לגבי הסיכון לסרטן
שהסיכון לסרטן לא עולה. אין לכך תמיכה במחקרים רפואיים. הסיכונים בפונדקאות הם אותם סיכונים שיש בהריון. לאשה צעירה ובריאה, הם מינוריים.
אני חושבת שזו זכות גדולה "להשכיר" את הרחם שלך ולעזור למי שנתקל בקשיים (גילוי נאות, אני מטופלת פוריות). ההשוואה לתרומת איברים לא נכונה בעיניי, שכן לא מסירים/מחסירים מגוף האשה שום איבר, והסיכויים הם שאחרי ההריון הגוף יחזור לקדמותו, כשמדובר בנשים צעירות ובריאות.
לגבי התשלום הכספי, ופה אנחנו נכנסים לדיון על אלטרואיזם, בתרבויות שונות ובמצבים חברתיים שונים, כל אחת מגדירה לעצמה מה הוא רווח עבורה. מי אמר שאם אני אשה מערבית שמחליטה להיות פונדקאית מרצוני הטוב לעזור ללא תמורה, אז הרווח הרגשי שלי הוא מותר ושונה מרווח כלכלי של אשה במזרח? כל אחת וצרכיה.. אין מניע "טהור".
פונדקאות בעיניי היא דוגמא לשיתוף פעולה בה שני הצדדים מרוויחים משהו עליו הסכימו מראש ודווקא ללא פיצוי כספי יהיה פה ניצול.
נקודה אחרונה, לא כל אשה תסכים להיות פונדקאית ולא כל זוג יירצה בכך, אני חושבת שצריך לתת קצת קרדיט למעורבים בדבר שהוא לא נעשה בכפייה או בחיפזון. מדינת ישראל פועלת רק עם מדינות שבהן הנושא מוסדר. כן, התשלום הוא לפי השער המקומי, אבל במה שונה פונדקאית בנפאל מאחת בארצות הברית, שגם בה לא חסר עוני?
כשהייתי אחרי הצבא בניו-יורק הציעו לי ולחברותיי לתרום ביציות, כי חסר ביציות יהודיות. התשלום היה נאה, כמה אלפי דולרים לכל שאיבה.. אחת מחברותיי עשתה זאת ומימנה כך את המשך הטיול בדרום אמריקה. שיקולים כלכליים קיימים אצל כל אחת. לדעתי כל עוד יש תשלום הולם לפי הכלכלה המקומית, אין הבדל עקרוני בין המדינות. אני יכולה להבין את מי שתטען נגד תשלום בכל מקרה, למרות שזו לא דעתי, אבל פחות את הטיעון של ניצול או עושק של אשה בעולם השלישי.
* שאלה אחרת, שמציקה לי יותר, היא למה פונדקאות ולא אימוץ. יש כל כך הרבה ילדים עזובים/יתומים בעולם וגם ככה הילד אינו פרי בטנכם, אני חושבת שהייתי בוחרת באופציה הזו.. אבל קטונתי.
.
).
