אבל למדת שינג-אי אצל אחד, טאי-צ'י
אצל אחר. אני לומד אותן אצל מורה אחד, שלמד את שתיהן אצל מורה אחד, שלמד את שתיהן אצל מורה אחד, ואני מוצא שיש המון קשר ביניהן, לפחות כמו שמלמדים אותן אצלנו. וזה לא מעלה ולא מוריד ממה שעושים אצל אחרים. אתן לך דוגמא, שאולי היא מופרכת: כתבת הרבה פעמים שאצלכם עבודת היד הריקה והמקל הקצר בנויות על רעיונות העבודה עם סכין, אבל אתם מתחילים ללמד מיד ריקה מסיבות שונות. האם אדם שלמד יד ריקה ומקל קצר בשיטות אחרות, יוכל להיכנס אצלכם ישר לרמה של עבודה עם סכינים? אני די בטוח שהתשובה היא לא, כי הוא למד עקרונות אחרים. כשמלמדים שינג-אי או טאי-צ'י כשיטות נפרדות, יש להן קוריקולום שונה מאשר כשמלמדים טאי-צ'י כבסיס לשינג-אי. אצלנו כשמגיעים לשינג-אי אין צורך ללמד יציבה (מנח הגב, מיקום ברכיים, כתפיים, מרפקים, ראש...), נשימה, ושחרור, כי את כל אלה התלמיד כבר מכיר מהטאי-צ'י. זה משנה את מערך-הלימודים, לעומת מישהו שמתחיל מאפס וצריך ללמוד את כל הנ"ל דרך שינג-אי. שוב: זה לא יותר טוב ולא פחות טוב משיטות אחרות.