פוסט חדש!

מגיע לי3

New member
ממש לא נכון

זה סילוף די רציני להגיד שהדגש של החינוך המשותף היה על כך שהילדים לא יפריעו וגו'
לדעתי הלא מקצועית (תאורית הקונספירציה האישית שלי)
בית הילדים התחיל מזה שהוא היה הבית הראשון במחנה אוהלים. מתוך דאגה לתינוקות ורצון לתת להם את התנאים הטובים יותר
ואחר כך התפתחה מזה אידאולוגיה שלמה על איך יוצרים אדם חדש בצורה שוויונית בנסיון לטשטש את ההבדלים שכל אחד מביא מבית ההורים
הרוב יגידו שקודם באה האידאולוגיה

בסופו של דבר גם החינוך המשותף לא הצליח לטשטש את ההשפעה והקשר המיוחד שיש לילד עם אבא ואמא
 
תראי

אם זה סילוף. תגידי את זה לספרות הקומוניסטית שעליה הסתמכו מייסדי הקיבוצים, תגידי את זה למייסדי הקיבוצים בעצמם, שזה היה הרעיון שהנחה אותם והם אומרים את זה, אלה שעדיין צלולים.
הקומוניזם ראה בילודה עוד אחת מהמטרות של הפועל היצרן, לא יותר ולא פחות.
אני לא אומרת שככה חשבו כל ההורים, ממש לא! רובם, כנראה, לא חשבו כך, אלא פשוט הלכו עם מה שהקיבוץ קבע. אבל זה היה הרעיון שמאחורי, בדור הראשון של הקיבוצים.
 

מגיע לי3

New member
את טועה

מה שכתוב בספרות הקומוניסטית ואם על זה הסתמכו או לא הסתמכו זו השערה בלבד
עם איזה מייסד קיבוץ את דיברת שאמר לך כזה דבר?
אם את יודעת על משהו כתוב אני אשמח לראות (ואני לא מתכוונת לספרות קומוניסטית)
 
אם זכרוני לא מטעני

הקיבוץ נוסד מתוך החשיבה הקומוניסטית.
ומייסד הקיבוץ שדיברתי איתו נפטר, אז קצת קשה לדבר איתו היום...
 
קצת ארוך.

נושא הגבולות - את טוענת שחמותך לא מסוגלת לשים גבולות. מותר לרקוד אצלה על שולחנות, מותר לאכול ממתקים, מותר להסתיר מההורים, מותר לתת לילדים משחקים שמסכנים אותם וכן הלאה... ואת קושרת את זה, אולי לא באופן מפורש אבל בהחלט לאופן העקיף עם הנושא שאין לה נסיון כאמא כי היא מעולם לא גידלה ילדים.
ובהודעה שלך אפילו ציינת, שלא סתם שאין לה נסיון בגידול ילדים, שאת בשבוע מבלה עם הבנות יותר ממה שהיא בילתה בכמה זמן?
הבעיה של חמותך עם גבולות היא לא העובדה שהיא חינכה ילדים בקיבוץ, הקימה קיבוץ או המציאה את השיטה הקיבוצית אלא האופי הפרטי שלה. גם אם היא היתה גרה בעיר היא היתה בדיוק אותו הדבר, אבל את יודעת מה? יש סיכוי לא קטן שאולי בעלך לא היה מי שהוא היום ואם היא היתה מסכנת גם אותו לכי תדעי איפה היתם נמצאים היום אם בכלל.
אם היא כזו לא כשירה כסבתא/אם כמו שאת מתארת אותה, בעלך צריך להיות אסיר תודה על יום שלא היא גידלה אותו והיתה אחראית עליו פיזית.

אני מכירה טוב מאוד חינוך ביתי. אין לי שום טענה כלפיו.הורה מודע, שמעוניין בחינוך ביתי מהסיבות הנכונות, יצליח "להפיק" קרוב לוודאי אזרחים טובים ומושכלים. (כמובן שישנה השאלה עד כמה הם יצליחו להשתלב בחברה שאת חוקיה הפנימיים הם לא מכירים על בוריים אבל זה כבר נושא אחר) יחד עם זאת, חלק גדול מההורים שבוחרים בחינוך ביתי, ועד כמה שאני יודעת מספרת בישראל לא עולה על מאות בודדות אם בכלל, עושים את זה מסיבות שנראות להם נכונות אבל לא בהכרח כאלו, כמו הפחד מ"בית חרושת לציונים" שמוביל לשחרור מאוד גדול בשעות הלימוד, כמות החומר, ועוד. אם התכנון שלהם שהילד לא ישתלב מאוחר יותר במוסד להשכלה גבוה אין בעיה, אבל שוב, כמו שכתבתי קודם, ילדים שלא יכירו את המערכת יתקשו מאוד להשתלב בה מאוחר יותר. ומי שבוחר בחינוך ביתי צריך להכיר בזה וללמד את זה.

