אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
עקדת יצחק- נסיון לרצח?מלמד- להמשך
- פותח הנושא L7
- פורסם בתאריך
בודאי שהוציא
הוא גם יצא לדרך. זו אותה פעולה, והן נעשו מחוסר ברירה אל מול הכוח האלוהי שציווה עליו משהו. במעשים אלה אין כוונה לעשות אלא את מה שנעשה למעשה. אם הוציא את המאכלת, זה היה בכוונה להוציא את המאכלת. רק אם היה שוחט היה מעיד על כוונה לשחוט. לעומת זאת הצהרותיו מעידות על כוונה, אלא אם נקבע, כמו בפרשנות הקלאסית, שהוא שיקר. אבל אם שיקר בהצהרות, מאין לנו שלא שיקר בהוצאת המאכלת, ולא התכוון באמת לשחוט (כפי שאני טוען). צריך לזכור שלצאת לדרך היה חייב אל מול הכוח האלוהי. להצהיר הצהרות לא היה חייב. יכול היה לשתוק.
הוא גם יצא לדרך. זו אותה פעולה, והן נעשו מחוסר ברירה אל מול הכוח האלוהי שציווה עליו משהו. במעשים אלה אין כוונה לעשות אלא את מה שנעשה למעשה. אם הוציא את המאכלת, זה היה בכוונה להוציא את המאכלת. רק אם היה שוחט היה מעיד על כוונה לשחוט. לעומת זאת הצהרותיו מעידות על כוונה, אלא אם נקבע, כמו בפרשנות הקלאסית, שהוא שיקר. אבל אם שיקר בהצהרות, מאין לנו שלא שיקר בהוצאת המאכלת, ולא התכוון באמת לשחוט (כפי שאני טוען). צריך לזכור שלצאת לדרך היה חייב אל מול הכוח האלוהי. להצהיר הצהרות לא היה חייב. יכול היה לשתוק.
בפרשנות הקלאסית לא נקבע שהוא שיקר
הוא ניבא ולא ידע מה ניבא. הדברים שלו נאמרו כתקוה ולא כעובדה, ולכן אינם שקר. "רק אם היה שוחט היה מעיד על כוונה לשחוט" לא נכון. זה אותו המקרה שהבאתי לעיל, לגבי המשטרה והחטוף. כשהאופציה לשחוט נותרה פתוחה. כמו ששם, אם החוטף היה מבצע צעד לא נכון- היו מסננים אותו. כך במעשה העקידה, לולא עצר הקב"ה את אברהם מלשחוט את בנו היה שוחטו. אגב- גם הפסק' סותרים את דבריך: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ".
הוא ניבא ולא ידע מה ניבא. הדברים שלו נאמרו כתקוה ולא כעובדה, ולכן אינם שקר. "רק אם היה שוחט היה מעיד על כוונה לשחוט" לא נכון. זה אותו המקרה שהבאתי לעיל, לגבי המשטרה והחטוף. כשהאופציה לשחוט נותרה פתוחה. כמו ששם, אם החוטף היה מבצע צעד לא נכון- היו מסננים אותו. כך במעשה העקידה, לולא עצר הקב"ה את אברהם מלשחוט את בנו היה שוחטו. אגב- גם הפסק' סותרים את דבריך: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ".
אם אברהם קיווה שיחזור עם יצחק
אז הוא לא באמת רצה לשחוט את יצחק, ובמקרה כזה שוב כל המסר של אלוהים חסר טעם. אברהם, לפי זה, בכלל לא מעוניין להקריב קורבן אדם. אילו אלוהים עזב אותו לנפשו כל ענין השחיטה לא היה עולה. אז פרשנות זו דומה למעשה לשלי, כאשר ההבדל הוא רק ברמת ההחלטה העצמית. בפרשנות שלי אברהם החליט לא להקריב את יצחק, וברשנות שלך הוא קיווה שלא יצטרך לעשות זאת. בכל מקרה אין זה המצב שאברהם מחליט באופן קטגורי לצאת ולמלא את הוראתו של אלוהים. לולא עצר הקב"ה את אברהם מלשחוט את בנו היה שוחטו: אינך יודע זאת. אולי היה עוצר בשניה האחרונה בעצמו? לקחת מאכלת ביד ולבצע שחיטה הן שתי פעולות שונות מאד, שיכול לעבור בינהן פרק זמן ארוך מאד. אפילו שעות.
