עצבות
יום עצוב היום, כואב כולם מסתובבים עם מחנק בגרון, עין רטובה תחושת משפחתית יש באוויר גם אם אתה שייך למשפחת השכול וגם אם לא, אתה כואב מחבק. העצב מוציא מאיתנו כאב אחר, לכל אחד יש כאב שנושא עימו. אפילו מזג האוויר ביום הזה אחר קצת קודר. העצבות הוציא מימני את הכאב שלי אני כואבת על עצמי. אני כואבת שאני לא מרשה לעצמי להיות מי שאני רוצה להיות, אני כואבת שאני עושה חשבונות מתחשבת פוחדת מכולם , בעיקר מהמשפחה מהחברה מהתווית - הברקוד שידבקו עליי. אני כואבת שהפסדתי אהבה כי פחדתי מעצמי. להבדיל מאם שכולה שבדיעבד לאחר קבלת הבשורה המרה ידע לספר שהרגישה בלב בפנים, שהכן קרה משהו לבנה אהוב, אך פחדה להעלות את התחושה שתהפוך לנבואה שתגשים את עצמה, האם שתקה - העדיפה לשתוק, להמתין לדפיקה בדלת לשמוע את בשורות איוב מאחר. כך מרגישה גם אני. יודעת שכולם סביבי, יודעים שאני "אחרת" אך מעדיפים לשתוק או מחכים לי שאדפוק בדלת!