אני לא יודעת מאיפה את שואבת את החשיבה שילדים צריכים לא להפריע למבוגר להיות אחראי, אבל בקיבוצים בדר"כ בשעה 14:00 מפסיק יום העבודה. ולכן אין שום מניעה שהילדים יהיו בבתים משעה זו, או נניח מ16:00 כמו היום אצל רב המשפחות. כך שההחלןטה על חינוך משותף מגיל ינקות לא קשורה ליצרנות ופועלות כלל.
הגישה הקיבוצים אמרה שאין דבר שהוא רק שלך, וגם הילדים היו של כולם. "הילד הראשון של הקיבוץ" לא הבכור של לאה ושמואל.
כולם שמרו עליהם, כולם סיפקו להם מזון, בגדים, מרפא וכן הלאה. זו הסיבה שהם התחנכו יחד. יחד עם זאת, רק שתדעי לך, בגלל שבקיבוץ לא היתה הגבלה כספית ומי שהיה זקוק למשהו גם קיבל, כשרונות פותחו ביתר תשומת לב וגם עזרה פסיכולוגית וכו נתנה בלי היסוס. לא סתם עד היום חינוך קיבוצי נחשב חינוך איכותי ואנשים משלמים מחיר מאוד יקר כדי לשלוח את הילדים אליו.
 
ה"בעיה" היחידה עם חמותה של שיר לי

היא שהחמות מסרבת להכניס את עצמה לדפוסים של כלתה. ובמילים אחרות: לא מתכוונת לשנות את עצמה רק בגלל שיש לה כלה מניפולטיבית שחושבת שהיא יכולה וצריכה לשנות את העולם.
וזה שהיא, כחמות, שורדת הלאה במשימה המאתגרת הזו, ראוי להערכה רבה.
 
כן ולא

מה שכתבת נכון אבל לחמותה גם יש בעיה קלה/קשה (לא מכירה מספיק כדי לקבוע) של חוסר בגרות. התגובות שלה הן לא של אדם בוגר.
אם נגיע לסוף, סבתא בוגרת שרוצה וחשוב לה קשר עם הנכדים (ועושה רושם שזה מאוד המקרה בו) תנסה לשתוק מדי פעם כדי לאפשר לעצמה להתקרב אליהם בגיל שהם עדין בשליטת ההורה, ולפתח איתם מערכת יחסים שתאפשר לה בשלב מאוחר יותר קשר ללא ההורה בשל רצון הילדים.
 
כבר מזמן אמרתי שהיא לא חמות השנה

אבל אין לזה קשר לנכתב. שיר לי היא כלה של אישה שאיננה אדם בוגר.
שנים היא מנסה לבגר אותה וכנראה שזה כבר לא יקרה.
מה שנדרש משיר לי, לדעתי, כרגע הוא ההשלמה עם המציאות.
בתור מי שהחתימה שלה אמורה לסייע לאחרות להשלים עם חייהן, תמהני עליה שזה עוד לא קרה לה.
 
זה בדיוק העניין

השלמתי עם כך שחמותי היא בעלת בגרות של בת שלוש, ואני נוהגת בה בהתאם ולא נותנת לה אחריות שמעל לכוחותיה של כל בת שלוש אחרת.
מצד שני, את באה ואומרת: נכון, היא בת שלוש, אבל כיוון שהיא גם חמותך, תני לה אחריות של מבוגרים. לא הגיוני.
 
גם אם המספר שלוש הוא מוגזם ופוגעני

לא לזה אני אתייחס.
אבל את לא השלמת. כי אמא לילד בן שלוש לא מנהלת איתו שנים של פנקסנות מבישה על כל מעידה שלו. היא פשוט יודעת וזוכרת שהוא בן שלוש.
מה שאי אפשר בשום אופן ופנים לומר עלייך.
 
