תשמעי...
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 7, ואח שלי בן 4... בשנים הראשונות עוד היה קשר עם אבא שלי, אבל הם עברו לגור בצפון והקשר נותק בהדרגה... בצבא היה לי איתו איזה ריב גדול ולא דיברנו בכלל כמה שנים, אחר כך הוא ניסה לגשש והזמין אותנו לארועים של הילדים שלו. (הוא התחתן שוב ממש מיד ויש לו 3 ילדים). באיזה שהוא שלב (אחרי שפעם נפגשנו אצל סבתא שלי והוא לא אמר לי שלום) הקשר התדרדר לגמרי.. היום אנחנו נפגשים בארועים (מה שנקרא חתונות ולוויות), ומדי פעם כשאנחנו נוסעים לבקר את סבתא שלי שגרה אצלו בקיבוץ. את הילדים הוא ראה בקושי, אולי 4-5 פעמים את הגדול, פעמיים-שלוש את האמצעית ופעם אחת את הקטנה... אני יודעת שסבתא שלי, (למרות שמאז שהוא עבר לצפון, לפני כמעט 30 שנה, אנחנו היינו אלה שגרו קרוב אליה, וביקרו אותה, ועזרו לה, והוא היה בא לבקר אותה פעם בכמה חודשים למרות שהוא בן יחיד), כתבה צוואה שבה היא מורישה לו את כל הרכוש שלה. ברור לי שלא נראה מזה כלום. הוא גר בקיבוץ, בנה צימרים, קנה 3 בתים ל-3 הילדים שלו... חי ממש טוב בימים אלה. אח שלי, לצורך העניין, פשט רגל לפני שנתיים, והוא קורע את הת*&^78ת כדי להחזיר חובות ולהתייצב, עובד ב - 1000 עבודות, נעזר בהורים של אשתו, עושה שמיניות באויר... אבא שלי לא חשב לעזור. גם כשביקשו ממנו הלוואה, אשתו (שהיא, אגב מאוד נחמדה, באמת) קפצה אחרי שהוא כבר הסכים, ואמרה שהכסף הזה מיועד לבן האמצעי שלהם והיא לא מוכנה לתת. ולמה אני מספרת את כל זה? כי בחיים לא הייתי מבקשת ממנו שקל. לא רוצה ולא צריכה את העזרה שלו. אני אבוא לבקר אם ומתי שמתאים לי, אני לא רוצה ולא צריכה ממנו כלום, החיים שלי מלאים ושלמים וטובים גם בלי שהוא חלק מהם. (אה כן, הוא חבר שלי בפייסבוק...
לא היה לי נעים לא לאשר...) תעשי את ההחלטות שלך, תחליטי מה שטוב לך. לא בא לך? לא צריך. רוצה לראות את הילדים? שיטריח את עצמו אליכם... אנחנו אנשים בוגרים וממש לא חייבים להיות בקשר עם מי שאולי ביולוגית הוא משפחה, אבל מעשית כבר מזמן לא.... **לא לציטוט** H