חידה עלומה
New member
עץ או פלי?
ליזום או לא ליזום?ואיך אדע אם באמיתו של דבר אני באמת רוצה זאת?
זו סך הכל שיחה על דת ועל חזרה בתשובה שנגעה בי וטרמפ הביתה שבסופה ציין כי אסור לו ליצור קשריים חברתיים עם תלמידים..אחד הדברים שמקסימים אותי וקונים אצלי זה גבר החוזר בתשובה,אך לא כל גבר שחוזר אלא אחד כזה שבאמת חזר ממקום שלא ניתן להסביר,השיחה הזו יוזמה ממנו,מעולם לא יכלתי לגשת לשוחח עימו,אפילו חסמתי את הרעיון עם שמיעת מוסיקה,הנטייה להיות בפלאפון,לחכות שילך או ללכת מהר לפני,כשהוא מפנה לכיוני את מבטו אני ישר מתחמקת אפילו אם זה לא היה מכוון,זה המשיך להתכתבות ממש קלה על אה ודא האמת שלא היה ברור לי לאן הוא חותר כי אמר מהתחלה שאסור,בכל זאת הוא חלק מהצוות,עד ששאל שאלות מאלה שהרימו גבה אצלי...ואז תהיתי לעצמי עד כאן...בא לי לדבר על הדברים דוגרי ולא עשיתי זאת.אלא תרצתי את רצוני לשוחח עימו כדי לבטא את קשיי בלימודים,ואז התחילו השאלות,כי גם הוא שאל שאלות אישיות אז מותר לי לבסוף היתה שתיקה של 5 שניות שבהן הנחתי שאין לו מה לומר ונפרדתי לשלום....ומאז התחושה שהוא כבר לא פעיל בקטנה שהיה...
במציאות בכיתה אני נוטה לקרירות ולאי יצירת קשר,ואף שלום הכי פשוט לא יוצא...וזה מעצבן אותי שאני ככה..שאני לא יכולה להיות איתו כמו שאני...שאני לא יכולה ליצור קשר מינמלי האמת שזה קשור בעיקר להיותו חלק מהצוות למרות שהוא בעצם בגילי ועדין...בין כולם אני נמנעת מתקשורת,כשהלכתי היום לא הרגשתי טוב עם זה הציקה לי התהייה שהוא מענין אותי ואיני עושה עם זה דבר,והכי מפגר לא יכולה במציאות נחמדה..אני לא יודעת עד כמה שווה לי להיות אמיתית ולהשים את הדברים על השולחן כי הרי אינני מכירה אותו ממש לעומק,אינני יודעת איך הוא רואה אותי,הוא לא מכיר אותי בידיוק אבל כל העניין זה להכיר ואז לדעתת,קיצר אני סתם עושה מזבוב פיל...אך אני שונאת שאני ככה..סגורה..סנובית..שונאת שהוא פתאום מרגיש לי אחרת.
ליזום או לא ליזום?ואיך אדע אם באמיתו של דבר אני באמת רוצה זאת?
זו סך הכל שיחה על דת ועל חזרה בתשובה שנגעה בי וטרמפ הביתה שבסופה ציין כי אסור לו ליצור קשריים חברתיים עם תלמידים..אחד הדברים שמקסימים אותי וקונים אצלי זה גבר החוזר בתשובה,אך לא כל גבר שחוזר אלא אחד כזה שבאמת חזר ממקום שלא ניתן להסביר,השיחה הזו יוזמה ממנו,מעולם לא יכלתי לגשת לשוחח עימו,אפילו חסמתי את הרעיון עם שמיעת מוסיקה,הנטייה להיות בפלאפון,לחכות שילך או ללכת מהר לפני,כשהוא מפנה לכיוני את מבטו אני ישר מתחמקת אפילו אם זה לא היה מכוון,זה המשיך להתכתבות ממש קלה על אה ודא האמת שלא היה ברור לי לאן הוא חותר כי אמר מהתחלה שאסור,בכל זאת הוא חלק מהצוות,עד ששאל שאלות מאלה שהרימו גבה אצלי...ואז תהיתי לעצמי עד כאן...בא לי לדבר על הדברים דוגרי ולא עשיתי זאת.אלא תרצתי את רצוני לשוחח עימו כדי לבטא את קשיי בלימודים,ואז התחילו השאלות,כי גם הוא שאל שאלות אישיות אז מותר לי לבסוף היתה שתיקה של 5 שניות שבהן הנחתי שאין לו מה לומר ונפרדתי לשלום....ומאז התחושה שהוא כבר לא פעיל בקטנה שהיה...
במציאות בכיתה אני נוטה לקרירות ולאי יצירת קשר,ואף שלום הכי פשוט לא יוצא...וזה מעצבן אותי שאני ככה..שאני לא יכולה להיות איתו כמו שאני...שאני לא יכולה ליצור קשר מינמלי האמת שזה קשור בעיקר להיותו חלק מהצוות למרות שהוא בעצם בגילי ועדין...בין כולם אני נמנעת מתקשורת,כשהלכתי היום לא הרגשתי טוב עם זה הציקה לי התהייה שהוא מענין אותי ואיני עושה עם זה דבר,והכי מפגר לא יכולה במציאות נחמדה..אני לא יודעת עד כמה שווה לי להיות אמיתית ולהשים את הדברים על השולחן כי הרי אינני מכירה אותו ממש לעומק,אינני יודעת איך הוא רואה אותי,הוא לא מכיר אותי בידיוק אבל כל העניין זה להכיר ואז לדעתת,קיצר אני סתם עושה מזבוב פיל...אך אני שונאת שאני ככה..סגורה..סנובית..שונאת שהוא פתאום מרגיש לי אחרת.