
הנטישה שאחרי ההתמסרות

הנפשית - כנראה היא באמת הכי כואבת. אחרי שחשפתי את נשמתי ונתתי את הלב ואת הנשמה לגבר שלי אחרי שבטחתי בו והפקדתי בידיו את סודותי הכמוסים ביותר אחרי ששיתפתי אותו בפרטים הכי אינטימיים של חיי אחרי שהרשתי לעצמי לתת לו לראות גם את החולשות שלי אחרי שהוא זה שעודד אותי להפתח בפניו וגרם לי להאמין לו שהוא רוצה לדעת הכל ולהיות שותף לכל מה שקשור בי האמנתי ובטחתי ונפתחתי וחשפתי, למרות שזה היה כל כך קשה תמיד בשלב הזה הוא מתחיל לאבד עניין, הוא פחות ופחות רוצה בי, עד שמגיע הסוף הבלתי נמנע. "אנחנו צריכים להפרד". ובא לי לצעוק ולבכות ולצרוח אז התהליך הזה שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב.. שחק אותי. די. לא רוצה לנסות יותר. לא סובלת את הכאב הזה, את הריקנות הזאת, את השקט הזה מבחוץ והתוהו ובוהו מבפנים כשהוא אוסף את דבריו והולך. ואני נשארת חלולה.
 
שוב ושוב ושוב.

את המציאות שלך,הבנתי. השאלה מה את עושה איתה? מה הבחירה שלך- לא להיפתח? או אולי יכולה להיות גם בחירה אחרת? בטח שנטישה של מישהו שגרם לך להתמסר רגשית היא חוויה קשה ולחזור עליה שוב ושוב ושוב כמו שאת מתארת- רק מכפיל ומשלש את העוצמות. אבל השאלה היא האם זו האלטרנטיבה היחידה להתמודדות? או אולי יש אחרת?
 

אורמור

New member
קטע פרוזה בשבילך מיקי בל..

קטע מהחיים, לא תשובה שנונה, לא עיצה לא הצלה רק הבנה מתוך ה-"מוכר".. הוא חיבק אותה בחום עוטף ושאל: "את לא מרגישה עד כמה אני שלך?" היא שתקה רגע ארוך. .וענתה מהפה אל החוץ. .כן. .מרגישה הוא שמע את השתיקה של הרגע, היא הפכה והפכה במשפט הזה, היא כל כך רצתה להרגיש והוא אומר את המילים הנכונות, ורוב הזמן עונה על צפיות מתנהג כמו אוהב, מתפקד כשייך, והיא?..לא מוצאת את השלווה, רגע היא שם מאושרת רגע מתכנסת, חרדה, מחפשת פרצות, שואלת את עצמה, מתי זה יבוא? היכן זה יתפרק? איפה נקודת התורפה.. מה הקאט´ש..? והיא פשוט לא רגילה, היא היתה מורגלת אחרת, הוא מבקש ממנה, אל תביאי איתך את השק, השליכיהו לנהר את עכשיו בארץ אחרת. .תהני מהטיול. והיא בלא מודעות גורמת לו לשלם על חטאי האחרים, רוב הזמן היא שותקת כשהיא כואבת, מתכנסת, משחקת "ביזנס אז יוז´ואל" אבל בפנים נאכלת, ואז מסתבר לה שהסכסוך הוא בינה לבין עצמה, ושוב היא פורחת לרגע עד לנפילה הבאה. והיא אומרת לעצמה, לא אאמין שוב אל תדברו אתי על אהבה, והיא מתפתה שוב להאמין ומתנדנדת בין שמיים למים, והיא תוהה עד כמה ועד מתי יעמוד לו כוחו לשאת אותה ביחד עם שק השברים, היא מבטיחה להפרד ממנו, מהשק הזה אבל לפעמים נדמה שהוא נעוץ בבשרה, היא רוצה להשתמש בו כמגן, בשק הזה היא לא רוצה להפגע אבל דומה שהשק הזה משמש גם חרב פיפיות, כזו שמכוונת אל עצמה, והרי יותר מכל היא חפצה להאמין לו שהוא כל כך שלה.. הו מי יתנני ים עמוק להשליך בו את שק השברים להתחיל מבראשית להיות מסוגלת להאמין.. מיקי בל יקרה.. אנחנו תבנית של כל החוויות שאספנו, כל כך קשה להשתחרר משק שברים.. אולי חוויה אחת אמיתית מתקנת תצליח לגרום לנו להפרד ממנו,-ואם לא תתני לה פתח היא לא תבוא.. אל תגרמי להם גם את לשלם על חטאי אחרים התקציב שלהם מוגבל. אור בהרהורים
 