יש לי קטע

שטרם התגברתי עליו, אבל אני עובדת על זה: אני מעדיפה את המבוגרים מבוגרים. קשה לי עם הבחירה באינפנטיליות כאורח חיים. מודה.
אגב, אמא לילד בן שלוש בדרך כלל יודעת שמתישהו הוא יתבגר. זה לא יהיה יותר קל בהכרח, אבל היא יודעת שהוא יתבגר.
ואני מכירה כמה אמהות שמנהלות יופי של פנקסנות עם הילדים שלהם, רובן פולניות, אבל לא כולן מפולין
 
יכול להיות שאת לא ממש עובדת על זה?

כי התכתובות שלך פה די מקבעות את ההעדפה הזו.
לו היית עובדת על זה היית לפחות מנסה לשכוח חלק מהזכרונות הישנים ולא לעשות עליהם שניים מקרא ואחד תרגום כל יומיים.
 
יחד עם זאת

אם היא לא השתחררה עדין מהתחושה לגבי חמותה, והיא מרגישה שהיא צריכה לתרץ ולהסביר את ההתנהגות שלה כל הזמן על גבי הפורום, הגיוני שהיא מעלה את הדברים כהסברים.
יתכן שיש עשרות מקרים אבל אנחנו מכירות רק 3-4 בולטים שהיא חוזרת עליהם שוב ושוב כדי להסביר פואנטה.
 
שתיים, שכחת אחת

יש לה שלוש כלות, ששתיים מהן הסתדרו איתה עד הולדת הנכדות, אבל אז הן נעשו מניפולטיביות, שתלטניות, רוצות לשנות את העולם, וכו' וכו'. השלישית טריה ומאד רוצה לרצות, אז אולי איתה זה יהיה שונה.
אין לזה אף פעם שום קשר להתנהגות שלה, המלאכית, המתחשבת, הכל כך מופלאה... מה פתאום! היא פשוט קורבן של ההזיות הפרנואידיות שלהן.
ממש קראת את מחשבותיה...
 
ושכחת גם

שרק איתה מתעוררות הזיות פרנואידיות כאלה.
מבוגרים אחרים איכשהו לא מעוררים אותן... דודים, חברים, מורות של החוגים, גננות, הורים אחרים - רק היא איכשהו מפעילה את הפרנויה, בלי קשר להתנהגות שלה, כמובן.
 
מה שאת שכחת הוא

שהרבה יותר תועלת תצמח לך (ולסובבייך, כמובן, אם הם מעניינים אותך) מלהיות חכמה מאשר להיות צודקת.
במרבית המקרים את צודקת, נניח. (לא לדעתי אבל ממתי אני אמורה לשפוט פה) אבל לגמרי לא חכמה.
זהו.
 
אהבתי

וזו תגובתי:
חמותי אכן כזו כי היא כזו. היא עושה מה שקל לה, ותמיד היתה ככה. אני מניחה שהיא לא סיכנה את ילדיה כמו שהיא מוכנה לתת משחק מסוכן לנכדותיה, כי אז האחריות היתה עליה, וזה קשה. עכשיו מאד קל לתת משחק מסוכן, מישהו אחר צריך להיות האחראי אחר כך. קל, כבר אמרתי?
מה שאני קושרת לחינוך הקיבוצי, וזה הדבר היחיד שאני קושרת אליו (חוץ מהעובדה ששוב, עשתה מה שקל), זה שאני לא רואה במישהי שבעצמה בקושי בילתה זמן עם הילדים שלה, מישהי שיש לה זכות להעיר להורים שכן מגדלים את ילדיהם בעצמם, ושנושאים בהרבה יותר אחריות ממה שהיתה לה. כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
אני מסכימה, שכמו כל דבר, חינוך ביתי צריך לקחת בחשבון את החסרונות כמו את היתרונות. יש לי חברה קרובה שילדיה, כאמור, הגיעו לגיל עשרה והחליטו שהם רוצים ללכת עם שאר חבריהם לבית ספר. הם השתלבו בלי שום בעיה או קושי, אז כנראה שאפשר... אני מקווה להצליח גם לאפשר להן ללמוד את חוקי החברה, וגם להיות בחינוך ביתי - ושוב, זה אפשרי.
לגבי ה"ילדים לא צריכים להפריע למבוגרים", זה פשוט חלק מהכתיבה של אותם הימים, האידיאולוגיה המנחה, גם אם בשנים שלך היא כבר לא היתה בדיוק ככה. בימים של האישלי ימי העבודה לא נגמרו ב 14:00... אגב, אביו גדל עם עוד פחות זמן הורים, להורים קראו בשם פרטי ולא אבא ואמא והוא מנותק רגשית ברמות על.
ונכון, לא היו מגבלות כספיות, וההשקעה בילדים היתה מדהימה. אין לי מלה אחת רעה על ההשקעה של החינוך הקיבוצי בילדים, רק על היחס למשפחתיות. זה הבדל גדול, לא?
 
