עצבות

אז,במקרה כזה, מה שאת חושבת לא מענין אותי בכלל

ביי ביי
 

טורטיתת

New member
עצבות

יום עצוב היום, כואב כולם מסתובבים עם מחנק בגרון, עין רטובה תחושת משפחתית יש באוויר גם אם אתה שייך למשפחת השכול וגם אם לא, אתה כואב מחבק. העצב מוציא מאיתנו כאב אחר, לכל אחד יש כאב שנושא עימו. אפילו מזג האוויר ביום הזה אחר קצת קודר. העצבות הוציא מימני את הכאב שלי אני כואבת על עצמי. אני כואבת שאני לא מרשה לעצמי להיות מי שאני רוצה להיות, אני כואבת שאני עושה חשבונות מתחשבת פוחדת מכולם , בעיקר מהמשפחה מהחברה מהתווית - הברקוד שידבקו עליי. אני כואבת שהפסדתי אהבה כי פחדתי מעצמי. להבדיל מאם שכולה שבדיעבד לאחר קבלת הבשורה המרה ידע לספר שהרגישה בלב בפנים, שהכן קרה משהו לבנה אהוב, אך פחדה להעלות את התחושה שתהפוך לנבואה שתגשים את עצמה, האם שתקה - העדיפה לשתוק, להמתין לדפיקה בדלת לשמוע את בשורות איוב מאחר. כך מרגישה גם אני. יודעת שכולם סביבי, יודעים שאני "אחרת" אך מעדיפים לשתוק או מחכים לי שאדפוק בדלת!
 

פאמקי

New member
טורטיתת

כמה עצוב לקרוא אותך, ועדיין כל כך משמעותי. מהכרותי איתך, מה שכתבת- כל כך מספר עלייך, על רגעים שאת מסתתרת, פוחדת, מנסה, ב"כאילו", להיות מה שאת כל כך כן, כדי להיות חלק, למצוא שייכות...ויוצא לך, כל כך...לא. כי את לא באמת יכולה, כי זה נורא מבלבל להיות 'פה' ו'שם', לחלק את עצמנו ל'רגילה' ו'מיוחדת', 'דומה' ו'שונה', 'אמיתית' ו'מציגה'... התכנים שאת מעלה, הם התכנים שהכי קשים לי. ההתמודדות איתם דרככן, שמים לי אותם "מול הפרצוף" ומכריחים אותי להתמודד עם מה שאבד... רוצה לומר שעל אף- הבלבול, החיים בשקר, ההמנעות, האובדן... נראה שאת בדרך הנכונה. מי יתן ותוכלי לחיות עם האמת האמיתית ביותר שלך, מולנו ומול העולם שסביבך. מחבקת יקרה
.
 

מיטל225

New member
אז אולי "תדפקי בדלת"...?

אולי נעשה את זה כולנו... ביחד... אומרים שביחד קל יותר. בגלל זה נכנסתי לפורום הזה, כדי שאני ארגיש מוגנת. שארגיש שיש לי תמיכה, אוזן קשבת. ומצאתי, זה נותן לי המון כוח לחשוב על היום הזה. היום שאספר למשפחה שאני "אחרת" כמו שאמרת.. אני חושבת שאני "אחרת" בצורה טובה. אני חושבת, שאת לא צריכה לחשוש "מהברקוד" - תוית, שהחברה תדביק עלייך. יודעת למה ? כי על כולם מדביקים תווית! אם תקראי קצת ספרי פסיכולוגיה, תוכלי להבין שככה העולם עובד. אנחנו מסווגים דברים, אנשים, בעלי חיים- לקטגוריות. אז ישימו עלייך תווית, כמו ששמים על כולם... אם את תצליחי לאהוב את עצמך, להיות שלמה ולחבק את עצמך על מי שאת. התווית הזו לא תשנה לך שום דבר... ואולי אפילו להפך, התוית הזו, תוכל לגרום לך להרגיש מיוחדת, שונה לטובה... הכל תלוי בנו, באיך שאנחנו בוחרים להסתכל על הדברים.
(בנתיים וירטואלי).
 
