טיג'יי, גם ממשפחת הורי ניספו רבים
בשואה, הם נולדו בליטא ואוקראינה, וגם בעלי כילד קטן עבר את השואה ושרד, אני לא מסוגלת לנסוע למקום ההולדת של הורי, אין שם אפילו את מי לשאול. לפני כ- 20 שנים ביקרתי באוסטריה ולא הרגשתי שם טוב, ראיתי במו עיני אנטישמיות, נעשייתי ממש חולה שם, נשארתי במלון ולא יצאתי. משם המשכנו לשוויץ והכל נראה אחרת, כולל ההרגשה. אם כי גם הם לא חפים לחלוטין. לגבי גרמניה הרגשות מאד מעורבים, הייתי שם מספר פעמים, לראשונה הרגשתי כל הזמן שמשהו אוחז בעורפי, ההרגשה הייתה גרועה והצטערתי שנסעתי, עם זה המשכתי לבקר שם כמה פעמים, בשילוב עם ארצות אחרות באירופה. מה שמענין, בעלי הוא זה שאהב לבקר שם. באחד הפעמים עשיתי עם בתי ביקור במחנה הריכוז דכאו. זה היה עבורינו יום קשה, לא כל בני המשפחה הצטרפו אלינו לשם. גרמניה היא ארץ יפה, נקייה, לא יקרה ומשגשגת, איזור היער השחור ממש מופלא, ברלין זאת עיר מדהימה, ובכל אותם פעמים ראיתי שזיכרון מלחמת העולם השניה קשה מאד לגרמנים, הם ממש מתביישים כלפי כל העולם, ובמיוחד לגבי היהודים, במה שקרה, ובמה שנוגע לכך, ניכר בכנותם שהם מרגישים מאד רע, גם בשיחה עם גרמנים וגם לדוג': היינו בברלין בהצגה שנקראה "קאברט תיאטר", חשבתי לתומי שאני הולכת למופע של קברט, אך לא, זאת הייתה הצגת תיאטרון בעיבוד המחזמר קברט, האולם היה מלא גרמנים, השפה המדוברת כמובן הייתה גרמנית, הענין היהודי עבר לכל אורך המחזה, הגרמנים שישבו מאחורי נאנחו מדי פעם, הבנתי שקשה להם עם זה, וזה היה אמיתי, ואלה היו גרמנים. בערים יש אנדרטאות ופסלים לזכר השואה, הם עדיין חיים בצל הבושה, אם כי אינני יודעת אם יש בהם חרטה.