אני תמיד תוהה

מי הם אותם אלו שכותבים דברים על הקיבוץ ואיך זה שיש לנו תפיסה כ"כ שונה של המציאות שהיתה שם.
אני מכירה המון קיבוצניקים כי החברה שאני עובדת בה עובדת רק מול קיבוצים. אצל קיבוצניקים יש מן סנוביות כזו של - אתה לא מקיבוץ לא תבין. (סטייל יכולת ההתחברות העמוקה לסרטים כמו מבצע סבתא, אדמה משוגעת וכד') ומדברים הרבה על העבר, הלינה המשותפת, הילדות, החברים... לכולם יש זכרונות מאוד דומים לשלי ותפיסת מציאות שונה מזו שאת מציגה. - ואני כותבת את זה כי אני לא שוללת שהיה מצב שונה לזה שאני מכירה, אבל אני מספרת על ההכרות שלי ושל אלו שדברתי איתם.
היו לי כמה וכמה שיחות עם אמא שלי אחרי שילדתי על הנושאים האלו, שמשעה 14:00 את בבית ואת מפחדת "כי זה לא נהוג" ללכת לתינוק שלך שנמצא בבית תינוקות. (אגב, גם ההורים שלי וגם ההורים של אמא שלי, נהגו להגיע לבתי ילדים ולבלות עם הילדים שלהם גם לא ב"שעות ההקמה") ואלא אם כן היא עבדה ברפת והיתה לה חליבה ב3 לפנות בוקר, או שומר הלילה (התחלק בין כל חבר שיכל היה לשאת נשק) וכו... היא היתה פנויה ולא עבדה.

חינוך ביתי - מעולם לא פרטת את הסיבות שמניעות אותך להחלטה הזו. אולי אם הילדים בחרו בחינוך ציבורי כדאי לבדוק אם תפיסת המחשבה של חינוך ביתי לא מבודדת וממדרת אותם.
לגבי השתלבות לא התכוונתי כמובן לנורמה חברתית כמו אסור לגנוב, צריך להצביע בשיעור אלא ליכולת לדעת שבישראל זה שיש תור לא אומר בהכרח שלא ינסו לעקוף אותו. הניואנסית הקטנים שמי שלא נמצא שם לא מכיר.את יכולה להשתלב, הנה עכשיו את משתלבת בחיים בחו"ל, אבל מן הסתם את מרגישה זרה.

לגבי חמותך, כתבתי בתגובה אחרת שאני לא יודעת אם קל מול קשה זה מה שמניע אותה אלא העובדה שהיא פשוט לא בוגרת.
הויכוח עם גיסתך על ריקוד השולחנות הוכיח שהיא לא מתעצלת להתווכח.לנסוע עד אליכם מוכיח שהיא לא מתעצלת לטוס טיסה לא קלה לאישה מבוגרת, ולהתמודד אתך ועם הויכוחים והחוסר נעימות שבטוח שתעלה יותר מפעם אחת.
 
את מרגישה ניצולה?

אני לא רוצה לדמיין מה עבר עליך אם זו ההגדרה שלך את עצמך.
אני מרגישה בוגרת החינוך הקיבוצי
 

מגיע לי3

New member
צחוק צחוק חצי אמת

תודה לאל אין לי שריטות נפשיות עמוקות מדי
לא יותר ממי שחוה צורת חינוך אחרת
אבל בהחלט לא הייתי בוחרת בשיטה זו לגידול ילדי
 
למעלה