בהחלט ראוי שאדם שמגלה חוסר נאמנות למדינה לא יהיה בעל זכות להיות שותף לגורלה
( שהרי הוכיח כבר את חוסר נאמנותו )
אולי. מבחינתי משאיר את זה ב'צריך עיון'. אני פשוט לא רואה באי-גיוס לצה"ל (בוודאי לא אם זה מסיבות ענייניות מצד הנוקט בדרך זו) "גילוי חוסר נאמנות למדינה". בניגוד לאיך שנהוג בתקופתנו להציג את זה, אני לא חושב שהשירות בצה"ל הוא 'חזות הכל', לא מבחינת אפשרויות התרומה למדינה ולא כמבחן נאמנות לה.
אז אם התייחסת לבוגדים מורשעים, אמרתי שאין לי שום התנגדות לשלול מהם זכות זו, אבל אני סבור שיש לעשות זאת בדרך העקיפה שציינתי למעלה. זאת מהטעם הפשוט ששלילה סתמית של זכות ההצבעה היא צעד לא דמוקרטי בעליל שאני לא חושב שראוי להטילו על בני אדם מסוג מסוים על אוטומט. אולי וגם על זה אני צריך לחשוב עוד, בדרך של בחינת כל מקרה לגופו.
אפשר לדון רבות בשאלה מהי חוסר נאמנות אבל בעיקרון אני בטוח .
זאת אומרת, אם החרדי, בהנחה שאני מאמין לו, טוען שבלימוד תורה הוא דואג למדינה אז חוסר נאמנות זה לא .
בדיוק.
כנ"ל גם מי שתומך בהקמת מדינה פלסטינית כי לטענתו ( המטומטמת) זה יביא שלום. טימטום גדול אך לא חוסר נאמנות .
מוסכם.
מי שהורשע בשיתוף פעולה עם איראן במלחמה בהחלט ראוי לאבד את זכות ההצבעה וגם את אזרחותו .
אז אנחנו כלל לא חלוקים כנראה. אני רק הופך את הסדר.
לגבי עבריינים פליליים קשה לי להחליט למשל, האם זה שמישהו אנס פוסל אותו להצביע ?
לטעמי לא. ולפני שחמומות מוח יסיקו מכאן שאני תומך באונס, אציין (באופן מיותר להחריד אמנם לדעתי
) את התנגדותי לכך.
אפשר לטעון שהוא לא פגע במדינה אלא בנאנסת אבל אפשר גם לטעון שזאת פגיעה במרקם המוסרי של המדינה .
אולי. אבל זה מדרון חלקלק. איפה תעצור? נער צעיר שגנב כיכר לחם בגלל שמשפחתו עניה ורעבה ללחם, תיטול ממנו (לכשיגיע לגיל המתאים) את אפשרות הבחירה בגלל שעקרונית גניבה נוגדת את ערכי המדינה ואת המרקם המוסרי שלה?
מה לגבי מי שמפזר חמץ בזדון במרחב הציבורי ? אני חושב שזה חוסר נאמנות למדינה
זה לא החמץ ולא מכירתו זה הזדון ששזה גוןרם בעירעור מערכת היחסים השברירית בין חילוניים לדתיים .
כנ"ל מי שזרקה ראש חזיר לתוך אלאקצא .
כל מקרה לגופו .
בקיצור, אני נוהג בדרך כלל להגיב בהתאם לקריאה כרונולוגית. אבל לאחר שהגעתי לסוף דבריך, נלענ"ד כאמור קודם שאנחנו בס"ה מסכימים על הכל פחות או יותר בסוגיה הזאת
.
אוסיף רק עוד נדבך אחד שלא עלה עד כה והוא קיומן של מפלגות ענייניות, כלומר מפלגות שקמות ויש להן עניין אחד שהן מבקשות לקדם. היו שלל מפלגות כאלו בישראל לאורך שנות קיומה, אולי יש גם היום אם כי אין לי כרגע דוגמה בשליפה (אם זה מהעבר אז מפלגת הקשישים היא דוגמה טובה). ידוע ולא חדש שתנאי המאסר ובוודאי תנאי המעצר בישראל בעייתיים. זה דיון שנמשך כבר שנים רבות וארוכות גם במישור הפוליטי וגם במישור המשפטי. דא עקא, זה לא מעניין אף אחד מספיק כדי להפוך את זה לאישיו, לדגל. כעת דמיין שקבוצת אסירים לשעבר (כלומר שעניינם היא לא להשתחרר מהכלא באמצעות בחירה לכנסת) רוצה להקים מפלגה שתטפל דווקא בנושא הזה. האם יש לאסור זאת? מדוע? אלו אזרחי ישראל ש'שילמו את חובם למדינה' כפי שזה מכונה ויש להם נושא שלדעתם מספיק חשוב בשביל להקים עבורו מפלגה. יש אפילו סיכוי לא מבוטל שמפלגה כזאת תצליח להתברג לכנסת, שכן כידוע לא חסרים אסירים/עצירים לשעבר במדינה, שאם אין להם נושא אחר שחשוב להם מספיק ישמחו לבחור במפלגה שחרטה את הקטע הזה על דגלה.
לטעמי זה צריך להיות לגיטימי (ואפילו רצוי) ועל החברה לתמוך בכך. אבל מה אם החלטנו שעבריינים מורשעים לא רשאים להצביע? ראשית מפלגה כזאת לא תוכל בכלל לקום וגם אם תקום (למשל באמצעות חוק התיישנות שיאפשר 10 שנים אחרי תום המאסר להצביע), היא לא תעבור את אחוז החסימה, בגלל שכל האסירים הקיימים לא יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע עבורה.
