ענייני אבא
- פותח הנושא The Bellinda
- פורסם בתאריך
תשמעי...
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 7, ואח שלי בן 4... בשנים הראשונות עוד היה קשר עם אבא שלי, אבל הם עברו לגור בצפון והקשר נותק בהדרגה... בצבא היה לי איתו איזה ריב גדול ולא דיברנו בכלל כמה שנים, אחר כך הוא ניסה לגשש והזמין אותנו לארועים של הילדים שלו. (הוא התחתן שוב ממש מיד ויש לו 3 ילדים). באיזה שהוא שלב (אחרי שפעם נפגשנו אצל סבתא שלי והוא לא אמר לי שלום) הקשר התדרדר לגמרי.. היום אנחנו נפגשים בארועים (מה שנקרא חתונות ולוויות), ומדי פעם כשאנחנו נוסעים לבקר את סבתא שלי שגרה אצלו בקיבוץ. את הילדים הוא ראה בקושי, אולי 4-5 פעמים את הגדול, פעמיים-שלוש את האמצעית ופעם אחת את הקטנה... אני יודעת שסבתא שלי, (למרות שמאז שהוא עבר לצפון, לפני כמעט 30 שנה, אנחנו היינו אלה שגרו קרוב אליה, וביקרו אותה, ועזרו לה, והוא היה בא לבקר אותה פעם בכמה חודשים למרות שהוא בן יחיד), כתבה צוואה שבה היא מורישה לו את כל הרכוש שלה. ברור לי שלא נראה מזה כלום. הוא גר בקיבוץ, בנה צימרים, קנה 3 בתים ל-3 הילדים שלו... חי ממש טוב בימים אלה. אח שלי, לצורך העניין, פשט רגל לפני שנתיים, והוא קורע את הת*&^78ת כדי להחזיר חובות ולהתייצב, עובד ב - 1000 עבודות, נעזר בהורים של אשתו, עושה שמיניות באויר... אבא שלי לא חשב לעזור. גם כשביקשו ממנו הלוואה, אשתו (שהיא, אגב מאוד נחמדה, באמת) קפצה אחרי שהוא כבר הסכים, ואמרה שהכסף הזה מיועד לבן האמצעי שלהם והיא לא מוכנה לתת. ולמה אני מספרת את כל זה? כי בחיים לא הייתי מבקשת ממנו שקל. לא רוצה ולא צריכה את העזרה שלו. אני אבוא לבקר אם ומתי שמתאים לי, אני לא רוצה ולא צריכה ממנו כלום, החיים שלי מלאים ושלמים וטובים גם בלי שהוא חלק מהם. (אה כן, הוא חבר שלי בפייסבוק...
לא היה לי נעים לא לאשר...) תעשי את ההחלטות שלך, תחליטי מה שטוב לך. לא בא לך? לא צריך. רוצה לראות את הילדים? שיטריח את עצמו אליכם... אנחנו אנשים בוגרים וממש לא חייבים להיות בקשר עם מי שאולי ביולוגית הוא משפחה, אבל מעשית כבר מזמן לא.... **לא לציטוט** H
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 7, ואח שלי בן 4... בשנים הראשונות עוד היה קשר עם אבא שלי, אבל הם עברו לגור בצפון והקשר נותק בהדרגה... בצבא היה לי איתו איזה ריב גדול ולא דיברנו בכלל כמה שנים, אחר כך הוא ניסה לגשש והזמין אותנו לארועים של הילדים שלו. (הוא התחתן שוב ממש מיד ויש לו 3 ילדים). באיזה שהוא שלב (אחרי שפעם נפגשנו אצל סבתא שלי והוא לא אמר לי שלום) הקשר התדרדר לגמרי.. היום אנחנו נפגשים בארועים (מה שנקרא חתונות ולוויות), ומדי פעם כשאנחנו נוסעים לבקר את סבתא שלי שגרה אצלו בקיבוץ. את הילדים הוא ראה בקושי, אולי 4-5 פעמים את הגדול, פעמיים-שלוש את האמצעית ופעם אחת את הקטנה... אני יודעת שסבתא שלי, (למרות שמאז שהוא עבר לצפון, לפני כמעט 30 שנה, אנחנו היינו אלה שגרו קרוב אליה, וביקרו אותה, ועזרו לה, והוא היה בא לבקר אותה פעם בכמה חודשים למרות שהוא בן יחיד), כתבה צוואה שבה היא מורישה לו את כל הרכוש שלה. ברור לי שלא נראה מזה כלום. הוא גר בקיבוץ, בנה צימרים, קנה 3 בתים ל-3 הילדים שלו... חי ממש טוב בימים אלה. אח שלי, לצורך העניין, פשט רגל לפני שנתיים, והוא קורע את הת*&^78ת כדי להחזיר חובות ולהתייצב, עובד ב - 1000 עבודות, נעזר בהורים של אשתו, עושה שמיניות באויר... אבא שלי לא חשב לעזור. גם כשביקשו ממנו הלוואה, אשתו (שהיא, אגב מאוד נחמדה, באמת) קפצה אחרי שהוא כבר הסכים, ואמרה שהכסף הזה מיועד לבן האמצעי שלהם והיא לא מוכנה לתת. ולמה אני מספרת את כל זה? כי בחיים לא הייתי מבקשת ממנו שקל. לא רוצה ולא צריכה את העזרה שלו. אני אבוא לבקר אם ומתי שמתאים לי, אני לא רוצה ולא צריכה ממנו כלום, החיים שלי מלאים ושלמים וטובים גם בלי שהוא חלק מהם. (אה כן, הוא חבר שלי בפייסבוק...
