פיוט ישן
מפרץ קטן אורב לפתחי. מימיו דלוחים ורדודים. על פניהם מרחפים שברים מקרקעיתו מזדקרות גרוטאות. חפצים משונים מתחככים אלה באלה, ובנשוב רוחות הלילה האפלות, גוברת שם המולת העיסה העכורה. ניטחים אלה באלה שבבים של צער חדים כסכינים מזמנים שעברו, גושים של פחד מימים שיבואו, חלאה דביקה של תמונות רעות. אני נחפז לאטום את הפתחים, דלתות וחלונות, אבל הקולות חודרים, אבל התמונות מצטיירות מאליהן, והם מושלים בי.
מפרץ קטן אורב לפתחי. מימיו דלוחים ורדודים. על פניהם מרחפים שברים מקרקעיתו מזדקרות גרוטאות. חפצים משונים מתחככים אלה באלה, ובנשוב רוחות הלילה האפלות, גוברת שם המולת העיסה העכורה. ניטחים אלה באלה שבבים של צער חדים כסכינים מזמנים שעברו, גושים של פחד מימים שיבואו, חלאה דביקה של תמונות רעות. אני נחפז לאטום את הפתחים, דלתות וחלונות, אבל הקולות חודרים, אבל התמונות מצטיירות מאליהן, והם מושלים בי.
