בזמנים קדומים אולי לא ידעו על הביצית, אבל כן ידעו על הפוריות
וזה גם מה שיותר חשוב בסופו של דבר. גם בעבר היו נשים עם פוריות נמוכה ונשים עקרות לחלוטין, בגלל בעיה מגיל צעיר או בגלל גיל שמאוחר מדי לאישה בשביל להפוך לאם. אין מצב שאנשים בעבר לא היו מודעים שלפוריות של אישה יש חשיבות, ולמעשה אחת הסיבות שגברים לרוב העדיפו נשים צעירות, זה גם בגלל הנושא הזה, ולא "רק" בגלל המראה והבריאות היותר טובה שיש בגיל צעיר לרוב. לכן המושג הפרייה לא סותר את זה שאישה יכולה להיות פורייה או לא פורייה, גברים לא מעולם לא השלו את עצמם שהפוריות של אישה תלויה רק בהם, למעשה ההפך הוא הנכון, ברגע שהייתה חוסר פוריות קודם כל חשדו באישה, למרות שיש מקרים שיש עקרות או/ו חוסר פוריות גם אצל הגבר, ועקרות אצל אישה נחשבה לדבר מאוד רע בעבר, יותר משזה היום, משום שכיום יש יותר אנשים שמפרידים בין מין בשביל מין לבין מין בשביל הריון. כן בעבר היו כמה אנשים הזויים שחשבו שזרע הוא "אדם קטן", ובקרב חלק מהדתיים יש שמאמינים בזה עד היום, אבל זה לא אומר שהמושג הפרייה לא רלוונטי גם לעידן המודרני. בעקרון אפשר גם להגיד הכניס אותה להריון במקום הפרה אותה, או שגם עם הביטוי הזה יש לך בעיה? בסופו של דבר הפואנטה היא שאישה לא יכולה להיכנס מבלי "עזרה" של גבר, ישירות בעזרת יחסי מין מלאים או "בעקיפין" בעזרת הפריה מלאכותית. אומנם טכנית אישה אשר לא עקרה היא "פורייה", אבל מעשית, ללא "עזרה" של גבר, היא תמשיך לחיות את חייה כאילו היא עקרה, לטוב ולרע, ולכן יש הרבה היגיון מאחורי הביטוי הפרייה. ביטוי שנשאר מספיק רלוונטי גם לעידן המודרני, אין סיבה טובה מספיק לשנות אותו. חוץ מזה מושגים כמו "אוננות" שמבוססים במקור על סיפור תנ"כי שבכלל מדבר על משגל נשוג, זה דוגמה לשם שנובע במקור מדבר הרבה פחות מבוסס, אבל עדיין השתרש בשפה העברית, מבלי שאנשים יחשבו יותר מדי על מקור המילה, בסופו של דבר "העיקר הכוונה".
"אוֹנָן הוא דמות מקראית, בנו השני של יהודה ובת־שוּעַ, ובעלה השני של תמר, שנישא לה בהתאם לנוהג הייבום לאחר מותו של אחיו הבכור ער. חטאו של אונן, שסירב להפרות את תמר, הוא המקור לאיסור על אוננות ביהדות."
"אונן סירב להפרות את תמר ושפך את זרעו ארצה (אף שמדובר במשגל נסוג, מכאן צמח הביטוי "אוננות" בעברית ובשפות אחרות) – היות שעל פי מהות הייבום, הילד שהיה אמור להיוולד מזיווגם לא יישא את שמו אלא את שם אחיו. על פי המסופר, הדבר לא מצא חן בעיני אלוהים, ועל כן נענש אונן בידי שמים במוות: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה', אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ" (פרק ל"ח, פסוק י'). לדעת פרשנים אחדים, ציון המילה 'גם' רומז כי גם אחיו ער חטא בהוצאת זרעו לבטלה."
http://he.wikipedia.org/wiki/אונן_(דמות_מקראית)
וזה גם מה שיותר חשוב בסופו של דבר. גם בעבר היו נשים עם פוריות נמוכה ונשים עקרות לחלוטין, בגלל בעיה מגיל צעיר או בגלל גיל שמאוחר מדי לאישה בשביל להפוך לאם. אין מצב שאנשים בעבר לא היו מודעים שלפוריות של אישה יש חשיבות, ולמעשה אחת הסיבות שגברים לרוב העדיפו נשים צעירות, זה גם בגלל הנושא הזה, ולא "רק" בגלל המראה והבריאות היותר טובה שיש בגיל צעיר לרוב. לכן המושג הפרייה לא סותר את זה שאישה יכולה להיות פורייה או לא פורייה, גברים לא מעולם לא השלו את עצמם שהפוריות של אישה תלויה רק בהם, למעשה ההפך הוא הנכון, ברגע שהייתה חוסר פוריות קודם כל חשדו באישה, למרות שיש מקרים שיש עקרות או/ו חוסר פוריות גם אצל הגבר, ועקרות אצל אישה נחשבה לדבר מאוד רע בעבר, יותר משזה היום, משום שכיום יש יותר אנשים שמפרידים בין מין בשביל מין לבין מין בשביל הריון. כן בעבר היו כמה אנשים הזויים שחשבו שזרע הוא "אדם קטן", ובקרב חלק מהדתיים יש שמאמינים בזה עד היום, אבל זה לא אומר שהמושג הפרייה לא רלוונטי גם לעידן המודרני. בעקרון אפשר גם להגיד הכניס אותה להריון במקום הפרה אותה, או שגם עם הביטוי הזה יש לך בעיה? בסופו של דבר הפואנטה היא שאישה לא יכולה להיכנס מבלי "עזרה" של גבר, ישירות בעזרת יחסי מין מלאים או "בעקיפין" בעזרת הפריה מלאכותית. אומנם טכנית אישה אשר לא עקרה היא "פורייה", אבל מעשית, ללא "עזרה" של גבר, היא תמשיך לחיות את חייה כאילו היא עקרה, לטוב ולרע, ולכן יש הרבה היגיון מאחורי הביטוי הפרייה. ביטוי שנשאר מספיק רלוונטי גם לעידן המודרני, אין סיבה טובה מספיק לשנות אותו. חוץ מזה מושגים כמו "אוננות" שמבוססים במקור על סיפור תנ"כי שבכלל מדבר על משגל נשוג, זה דוגמה לשם שנובע במקור מדבר הרבה פחות מבוסס, אבל עדיין השתרש בשפה העברית, מבלי שאנשים יחשבו יותר מדי על מקור המילה, בסופו של דבר "העיקר הכוונה".
"אוֹנָן הוא דמות מקראית, בנו השני של יהודה ובת־שוּעַ, ובעלה השני של תמר, שנישא לה בהתאם לנוהג הייבום לאחר מותו של אחיו הבכור ער. חטאו של אונן, שסירב להפרות את תמר, הוא המקור לאיסור על אוננות ביהדות."
"אונן סירב להפרות את תמר ושפך את זרעו ארצה (אף שמדובר במשגל נסוג, מכאן צמח הביטוי "אוננות" בעברית ובשפות אחרות) – היות שעל פי מהות הייבום, הילד שהיה אמור להיוולד מזיווגם לא יישא את שמו אלא את שם אחיו. על פי המסופר, הדבר לא מצא חן בעיני אלוהים, ועל כן נענש אונן בידי שמים במוות: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה', אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ" (פרק ל"ח, פסוק י'). לדעת פרשנים אחדים, ציון המילה 'גם' רומז כי גם אחיו ער חטא בהוצאת זרעו לבטלה."
http://he.wikipedia.org/wiki/אונן_(דמות_מקראית)