אז הוא לא באמת רצה לשחוט את יצחק, ובמקרה כזה שוב כל המסר של אלוהים חסר טעם. אברהם, לפי זה, בכלל לא מעוניין להקריב קורבן אדם. אילו אלוהים עזב אותו לנפשו כל ענין השחיטה לא היה עולה. אז פרשנות זו דומה למעשה לשלי, כאשר ההבדל הוא רק ברמת ההחלטה העצמית. בפרשנות שלי אברהם החליט לא להקריב את יצחק, וברשנות שלך הוא קיווה שלא יצטרך לעשות זאת. בכל מקרה אין זה המצב שאברהם מחליט באופן קטגורי לצאת ולמלא את הוראתו של אלוהים. לולא עצר הקב"ה את אברהם מלשחוט את בנו היה שוחטו: אינך יודע זאת. אולי היה עוצר בשניה האחרונה בעצמו? לקחת מאכלת ביד ולבצע שחיטה הן שתי פעולות שונות מאד, שיכול לעבור בינהן פרק זמן ארוך מאד. אפילו שעות.
מה זה לא רצה?
אף אדם לא רוצה לשחוט את בנו! ברור שללא הצו האלוקי אברהם לא היה עושה זאת על דעת עצמו... "לולא עצר הקב"ה את אברהם מלשחוט את בנו היה שוחטו: אינך יודע זאת". אבל הכתוב מודיע לנו על כוונתו של אברהם- "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ". עד לקריאת הקב"ה לאברהם שיימנע מלעשות כך, אברהם היה מוכן להקריב את בנו. וזו הטעות בפרשנות שלך.
אף אדם לא רוצה לשחוט את בנו! ברור שללא הצו האלוקי אברהם לא היה עושה זאת על דעת עצמו... "לולא עצר הקב"ה את אברהם מלשחוט את בנו היה שוחטו: אינך יודע זאת". אבל הכתוב מודיע לנו על כוונתו של אברהם- "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ". עד לקריאת הקב"ה לאברהם שיימנע מלעשות כך, אברהם היה מוכן להקריב את בנו. וזו הטעות בפרשנות שלך.
אם ללא הצו של אלוהים
אברהם לא היה מנסה לשחוט את בנו, אז כל מה שאלוהים היה צריך לעשות בשביל למנוע את השחיטה היה - לשתוק. אם אף אדם לא רוצה לשחוט את בנו, אז אין צורך להבהיר לאנשים שאסור להם לשחוט את בנם. צריך להמנע מלדרוש את זה, ואיש לא ינסה לעשות זאת. הכתוב מודיע לנו את כוונתו של אברהם: אם אנחנו מתייחסים לכתוב כאל סיפור אמת, אז הכתוב לא יכול לדעת מה היתה כוונתו של אברהם. אפשרות זו, שהמספר יודע מה הלך בראש של אברהם, קיימת רק בבידיון. נטילת המאכלת יכולה להתפרש ככוונה כזו, אבל היא אינה מבטיחה שזו אכן הכוונה. אומנם מי שחושב שזו הכוונה צריך לפעול מיד אם הוא רוצה למנוע את השחיטה. אבל הוא לא יכול להיות בטוח שזו אכן הכוונה.
אברהם לא היה מנסה לשחוט את בנו, אז כל מה שאלוהים היה צריך לעשות בשביל למנוע את השחיטה היה - לשתוק. אם אף אדם לא רוצה לשחוט את בנו, אז אין צורך להבהיר לאנשים שאסור להם לשחוט את בנם. צריך להמנע מלדרוש את זה, ואיש לא ינסה לעשות זאת. הכתוב מודיע לנו את כוונתו של אברהם: אם אנחנו מתייחסים לכתוב כאל סיפור אמת, אז הכתוב לא יכול לדעת מה היתה כוונתו של אברהם. אפשרות זו, שהמספר יודע מה הלך בראש של אברהם, קיימת רק בבידיון. נטילת המאכלת יכולה להתפרש ככוונה כזו, אבל היא אינה מבטיחה שזו אכן הכוונה. אומנם מי שחושב שזו הכוונה צריך לפעול מיד אם הוא רוצה למנוע את השחיטה. אבל הוא לא יכול להיות בטוח שזו אכן הכוונה.
