אבל המסתורין הזה קיים אצל גברים
ויהיה קיים. תמיד. מעצם היותנו מה שאנחנו, ומעצם היותכן משהו שונה. ולא משנה כמה שיעורים והדגמות נקבל לדרך פעולתם של האיברים שלכן. וזה לא רק עניין של שוני גופני. *אבל*, לא על זה מדבר הטקסט. ואף אחד מהציטוטים שהבאת במרכאות לא מופיע בו. [את בטוחה שקראת משהו מעבר לכותרת לפני שהגבת?] מדובר כאן על ההתמודדות של הזכר עם היסוד שהוגדר "נקבי" באישיותו (ובמקרה שאף אחד לא שם לב, הקטע הזה גם מטיל ספקות רציניים ביותר בנכונות השיוכים המגדריים האלה). האבירים הנוצרים האינפנטילים הלכו להכניע נשים בשר-ודם. האנשים ש"פיתחו" את מערכת הדימויים הזאת היו קדומים בהרבה לנוצרים, והם דיברו (ועסקו) בפיתוח מה שמכונה היום, בפסיכו-ניו-אייג´-באבל, "הקשר עם הלא-מודע". הדמונים והאלים שאיתם נאלצו להתמודד בדרך היו סמלים (מסמנים?) למחסומים מנטליים, עכבות ופחדים. במקרה שלא ידעתן, זה לא מקרי שהכוכבת הראשית בהצגה הזאת היא קאלי, האלה השחורה שצווארה עטור במחרוזת ראשי-אדם מדממים. אחד המכשולים הגדולים במסע אל הלא-מודע הוא דמות האם, ואת זה ידע אפילו פרויד. יונג קרא לצד האפל באישיותו של הגבר "אנימה", וייחס לה תכונות נשיות (הנשים לא מקופחות, ויש להן אנימוס קטן ואגרסיבי משלהן). אבל בדרך הזאת, הטרום-נוצרית, לא מדובר על הריגת האלה. אצל הטנטרים אף אחד לא יעלה בדעתו להרוג את קונדליני, ש"מסומלת" על ידי נחש ממין נקבה שהיא ייצוג של האלה האם. המטרה היא להתחבר "אליה", ולכל מה שהיא מייצגת: כוח-חיים, אינטואיציה, פוריות, יצירתיות. (אם תחזרי לשרשור המקורי בפורום מד"ב ופנטזיה תמצאי קטע נוסף שתרגמתי מאותו מקור, שנוגע באותו נושא).
