מובן ואולי מתבקש - כי זה אקט פוליטי
לא פחות, ולמעשה הרבה יותר, מתלונה של חיילת שפלירטטה עם שר ולא מרוצה מזה שהוא הוציא לה לשון. זו הפגנה. אמנם של אדם אחד, אבל הוא משמש פה להרבה מאד שותקים; ולהפגנה אין ערך אם היא נעשית בדלתיים סגורות. תקיפות מיניות אינן רגעים אינטימיים ויחס החברה אליהן אינו עניין פרטי. הדרך היעילה ביותר להיאבק בהן היא, כנראה, לחשוף אותן ולהתעקש להעלות אותן לסדר היום הציבורי: בגלוי, בקול ברור, עם פנים ושם ובפומבי. העובדה שכמעט כל מושאי התקיפה מסוג זה מאמינים שהיא זבש"ם בלבד ושעליהם להסתיר אותה - היא-היא אסונם. או, כמו שאמרה טמיר לדרברג כשהסבירה למה הסכימה לדבר למצלמה ב"מתמורפוזה": "קורבן אונס בתקשורת תמיד נראית מטושטשת ומדברת בקול מעוות ואת התוקף מראים עם הפנים האנושיות שלו. כשהקורבן מטושטשת, קשה להזדהות אתה, [...] לא מצליחים להרגיש אליה אמפתיה. ואני שואלת, למה היא צריכה להיות מוסתרת? היא לא עשתה משהו רע. בגלל מה שיגידו האנשים שאני מכירה בעבודה? בלימודים? הפחד שישפטו אותי?". אז כנראה כן. תמיד יהיה מישהו שישפוט אותה על זה. ובדיוק כדי לשים לזה סוף צריך שיהיו עוד כמוה.
