פוסט מודרניזם

[droriko]

פוסט מודרניזם

לטעמי אנחנו חיים בתקופה הכי נוראית של ההיסטוריה של המוזיקה. תקופה שאולי בהשפעת האינטרנט וריבוי הדעות שבו החרא והזהב מקבלים התייחסות שווה. פתאום זמרות פופ בשקל זוכות למעמד של אלילות. למשל בריטני ספירס והזאת מדסטניז צ''ילד שרק לפני 10 שנים כל מביני העניין בזו להם והתייחסו אליהן כאל כוס מקפץ פתאום הפכו ל"אמניות מהפכניות" פתאום יש דבר כזה "תרבות הפופ" ואותן "אמניות" בצירוף של זבלוניות חדשות כמו ליידי קקה וריאנה הן "דמויות משפיעות באותה תרבות". כשאתה רואה את שרון מולדבי,מבקר רוק רציני לכל הדעות, מהלל את ליידי גאגא כאילו היא יותר גדולה מהביטלס, אתה מרגיש כמו החבר'ה ב-SLIDERS שמגיעים למימד מקביל שהכל בו הפוך.

מה דעתכם?

 

[droriko]

רק ההברה

ה״כוס מקפץ״ לא כוון לזה שהן נשים אלא פרובוקטורית מיניות

 

[ציףציף1000]

ואין שום קשר בין התזה שלך שהמוזיקה היום היא

זבל לכך שאתה נותן דוגמאות רק של זמרות? ועוד של זמרות שאין שום קשר אמנותי ביניהן, כגון ליידי גאגא וביונסה?

 

[droriko]

הפופ היום נשלט על ידי נשים

אבל אין לי בעיה ללכלך על ג׳סטין ביבר אם זה מה שירצה אותך

 

[oren29at]

הפופקורן בדיון הזה עלי. חוץ מזה, מילה או שתים

כל מה שכתבת כאן נאמר, בצורה כזאת או אחרת, על אלביס פרסלי או הביטלס. "תרבות נמוכה", "אלילי נוער", "פופ בשקל"- ככה זה עם כל זרם תרבותי שפונה לצעירים ומאתגר את המבוגרים והמבוגרים בנפשם. אני יכול לנחש, אגב, שדברים דומים נאמרו על ג'אז וסווינג ומה שזה לא יהיה שצעירים רקדו לצליליו לפני 80-100 שנים, וכיום מהווה רפרנס כל מוזיקאי או מפיק שרוצה להרחיב את הגבולות המוזיקליים של עצמו.

הפוסט מודרניזם התחיל עם הרוק'נרול. אלביס, הביטלס, הסטונז, אנדי וורהול, לו ריד- כולם פוסט מודרניים. זה שהם הפוסט מודרניים שלך לא הופך אותם לפחות פוסט. אמנות באה בצורות שונות, ובעידן הנוכחי יש לאמנות מעטפת שהיא יותר פופ. אני מניח שזה נגרם, בין השאר, משום שהמיינסטרים רוק של תקופתנו הוא גנרי, בינוני, מזויף, משעמם ומסריח ממאובנות. יתכן שהסיבה היא, באמת, האינטרנט שובר ההיררכיות שבגללו אין יותר להקות או זמרי רוק "חשובים", כאלה שמילה שלהם מקבלת תהודה מעבר למסגרת המוזיקלית. בדור שלי היה את בונו, אחר כך היה, כנראה, ת'ום יורק. מאז רדיוהד יש להקות טובות וגם מצליחות, אבל לא כאלה שמנסות להגיד משהו גדול או משפיע על העולם.

כדי להיות אמן רוק גדול צריך סוג של ישירות על גבול הפתאטיות- אתה צריך להגיד בדיוק את מה שאתה חושב, מתוך שכנוע פנימי עמוק שזה אמור לשנות את העולם. הפופ של גאגא, או ביונסה, או אדל מלא ברפרנסים, ויש בו הרבה יותר מודעות עצמית. בגלל זה הן לא רוק, אבל זה לא משנה את מידת ההשפעה שלהן על העולם.

אישית, אף אחת מהנ"ל לא עושה לי את זה. בראיה יותר רחבה, כולן טובות וראויות, והן בהחלט אושיות תרבות שראויות ליחס שחורג מהפרספקטיבה המוזיקלית.

