אמרת שגם לסטרייטים מותר אז...
ביום ששי הנחתי שקיות עם בגדים משומשים בחוץ, שמישהו יקח. היה שם הסוודר הסגול שנורא אהבתי, שכבר כמה פעמים רציתי למסור אבל היה קשה להפרד. בשבת עברתי וראיתי שלקחו הכל חוץ מהסוודרים, הסוודר הסגול היה זרוק בצד. לרגע נצבט לי הלב ורציתי לקחת בחזרה, אבל במבט שני זה היה סוודר כותנה משומש בן 14 שנה, מהוהה בשרוול ונטול קסם לחלוטין. חששתי שעכשיו אף אחד לא יקח אותו כי הוא כזה מסמורטט. לפני שעזבתי את האיש שנתן לי את הסוודר הזה כבר ידעתי שזה גמור, אבל עדיין מתחתי את זה עוד קצת. אחרי שעזבתי לא הבנתי מה עשיתי איתו, רק היום במבט לאחור אני יודעת שאני חייבת לאיש הזה כל כך הרבה שאולי רק בגלגול הבא אוכל להחזיר לו. דוקא רציתי לספר על מישהו אחר. ההוא שלא ידע בכלל לאהוב, אבל אני בפרץ התלהבות חשבתי שאם אתאמץ מספיק אצליח לשנות אותו. טוב, בואו נודה, זה לא היה פרץ התלהבות כמו שזה היה רצון עז להתחתן כבר (שיווו, אני לא מאמינה שאני מודה בזה). אז התאהבתי והתלהבתי והיה לי טוב (חלק מן הזמן אם נהיה קטנוניים). וכשהוא עזב אותי בכיתי לילות שלמים. יבבתי לכר והתחננתי שיחזור. התקשרתי רק כדי לשמוע את הקול שלו במשיבון. עשיתי עוד כמה דברים שמתאימים לילדה בת טפשעשרה. כשגמרתי לייבב ולהתאבל נבהלתי מעצמי, מה היה קורה אם אלוהים לא היה אוהב אותי והיה נותן לי להתחתן איתו |אמאל'ה|? אז מזל שאלוהים בכל זאת אהב אותי, ומישהי אחרת אכלה אותה
, ולי יש את נועם@בן שהוא כמובן מושלם
(אפילו שהוא לא הטעם של אמט).
נועם