לא נכון
שתיקה כמוה כהשלמה לאמונה הרווחת. באותו מעשה של אברהם אבינו, הקב"ה העמיד לאברהם חויה שתשריש בלבו את הסלידה והתיעוב של קרבן אדם. "אם אנחנו מתייחסים לכתוב כאל סיפור אמת, אז הכתוב לא יכול לדעת מה היתה כוונתו של אברהם. אפשרות זו, שהמספר יודע מה הלך בראש של אברהם, קיימת רק בבידיון". הקב"ה בוחן כליות ולב והוא זה שכותב את אותו סיפור עקידה. הוא כן יכול לומר ולראות את מחשבותיו של אברהם בפרט והאדם ככלל. "נטילת המאכלת יכולה להתפרש ככוונה כזו, אבל היא אינה מבטיחה שזו אכן הכוונה". עקב כך שאלוקים, הבוחן כליות ולב, הוא זה המספר את מעשה העקידה- יכול הוא להעיד (והוא אכן העיד) באפן ודאי וברור על כוונתו של אברהם.
שתיקה כמוה כהשלמה לאמונה הרווחת. באותו מעשה של אברהם אבינו, הקב"ה העמיד לאברהם חויה שתשריש בלבו את הסלידה והתיעוב של קרבן אדם. "אם אנחנו מתייחסים לכתוב כאל סיפור אמת, אז הכתוב לא יכול לדעת מה היתה כוונתו של אברהם. אפשרות זו, שהמספר יודע מה הלך בראש של אברהם, קיימת רק בבידיון". הקב"ה בוחן כליות ולב והוא זה שכותב את אותו סיפור עקידה. הוא כן יכול לומר ולראות את מחשבותיו של אברהם בפרט והאדם ככלל. "נטילת המאכלת יכולה להתפרש ככוונה כזו, אבל היא אינה מבטיחה שזו אכן הכוונה". עקב כך שאלוקים, הבוחן כליות ולב, הוא זה המספר את מעשה העקידה- יכול הוא להעיד (והוא אכן העיד) באפן ודאי וברור על כוונתו של אברהם.
האמונה החדשה סותרת מהותית
את האמונה הרווחת, והיא מעוצבת מאפס. אם הנטיה הטבעית של אנשים היא נגד הקרבת בניהם, אז פשוט צריך להמנע מלהגיד להם להקריב את בניהם, והם לא יעשו את זה (אם יקבלו את הדת החדשה). אם אלוהים יודע מה הולך בראש של אברהם, אז הוא צריך היה לדעת כבר כשאברהם יצא לדרך שהוא מתכוון לשחוט את בנו, ויכול היה להגיד לו שלא זו כוונתו מיד, ולתקן את טעות ההבנה.
את האמונה הרווחת, והיא מעוצבת מאפס. אם הנטיה הטבעית של אנשים היא נגד הקרבת בניהם, אז פשוט צריך להמנע מלהגיד להם להקריב את בניהם, והם לא יעשו את זה (אם יקבלו את הדת החדשה). אם אלוהים יודע מה הולך בראש של אברהם, אז הוא צריך היה לדעת כבר כשאברהם יצא לדרך שהוא מתכוון לשחוט את בנו, ויכול היה להגיד לו שלא זו כוונתו מיד, ולתקן את טעות ההבנה.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות
חוויה תמיד עושה רושם חזק ורב יותר מאשר אמירה כזו או אחרת. לפעמים צריכה להיות פעולה חוויתית שתשלול אמונה מסוימת. במעשה העקידה, חווה אברהם את שלילת האמונה של הקרבת קרבנות למולך. "אם אלוהים יודע מה הולך בראש של אברהם, אז הוא צריך היה לדעת כבר כשאברהם יצא לדרך שהוא מתכוון לשחוט את בנו, ויכול היה להגיד לו שלא זו כוונתו מיד, ולתקן את טעות ההבנה". זה לא משנה מתי יאמר. מחשבותיו של אברהם הם פרי בחירתו של אברהם. הקב"ה משאיר לו את הבחירה, ובשלב מסוים שולל ממנו את הבחירה ע"י איסור המשכה של השחיטה.
חוויה תמיד עושה רושם חזק ורב יותר מאשר אמירה כזו או אחרת. לפעמים צריכה להיות פעולה חוויתית שתשלול אמונה מסוימת. במעשה העקידה, חווה אברהם את שלילת האמונה של הקרבת קרבנות למולך. "אם אלוהים יודע מה הולך בראש של אברהם, אז הוא צריך היה לדעת כבר כשאברהם יצא לדרך שהוא מתכוון לשחוט את בנו, ויכול היה להגיד לו שלא זו כוונתו מיד, ולתקן את טעות ההבנה". זה לא משנה מתי יאמר. מחשבותיו של אברהם הם פרי בחירתו של אברהם. הקב"ה משאיר לו את הבחירה, ובשלב מסוים שולל ממנו את הבחירה ע"י איסור המשכה של השחיטה.
