אני אוהב אותו מאד. מגדולי הבמאים האמריקאים
על האזרח קיין כתבתי בנירוג, ואין טעם להרחיב על למה אני אוהב את הסרט הזה כל כך. מגע של רשע הוא אחד מהנוארים האהובים עלי בכל הזמנים. משוחק נפלא, מבויים נפלא, מצולם נפלא (השוט בהתחלה כמובן גונב את ההצגה...), וחכם להפליא. חוץ משני אלו ראיתי גם את: הליידי משנחאי, מר ארקאדין (או דו"ח סודי), המשפט, הנוכרי וכמובן - האמברסונים המופלאים, שאני מתפלל שביום מן הימים ימצאו את הקטעים שנחתכו ממנו ויוציאו אותו ב"גרסת במאי", או קרוב מאד למה שוולס תכנן בשביל הסרט הזה. מהסרטים שהוא שיחק בהם ראיתי את האדם השלישי - עוד אחד מהנוארים הגדולים בכל הזמנים, לטעמי. מה שאני אוהב אצלו, שהסרטים שלו מעוררי מחשבה, ולא סתם מהנים או בידוריים. ועוד - העובדה שהוא כל כך הרבה פעמים בחר לשחק דווקא אנשים לא כל כך נחמדים או טובי לב... אבל תמיד גדולים מהחיים. לשחק דמויות בינוניות זה ממש לא היה "כוס התה" של וולס. ואני מסכים מאד עם המסרים הליברליים ההומניסטיים החזקים שבסרטים שלו - למרות שאני חושב שיש בהם גם משהו נאיבי. אם ניקח כדוגמא את "מגע של רשע" - המסר שלו בסרט, הוא שאדם צריך להמנע מפשע, גם אם אין סיכוי שהוא ייתפס וייענש על מעשיו. זאת, מכיוון שפשע הוא דבר לא מוסרי, וברגע שהאדם עושה פשע הוא כאילו מוותר על חלק מנשמתו ונפשו - החלק המוסרי שלה לפחות - והופך לייצור מושחת ומעוות. ככה שמה שהוא אומר, שהאדם נולד כשהוא יצור מוסרי וחיובי, ואז, כתוצאה מבחירות שהוא עושה במהלך חייו הוא עשוי להפוך לייצור לא מוסרי ומושחת. התפיסה הזו, המאמינה כל כך בטוב האנושי הבסיסי, נראתה לי תמיד כל כך נאיבית וכל כך - ובכן, אמריקאית. תשוו את התפיסה הזו לתפיסה של במאים אירופאים כמו פולנסקי או וויילדר, ששניהם מאמינים דווקא ברוע הבסיסי של האדם, רוע שהדבר היחיד שיכול להשתלט עליו היא מערכת אכיפה וענישה חזקה. זו תפיסה, שבפסימיות הבסיסית שלה נראתה לי תמיד הרבה יותר ריאליסטית ומחוברת למציאות מאשר התפיסה האופטימית של וולס. בכל מקרה, במאי נפלא עם סרטים נפלאים.