ניסיתי לחשוב על זה עכשיו..
מעולם לא נסגר לי פורום.
הפורומים שכתבתי בהם לפני 10 שנים, כשהתחלתי בתפוז, עדיין קיימים היום.. הם פורומים פופולריים (בעיקר בנושאי מוזיקה) שלא מאבדים את העניין שלהם.
הקהל מתחלף, כמובן, אבל הפורום נשאר שוקק.
אבל האמת היא שרק בשנה וחצי האחרונה, מאז שאני עם הכינוי הנוכחי, הבנתי מה זה להתמכר לפורום.
בעבר כתבתי מעט, קראתי הרבה, אף אחד לא הכיר את השם שלי, ובזה זה נגמר.
הפעם אנה ממש הפכה להיות ישות וירטואלית שלי, היא מכירה אנשים, היא יוצרת חברויות (שגולשות גם למציאות, למרבה הפתעתי) והיא חושפת מעצמה המון (יותר מדי, תשתקי קצת לפעמים!)
וזה נחמד.
לכן, עבורי, הפורומים הם יותר הקהל שלהם, ופחות הפורום עצמו.
אני לא גולשת היום באף פורום שהנושא הראשי שלו מעניין אותי (או בכאלה שאין להם בכלל נושא, אהמ אהמ
)
אני נשארת בפורומים רק אם הקהל מדבר אליי.
והנאה כזאת היא גם מאד נחמדה וכיפית, אבל גם מאד שבירה.
כל יום עוזב מישהו את הפורום, ואתה לא יודע למה, ואתה מתגעגע אליו ולכתיבה שלו.
לפעמים הוא חוזר, ולפעמים לא, וזה כמו מיני-פרידות כאלה מאנשים שהתרגלת לקרוא ולהכיר..
לפעמים יש אנשים שאתה נקשר אליהם יותר מלאחרים,
וכשהם נעלמים אתה ממש מרגיש חור בצורתם, שאי אפשר למלא.
יש כותבת אחת שאני כל כך אוהבת, שכתבה בכמה פורומים שלי (לא אזכיר את שמה, כי היא בחרה לעזוב ואני לא אזלזל בבחירתה
)
ואמרתי לה שהמקום שהיא הכי חסרה לי בו זה ציפורים, כי פה נחשפתי לצד אחר שלה, צד פתוח ומדבר ומתווכח ומרתק.. אי אפשר שלא להתאהב בזה.
ולמרות שאם אני רוצה לדבר איתה אני יכולה פשוט לשלוח לה סמס או להתקשר
עדיין הנוכחות שלה, של הדמות שלה פה, חסרה לי.
מלבד זה, יש גם קושי בפורומים שמשנים את צורתם (ושוב, זה הכל בגלל הקהל.)
יש פורום שאני כותבת בו לעיתים, ובחודש האחרון אני מרגישה את השינוי העצום שחל בו.
אי מנסה לעזור לפעמים, מנסה להחזיר עטרה ליושנה, אבל זה לא עובד.. יש איזו הרדמות כללית שקשה מאד להתנגד לה,
ואני מאמינה שאם המצב לא ישתנה, הפורום ילך ויתמוסס.
וזה באמת שובר לב.
(סליחה שלקחתי את הנושא המקורי שלך למקום קצת אחר..)