עוד כמה פרטים שיבהירו אותי קצת יותר,
ראיתי את כל הדיון של מילטון וזיגי, ורציתי להבהיר:
א. מה ששומר על בעלי, זה ההלכה (וזו הסיבה שאני אנוסה ולא יוצאת!)
ובעלי מאד מאד מקפיד על הלכה. זה סוג של אמצעי בטיחות.
ב.מה ששומר על שנינו זה כנות מוחלטת בינינו. לא רק שאין שקרים, אין הסתרות! בעלי יודע שנפגשתי עם מישהו, איפה, ואפילו באופן כללי מה היו נושאי השיחה. לדעתי זה אמצעי בטיחות מאד חזק שכמעט לא קיים אצל זוגות, לא אצל דתיים ולא אצל חילוניים.
ג. ראיתי כאלה שהאשה (או הבעל) לא מרשה להם המון דברים כדי שלא יבגדו. זה עוזר? או שזה יוצר תחושת חנק והסתרות?
ד. מה שידוע לי על נישואים פתוחים, זה לא בדיוק מה שתארתי. אני דיברתי על קשר של ידידות שלא כולל אפילו לחיצת יד! זה נקרא נישואים פתוחים? (זו שאלה,אני באמת לא מכירה את ההגדרות)
ה. בעלי דורש ממני כתנאי לנישואים, נאמנות מסוג אחר, אם אני מוכנה בשבילו כל שבת להמנע 25 שעות מכל מה שנחשב חילול שבת, (ובחגים זה יהיה יותר) למרות שאני לא מאמינה בזה! והוא יודע שאני לא מאמינה, ועושה את זה רק בשבילו. אני רואה את זה כנאמנות מאד גדולה אליו.
בגידה (בנישואין, במדינה וכדומה) זו הפרת אמון. יש בינינו הרבה מאד אמון.
האם הנישואים שלנו יחזיקו מעמד? זו כבר שאלה אחרת. הסכנה הגדולה לנישואים כרגע, זה הקושי של שנינו להשלים עם זה שהדעות שלנו כל כך שונות
בכל זאת אני מאמינה שעם כנות,אהבה סובלנות וסבלנות נצליח לשמור על חיי הנישואים (ואני לא מתכוונת למגורים משותפים בשביל הילדים, אני מתכוונת לאהבה, לרגש). בינתיים זה עובד