 

[droriko]

שאלה

אם ריאנה לא היתה נראית כמו ריאנה אלא כמו סוזן בויל היא גם היתה מצליחה ככה? הרי ברור שלא, הפרפורמנס הסקסי שלה בתוספת לתדמית שמבוססת על כל הצהוב שמסביב למוזיקה הם מקדמי הצלחה משמעותיים ביותר. בוב דילן או לו ריד לא היו צריכים את כל הגימיקים האלה, הם נשענו על המוזיקה שלהם בלבד. כשלו ריד עלה לשיר הוא בשיר חוצפתו עמד כמו נבעך וניגן בגיטרה, לא קפץ מהתקרה עם חבלים, לא הראה את הזין שלו, כלום.

הבעיה שלי עם המוזיקה הזאת היא לא שהיא לא הולכת לפי דפוסי האיכות המוכרים, להזכיר לך את ההערצה שלי לאתניקס, הבעיה שלי שהיא פשוט צועקת פרחיות.

 

[oren29at]

ואם אלביס והביטלס היו נראים כמו סוזן בויל?

לו ריד היה פרובוקציה מהלכת. ככה גם התייחסו אליו ואל להקתו בהתחלה, וזה גם מה שקבר אותם מסחרית, כי לנסות להביא את "תרבות הג'אנקים" למיינסטרים היה צעד אחד יותר מדי גם לקהל שלמד לאמץ ולאהוב כל מיני פרחים שמנגנים בגיטרה. ושלא תטעה- כל "גיבורי מעמד הפועלים" הבריטים הם פרחים לא פחות מכל בריטני מזדמנת. לקח ללו ריד זמן לצאת מתוך התדמית שלו עצמו ולהמריא, גם מוזיקלית וגם מסחרית.

אם כבר מדברים על אמנים שנשענו על "המוזיקה שלהם בלבד"- מוכרת לך התמונה?

ומה הם "דפוסי האיכות המוכרים"? יש איזה תו תקן שפיספסנו? האם "שיר השנה" המעפן באופן שקשה לתאר של גלגל"צ להשנה עומד בתקן?

 

[droriko]

ידעתי שמישהו יביא את בואי

כן הוא היה פרובוקטור אבל עובדה היא שהמוזיקה שלו מחזיקה עד היום, כלומר גם ילד שישמע את זיגי סטרדאסט ולא ידע איך בואי נראה אפילו , יהנה מהאלבום. אפשר כמובן להביא את פיטר גבריאל(ימח שמו) שלידו אפילו בואי נראה כמו חניך בצופים, אבל עדיין ג׳נסיס היא פי אלף יותר מורכבת מהזמרות פופ של היום, ומאלבומי המופת שלהם אפשר להנות גם מבלי לדעת על ההופעות הפרובוקטיביות שלהם


אני לא ממש יודע איזה פרובוקציות לו ריד עשה בתקופת וולווט אבל העובדה היא שאני נהנה מהמוזיקה של הלהקה גם בלי לדעת על אותן פרובוקציות, כלומר המוזיקה עומדת בפני עצמה.

 

[oren29at]

או במילים אחרות- פרספקטיבה

חכה עשור או שניים, אולי תוכל להנות גם מהמוזיקה של גאגא או ביונסה מבלי לדעת על הפרובוקציות שלהן.

לו ריד לא "עשה פרובוקציות" בתקופת הוולווט. הוא היה פרובוקציה. ג'אנקי, מסומם, לא קומוניקטיבי, חבר טוב של כל הזונות, ההומלסים והטראנסקסואלים שרחובות ניו יורק הכילו. מעניין אותי מה היית אומר עליו ועל המוזיקה שלו אי שם ב 1969 או ב 1971.

 

[ציףציף1000]

בדיוק +1

 

[droriko]

הוא לא לקח סמים בשביל פרובוקציה

הוא לקח סמים כי הנפש שלו היתה דפוקה, כמו כל נרקומן עלי אדמות(לא נראה לי למשל שאם ההורים שלך ישלחו אותך לקבל אלקטרודות רק בגלל נטיות הומוסקסואליות זה מתכון לנורמליות)

 

[droriko]

לגבי חבר של זונות ושות׳

גם זה לא היה בשביל פוזה אלא כי העולם הזה באמת ריתק(כמו רבים אגב, וכמו רבים כמוני שיעדיפו את אוז על עוד אופרת סבון דביקה שכולם עשירים וכיף להם)


מה הייתי אומר על ריד בשנות ה-60? שהוא מלך, אבל גם בגלל רמת הטקסטים הגבוהה וגם בגלל המוזיקה האוונגרדית, לא בדיוק מה שאפשר להגיד על געגע.

 

[ציףציף1000]

גאגא היא נכדתו האמנותית של ריד

היא לגמרי שואבת ממנו כמקור, כמו רבים אחרים.