לא.
אלוקים לא ביקש מאברהם לשחוט את יצחק אלא להעלותו על המזבח. כמו שאומרים חז"ל- "הקב"ה שם בפי הנביא ירמיהו (פרק יט) את הדברים הללו: "שמעו דבר ה' מלכי יהודה ויושבי ירושלים. כה אמר ה' צבאות אלוקי ישראל: הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שומעה תיצלנה אזניו. יען אשר עזבוני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלוקים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקיים: ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש, עולות לבעל, אשר לא ציויתי ולא דיברתי ולא עלתה על לבי". אומרים חז"ל (תענית דף ד' ע"א): אשר לא ציויתי - זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר (מ"ב,ג): ויקח את בנו הבכור אשר יימלך תחתיו ויעלהו עולה. ולא דיברתי - זה יפתח... ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם". משמע מדברי חז"ל שאברהם אבינו לא הבין את כוונת הקב"ה! בפרקי דרבי אליעזר (ל"א) ובילקוט שמעוני (וירא כ"ב) עולה כי הציווי עומד בניגוד למהותו של הקב"ה כבעל הרחמים: "מלאכי השרת צועקים ובוכים... אמרו לפני הקב"ה רבש"ע נקראת רחום וחנון. מי שרחמיו על כל מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם, ובן אדם נעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה'". ואמנם, בב"ר שמים חז"ל בפי הקב"ה תשובה בלשון תמיהה לדברי טרוניה של אברהם על שנמנע ממנו לשחוט את בנו: "כך אמרתי לך? שחטהו? לא! העלהו (אמרתי לך)"!
אלוקים לא ביקש מאברהם לשחוט את יצחק אלא להעלותו על המזבח. כמו שאומרים חז"ל- "הקב"ה שם בפי הנביא ירמיהו (פרק יט) את הדברים הללו: "שמעו דבר ה' מלכי יהודה ויושבי ירושלים. כה אמר ה' צבאות אלוקי ישראל: הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שומעה תיצלנה אזניו. יען אשר עזבוני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלוקים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקיים: ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש, עולות לבעל, אשר לא ציויתי ולא דיברתי ולא עלתה על לבי". אומרים חז"ל (תענית דף ד' ע"א): אשר לא ציויתי - זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר (מ"ב,ג): ויקח את בנו הבכור אשר יימלך תחתיו ויעלהו עולה. ולא דיברתי - זה יפתח... ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם". משמע מדברי חז"ל שאברהם אבינו לא הבין את כוונת הקב"ה! בפרקי דרבי אליעזר (ל"א) ובילקוט שמעוני (וירא כ"ב) עולה כי הציווי עומד בניגוד למהותו של הקב"ה כבעל הרחמים: "מלאכי השרת צועקים ובוכים... אמרו לפני הקב"ה רבש"ע נקראת רחום וחנון. מי שרחמיו על כל מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם, ובן אדם נעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה'". ואמנם, בב"ר שמים חז"ל בפי הקב"ה תשובה בלשון תמיהה לדברי טרוניה של אברהם על שנמנע ממנו לשחוט את בנו: "כך אמרתי לך? שחטהו? לא! העלהו (אמרתי לך)"!
הקשר הוא הפעולה
"להעלות לעולה". האם מדובר בפעולה זו בשחיטה, או לא. זו השאלה. אז מה אתה אומר, "להעלות עולה" כולל שחיטה, או לא? אבל מעבר לזה, אם אברהם לא היה צריך לשחוט את בנו, אז מה הרבותא? רק לקשור את ה"ילד" למזבח זה קלי קלות. אפילו בימינו אבות יהיו מוכנים לעשות את זה. זה אפילו לא פלילי בימינו אנו, מכסימום מוזר קצת. מה הנסיון פה בדיוק?
"להעלות לעולה". האם מדובר בפעולה זו בשחיטה, או לא. זו השאלה. אז מה אתה אומר, "להעלות עולה" כולל שחיטה, או לא? אבל מעבר לזה, אם אברהם לא היה צריך לשחוט את בנו, אז מה הרבותא? רק לקשור את ה"ילד" למזבח זה קלי קלות. אפילו בימינו אבות יהיו מוכנים לעשות את זה. זה אפילו לא פלילי בימינו אנו, מכסימום מוזר קצת. מה הנסיון פה בדיוק?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.