../images/Emo210.gifעל הקטן

מדהים איך משהו שנראה לי טריוויאלי לגמרי נראה כמו החומה הסינית לנשים אחרות... מזה כמה שנים שאני אוהבת להשתעשע לי ולצאת בפני אנשים זרים מהארון. בכל הזדמנות. בפגישות עבודה, במכולת, בקניון וכו'..מצפיה בתגובות כבר למדתי מה אנשים חושבים בתוך תוכם... כמובן שאף פעם לא אמרו לי בפרצוף משהו קיצוני אבל היו כמה כאלו שאמרו לי "אהההה, איזה יופי" אבל שפת הגוף ותווי הפנים אמרו משהו אחר לגמרי. כמובן שיכול להיות שטעיתי והם רק אכלו יום קודם צפרדע מקולקלת... יש כאלו שנכנסים להלם ומתבלבלים לרגע...ואח"כ אומרים.."אהה...כל הכבוד" מה כבוד? מה עשיתי? מי אני? אסתר רוט שחמורוב? יש כאלו שחייבים להבהיר שהם בצד שלי ואין לי מה לדאוג..."אהההה...גם לי יש אחיינית שגרה עם בת הזוג שלה" ..(לעולם לא יאמרו "יש לי אחיינית לסבית")... אז כן, אני יודעת לזהות כבר מה אנשים חושבים. בכל המקרים האלו אני נהנית לראות אותם מתפתלים, מופתעים. אבל, בשנים האחרונות, אני קצת מאוכזבת. רובם לא נותנים לי את התענוג. 95% מהאנשים שבפניהם אני יוצאת מהארון מקבלים את העובדה בנונשלנטיות ובכיף. פרונקל על האף היה מפחיד אותם יותר. מי שבכ"ז מתעקש להדביק לי תוית, יכול חופשי ובכיף (נשאר לי מקום על התחת). ההנאה כולה שלי
הכיף והאושר הכי גדול הוא כשכולם על הקטן ולא משנה מה הם חושבים או אומרים. יש אמת אחת. וזהו! אלפא ה
מנפצת ארונות ומביכה אזרחים תמימים
 
טורטיתת...../images/Emo140.gif

יום העצמאות, כמו כל עצמאות, שזורים בחבלי לידה קשים וביסורים אבל, מנסיון, אין לתאר את תחושת השמחה והאושר לאחר מכן. את הרי יודעת שזה יגיע בסופו של דבר. את הרי לא תחכי לגיל 70 כדי לצאת מהארון..נכון? אז למה לבזבז זמן? כל הסובבים אותך לא חיים את החיים שלך. הם ממשיכים לחיות את החיים שלהם ולהתקדם. הנזק הוא רק אצלך-הזמן שעובר, האנרגיות שמתבזבזות על ההסתרה, מחסור באהבה... מי שאוהב אותך, יאהב גם לאחר מכן. מי שלא יאהב לאחר מכן, כנראה לא כל כך אהב. נפלה בידיך הזדמנות לבחון את האנשים סביבך... עוד מעט יכנס יום העצמאות. אחרי יום השואה ויום הזכרון. עשי לך עצמאות משלך. אחר כך תוכלי לצאת בריקודי הורה סוערים
כי פשוט לא תוכלי לתפוס ולהבין איך לא עשית את זה הרבה קודם... אלפא ה
פורצת ארונות!!
 

פאמקי

New member
אלפא יקירתי...

חייבת לומר... מאז המפגש, מסך הערפל ירד בקשר אלייך... ומשום מה את לא מצליחה להיות מכשפתית יותר. מהיכן כל הטוב הזה? יש מצב שאת מחבבת (וכמו שאני אומרת- עם ח' גרונית ושתי ב' דגושים
)אותנו?
 
../images/Emo10.gifמצוקה

גם אני מרגישה שמאז המפגש יצא לי כל העוקץ... איך אפשר להשתלח בנשים מקסימות כל כך? אוף....!!!!
 
גם אני מחָבֶּבֶּת אתכן מאד!../images/Emo194.gif

מה קורה לי?
נהייתי דביקה כמו סוכרית טופי לסתימה!
ותודה על ההצעה משלשום
 

פאמקי

New member
מעצבנת אחת!

וחשבתי שלא קיבלת ואני זו שפישלתי. את עדיין יכולה להודיע שכן. נשמח.
 
איזה קטע...

שלחתי לך סמס חזרה עוד באותו יום שלא נוכל להגיע. אני כבר לא מעצבנת...שכחת?
 
למעלה