מיקי בל

New member
אורמור../images/Emo140.gif

תודה על הקטע המרגש. כל כך נכונים הדברים שאמרת. ואת מספרת לי על חוויה אחת אמיתית מתקנת, זאת שאני אולי מייחלת לה בסתר ליבי. אני כן נותנת פתח, אבל אני נועלת את הלב. החוויה האחרונה שלי נגמרה באותה צורה, רק שמרוב שנאטמתי ריגשית זה כאב הרבה הרבה פחות. אני מרעיפה חום ומראה איכפתיות ומפנקת את הגבר שלי, אבל בתוך תוכי לא נותנת לרגש באמת להתפתח. זה החיסון שלי. ככה הפרידה פחות כואבת והחזרה לשיגרה יותר קלה. אחרי הכל אני פוחדת מהכאב הזה יותר מהכל.
 
התמסרות פיסית-קלה?

תלוי למי?!.......ותלוי לאיזו מטרה?!..... פורקן מיני קל ומהיר שאח"כ גורם לך לחומר מחשבה-זאת לא את!!! ומי אמר שהחיים קלים הם? שלא נעבור מהלומות בדרך? שלא ניפול ונקום עם חבלות בברכיים אבל נמשיך- נמשיך כי זה המירוץ שלנו לחיים. גם אני נפלתי ונשברתי לאלפי רסיסים-אני עדיין במגמת איחוי השברים לא אבדתי את האמונה בעצמי והגעתי למסקנה (והפעם בעצמי)שכל סוף הוא התחלה חדשה! מין ללא רגש-יכול להיות נעים, טוב, קל-אבל יימאס ומהר! ובגלל הפחד מלהיקשר רגשית ולהיפגע -הפתרון קל בעבורך, אבל מעלה בך תהיות רבות. חשבת אולי-שאותם השניים להם נחשפת לא היו אלה המיועדים לך? ובאם תאמרי נואש בלחפש את האולטימטיבי-תתמלאי בקורי עכביש-דימוי האגרטל השביר.
 

אורמור

New member
מותר לי לנסות להיות פה למיקי?../images/Emo4.gif

אני לא מניחה שמיקי בל חולפת ברחוב, קוטפת חתיך מאשפזת בין הסדינים וזורקת.. כשאומרים בלי רגש.. זה נשמע רע.. אני מניחה שהפרוש הרבה יותר פשוט.. לרגשות יש ים של רבדים סביר לי להניח, מבלי להכירה, רק מלקרא את רוח דבריה ולהתרשם מאשיותה, שכשהיא מתמסרת היא מתחברת לאותו אחד,רק דואגת לשמור על רובד עליון של רגשות..לא מרשה לו לחדור עד לתחתית.. מניחה שהוא נחמד לה, מניחה שהיא מחבבת, רק טורחת לא להתאהב,.. ככול הנראה רק היא תוכל לעשות שלום עם עצמה בבוא הזמן, בבוא המיועד, ברגע הנכון.. ואם בכלל.. החיים לא פיקניק וטלנובלות יש בעיקר בויוה.. מיקי אם טעיתי, תקני אותי.. אור
 

מיקי בל

New member
תגידי, אור....

את מכירה אותי במקרה? כי עושה רושם שכן לא יכולתי לנסח את התשובה טוב יותר בעצמי...
 

אטיוד5

Active member
מבקש הבהרה

את כותבת שמי שחדר לנפשך מאס בך. כלומר, פתחת סגור נפשך, והוא ראה שהנפש היא רפש ולכן ברח. זה מה שאת אומרת ? זה לא נשמע כ"כ סביר. או שאת התאהבת ללא תקנה, פתחת לפניו את הגיגי נשמתך אבל הוא רצה להתעסק רק בצלוליטיס. או בכלל משהו אחר. מה המצב ?
 

מיקי בל

New member
הנה, מבהירה

נגעת בנקודה כואבת, יקירי. אולי זה שורש הבעיה שלי. בגלל שכבר כמה גברים ש"זכו" להכיר אותי קמו ועזבו כשראו את מה שבפנים, נשארתי עם המסקנה שעדיף שאציע את מה שיש לי להציע מבחוץ. בשביל להיות מסוגל לחדור לתוכי אין צורך אלא במשיכה קלה ורצון לסיפוק יצרים מיידי. אז אני והוא יודעים שבכך ורק בכך העניים. מגע פיזי וזהו. ואני יכולה להמשיך בחיי בלי שום בעיה. קל מאד לרצות גבר ולספק אותו פיזית. אבל קשה וכנראה אצלי גם בלתי אפשרי לרצות ולספק מישהו ברמה הנפשית, המנטאלית וכל שאר הדברים הבאמת חשובים. מה שיש לי להציע מבפנים לא יספק אף גבר כנראה. אז אני לא מוכנה לתת לעצמי לשקוע ברחמים עצמיים. כנראה שלא נועדתי לחיות בזוגיות, אבל אני חיה את חיי.
 