א. מסכימה עם זו שמעליי
היא בטח לא מטומטמת. ב. לנו יש סיפור דומה מצד חמי, רק שפלפל החליט שבעקבות הדרתו מהירושה העתידית הוא עושה עבורו רק מה שטוב לו. כלומר, אם לפלפל בא להיפגש הוא ניפגש אם לא אז לא... לטענתו, אין לו זכויות בחיים האלה עליו. ג. לעניין הדיון כסף או לא, אני לא חושבת שזה רק כסף, יש הרבה מעבר (בכל אופן, במקרה שלנו). גירושים מכוערים שכללו ניתוק ממנו וכו' וכו'. בקיצור, תעשי רק מה שטוב לך ולמשפחה שלך
היא בטח לא מטומטמת. ב. לנו יש סיפור דומה מצד חמי, רק שפלפל החליט שבעקבות הדרתו מהירושה העתידית הוא עושה עבורו רק מה שטוב לו. כלומר, אם לפלפל בא להיפגש הוא ניפגש אם לא אז לא... לטענתו, אין לו זכויות בחיים האלה עליו. ג. לעניין הדיון כסף או לא, אני לא חושבת שזה רק כסף, יש הרבה מעבר (בכל אופן, במקרה שלנו). גירושים מכוערים שכללו ניתוק ממנו וכו' וכו'. בקיצור, תעשי רק מה שטוב לך ולמשפחה שלך
איזה סיפור!
יש כאן שני מישורים מישור הירושה/התנהלות כספית וההתנהגות ה(סליחה) סופר מטומטמת מצד אחד (אם מחר הם נפרדים הוא עצמו נשאר בלי רכוש) ומעליבה מצד שני - ביחס אליך ואל אחותך ומישור היחסים השוטפים אתו. כמובן שהם קשורים, כי כזה עלבון משפיע על היחסים השוטפים. מכיון שנושא הירושה כבר דובר במשפחה, כולל עם אביו, רק חזית מאוחדת שלך, של אחותך ושל אביו תוכל להביא אולי לשינוי ההסכם שלו עם הגברת. את מישור היחסים השוטפים, בכפוף למעשה המכוער שעשה, תורידי למינימום פרופיל. את מסוגלת להגיד לו מפורשות שאינך אוהבת לבוא אליו בגלל בת זוגו ובגלל היחס שלה כלפייך ואם הוא רוצה לראות אותך ואת נכדותיו שיתכד לבוא אליכם?
יש כאן שני מישורים מישור הירושה/התנהלות כספית וההתנהגות ה(סליחה) סופר מטומטמת מצד אחד (אם מחר הם נפרדים הוא עצמו נשאר בלי רכוש) ומעליבה מצד שני - ביחס אליך ואל אחותך ומישור היחסים השוטפים אתו. כמובן שהם קשורים, כי כזה עלבון משפיע על היחסים השוטפים. מכיון שנושא הירושה כבר דובר במשפחה, כולל עם אביו, רק חזית מאוחדת שלך, של אחותך ושל אביו תוכל להביא אולי לשינוי ההסכם שלו עם הגברת. את מישור היחסים השוטפים, בכפוף למעשה המכוער שעשה, תורידי למינימום פרופיל. את מסוגלת להגיד לו מפורשות שאינך אוהבת לבוא אליו בגלל בת זוגו ובגלל היחס שלה כלפייך ואם הוא רוצה לראות אותך ואת נכדותיו שיתכד לבוא אליכם?
מוכר...