ויש לי הרגשה שאם היינו עכשיו בשנות השישים היית פוסל את ריד ובואי כ"פח", בדיוק באותה מידה. מה שהם עשו היה חלוצי. לריד, לפחות, לא היה קהל ממש עד שבואי קידם אותו, בסביבות 1972-3. וגם אז, יש לזכור, הקהל שלהם היה מורכב בעיקר מטינאייג'רים, שנמשכו לתדמית - בדיוק כמו שאנשים נמשכים לתדמיות של ליידי גאגא, ומשם מאזינים למוזיקה שלה.

 

[droriko]

ראוי לזכור

שגם באותה תקופה היה פופ זבל(שהמונדיאל שלו היה כמובן האירוויזיון) ועדיין מביני העניין ידעו לעשות הבחנה בין פופ זבל לאוונגרד איכותי.


תודה על הניתוח הפסיכולוגי בחינם(אני מקווה) אבל אני לא יכול לדבר על מה הייתי חושב ב-60. אני כן יכול להגיד שהיום אני שומע לא מעט להקות אינדי שהממסד לא שם עליהם(אגב השבוע אמור לצאת אלבום של הפה והטלפיים)

 

[ציףציף1000]

אירוביזיון קיים רק באירופה, וגם זה רק בחלקה

אין לו שום משמעות תרבותית.

 

[oren29at]

לעניין "מביני העניין"

כמו גם "דפוסי האיכות המוכרים" מהודעה קודמת- אתה מתעקש על איזה תיקנון רשמי של איכות, בשעה שאני וציףציף מנסים להסביר לך שאין תיקנון כזה, ושהוא נזרק לפח אי שם ב 1955, וביתר עצמה ב 1962-63.

האירוויזיון היא תחרות אירופאית זניחה למדי. "פופ זבל" היה ברדיו בכמויות. חלקו נשמע גם כמו "רוק זבל", שלא לדבר על "פרוג רוק זבל". אוונגארד, כשמו כן הוא- אוונגארד. יש איכותי, ויש גם "אוונגארד זבל".

 

[droriko]

אני חייה פה הבהרה

לגבי ״דפוסי האיכות המוכרים״. אז ככה ,הדיון התחיל מזה שכתבת לי שזה שבכל דור הזקנים הנפוחים שונאים את הדברים החדשים שמאיימים עליהם. אז קודם כל הפופ מסיבות של גאגא אלא ז׳אנר שקיים עוד מלפני שנולדנו, רק שבשם הפוסט מודרניזם הוא הפך לאיכותי כעלק. אז אני כתבתי שגאגא גרועה לא בגלל שהשמרנים לא אוהבים אותה, אלא כי המוזיקה שלה פרחית. מאותה סיבה אני לא מוכן לקבל את זה שקותי סבג או אלירז שדה או ליהי גרינר הם גיבורי תרבות גם אם תגיד לי ״זה שהגוורדיה הישנה לא אוהבת אותם זה בגלל שהם מאיימים עליה״

 

[droriko]

כאילו אני מקבל את זה שהם גיבורי תרבות

אבל לא את זה שזה מוצדק

 

[ציףציף1000]

נראה לי שאתה משתמש במונח "פוסט מודרניזם"

שלא במקומו. וגם אורן, שטען שהפוסט-מוד התחיל עם אלביס. משום מה המונח בפיך הוא מקבילה ל"פלצנות", אולי. אבל לגמרי תואם את תפישתך השמרנית.

וכנ"ל המונח "גיבור תרבות". מאידך, כיום כל אחד הוא "כוכב", אז מי אני שאלין.

 

[האוזן המחתרתית]

מישהו מוכן להסביר מה זה פוסט-מודרניזם במוסיקה

?

אני לגמרי רואה את ג'אנר הרוקנרול ופופ כהשלכה של המודרניזם אבל פוסט-מודרניזם? אולי לו ריד וליידי גאגא, מבחינה אינטלקטואלית, מסתנכרנים פה ושם עם פוסט-מודרניזם אבל לא הייתי אומר את זה על המוסיקה שלהם. דווקא קנייה וסט נשמע לי פוסט. הייתי אומר אותו דבר על הגל הזה של בון-איבר, ג'יימס בלייק וכל שאר החבר'ה האלה (שאני ממש לא סובל). אבל השמות האחרים שנזרקו פה? מה קשור...

אגב, בראיון הזה עם לו ריד שראיתי לא מזמן קיבלתי פרספקטיבה שונה לגמרי על האיש. הוא נורא שמרן כזה - באופי. דייקן מאוד, פריק של סאונד (יוצא נגד MP3). לא תיארתי לעצמי שהוא כזה יקי

קצת מצחיק כי המוסיקה שלו (ממה שאני מכיר) נשמעת בדיוק ההפך.