לא יכול להיות!

אף אחד לא עד כדי כך גרוע!!! יקירתי, תנשמי עמוק ותתחילי להעריך את עצמך יש בך הרבה יותר ממה שאת מוכנה להודות בו ומה שלא מוצא חן בעינייך - תתחילי לשנות עד שיהיה לך הכי טוב עם עצמך אם את לא מאמינה בעצמך, אז למה שאחר יאמין בך??? את רשאית להחליט לחיות את חייך ללא בן זוג אבל זה צריך להיות מתוך בחירה ולא כברירת מחדל...
 

Michelle1

New member
מיקי בל,

הגם שהכאב זועק, ואני מכבדת אותו ומסירה את הכובע בפניו, משהו בסיפור שלך (וגם בתגובות שלך לאחרים) נורא מפריע לי ותרשי לי להאיר ולהסביר, (ואולי, זו בכלל הבעיה האמיתית): את מדברת על לתתאת גופך לתת את נשמתך את מדברת על עצמך בתור מישהי שצריכה לבחור מה להקריב מעצמה על מזבח מערכת היחסים. למה? איפה את בכל הסיפור? במערכות יחסים שפויות, יש המון ויתורים והסתגלויות, אבל הקרבה??? אולי הבעיה היא לא בהתיחסויות שלך לגברים אלא בהתיחסות שלך כלפי עצמך. נראה לי שבהחלט יש מקום לעבוד על איכויות האהבה. אבל קודם כל עם עמצך. היתכן שאי שם עמוק בפנים את לא רואה עצמך ראויה וזה מה שאת משדרת ולכן הם בורחים???? מיקי בל, תאהבי את עצמך קצת יותר. הם, או הוא, האחד, לא יוכלו לעמוד בפניך, כי זה טיבה של האהבה, היא מדבקת מבפנים החוצה
חיבוק לדרך
 

מיקי בל

New member
תודה ../images/Emo9.gif

תודה על הדברים שלך. אני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי בכמה עניינים, אין ספק, אני מסכימה. אבל גם כשאני מרגישה במיטבי, ונכנסת למערכת יחסים, תמיד דועכת האהבה ויורד החשק לבן הזוג שלי אחרי הכרות אמיתית קצרה איתי, עם מיקי האמיתית. בכל מערכות היחסים שהיו לי הגבר הוא זה שרצה לחתוך. וזה מעורר מחדש את אותה תחושת "אני לא ראויה ולא מספיקה ולא עשויה מהחומר ממנו מיוצרת זוגיות טובה"...
 

מריפוסה

New member
אני האמיתית ואני האחרת...

אני באופן אישי לא טובה במיונים מהסוג הזה. לא מאמינה בשתי ספירות של מהות. אנחנו מה שאנחנו , מורכבים ככל שנהיה. כבר אמרו לפני " לפעמים אני כזה ולפעמים אחר.. גם לא מאמינה באמירות כמו : "תלמדי לאהוב את עצמך.." לפעמים אנחנו אוהבים ולפעמים לא. גם לא מאמינה בעצות. אנחנו בוחרים לבקש עצות ומיתוכן בוחרים מה שבחרנו ממילא בעצמנו, או מה שמתאים למצבנו באותו רגע. אז בלי עצות בל. מה אני הבנתי מדברייך? עסוקה מאוד בשאלת הפתיחות והסגירות . כ"כ עסוקה בה עד שהופכת לש"ג בעת מעשה האהבה. ומי אוהב לתנות אהבה ליד דלת נפתחת, כהש"ג מתמחר את תכולת החנות? ממליצה: להניח להכל, לראות את עצמך בשלמות. לדעת שכנראה יש דברים שאף פעם לא תאהבי בעצמך, ויש דברים שכן. וזה הכל. ואולי יצליח לך, ואולי לא. רק בסרטים יש סיפורים שלמים. החיים הם לא כאלה. החיים ה סידרה של פעם כן ופעם לא ופעם אולי ופעם אחר כך, ו 99% טעון שיפור ואחוז אחד מושלם. מריפוסה.
 
למעלה