היה לנו סיפור זהה עם אבי היקר. ההבדל הוא שאבא שלי לא ממש מצפה שנבקר אותו, ואילולא אני זו ששומרת על קשר אחת לכמה חודשים, לא היינו מדברים בכלל. בזמנו היה פיצוץ גדול בעקבות נישואיו השניים, שנעשו ב""שושו" וללא הסכם מתאים. אחרי שאיחדנו חזיתות אני ואחותי, ואחרי שכתבתי לו מכתב נוגע ללב, זה אולי הזיז לו משהו כי הוא הבטיח לנו שאת רוב רכושו (מי ישמע, כמה רכוש יש לו) הוא מייעד לנו. לא טרחתי לראות כיצד הוא הבטיח את העברת הרכוש לאחר מותו בבוא היום, כי הייתי פגועה מידי. במקביל, הוא העביר לנו סכום כסף קטן כדי "להרגיע" אותנו. אז מצד אחד אני פגועה עד עמקי נשמתי. מבינה היטב את ההרגשה שלך. אני לא מבינה איך אבי יכול היה להיכנס לנישואין ללא שחשב על "מה יהיה". אבל מצד שני, את צריכה לזכור שזו זכותו המלאה לעשות מה שהוא רוצה בכסף שלו. אני אומרת את זה לעצמי כל הזמן. זה כואב, זה מרגיז, אבל זה מה יש. ואבא שלך צריך להבין שלכל בחירה שהוא יעשה - יהיו לזה השלכות. שלא יצפה מחד שתהיו תא משפחתי מלוכד תומך ושמח, ומצד שני - כל הפעולות שהוא עושה, סותרות את ההנחה שהוא דואג לכן.
היה לנו סיפור זהה עם אבי היקר. ההבדל הוא שאבא שלי לא ממש מצפה שנבקר אותו, ואילולא אני זו ששומרת על קשר אחת לכמה חודשים, לא היינו מדברים בכלל. בזמנו היה פיצוץ גדול בעקבות נישואיו השניים, שנעשו ב""שושו" וללא הסכם מתאים. אחרי שאיחדנו חזיתות אני ואחותי, ואחרי שכתבתי לו מכתב נוגע ללב, זה אולי הזיז לו משהו כי הוא הבטיח לנו שאת רוב רכושו (מי ישמע, כמה רכוש יש לו) הוא מייעד לנו. לא טרחתי לראות כיצד הוא הבטיח את העברת הרכוש לאחר מותו בבוא היום, כי הייתי פגועה מידי. במקביל, הוא העביר לנו סכום כסף קטן כדי "להרגיע" אותנו. אז מצד אחד אני פגועה עד עמקי נשמתי. מבינה היטב את ההרגשה שלך. אני לא מבינה איך אבי יכול היה להיכנס לנישואין ללא שחשב על "מה יהיה". אבל מצד שני, את צריכה לזכור שזו זכותו המלאה לעשות מה שהוא רוצה בכסף שלו. אני אומרת את זה לעצמי כל הזמן. זה כואב, זה מרגיז, אבל זה מה יש. ואבא שלך צריך להבין שלכל בחירה שהוא יעשה - יהיו לזה השלכות. שלא יצפה מחד שתהיו תא משפחתי מלוכד תומך ושמח, ומצד שני - כל הפעולות שהוא עושה, סותרות את ההנחה שהוא דואג לכן.
The Bellinda
New member
נכונים, ואם אענה בנפרד השרשור הזה לא יגמר לעולם... קודם כל, תודה לכל מי שחיבקה, ושיתפה. נכון שצרת רבים היא נחמת טיפשים, אבל זה עדיין מעודד קצת. נכון, היא כנראה מאד חכמה כשזה מגיע ללדאוג לעצמה. וקצת קשה כנראה להודות שאבא שלי אידיוט. ואבא שלי כנראה אידיוט. אתן צודקות. הוא מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא בגד בנו ובאמון שלנו, בחר בה באופן בוטה ואת ילדיה על פנינו, ומצד שני, מצפה שאנחנו נמשיך להתנהל כאילו הכל בסדר. אז לא הכל בסדר. ואני לא בטוחה שהוא מעוניין בגלגל הצלה. איכשהו אני חושבת שבעיני עצמו הוא נתפס כ"העץ הנדיב" שדואג לאישה החלשה שלו, והוא האכבר גבר. הוא רק לא מבין שאם מחר היא תמצא עץ נדיב אחר, הוא יוכל לסוכך כנראה רק על נעליו שלו, וגם זה מוטל בספק כי אולי לפי החוזה גם הן שלה. מצד שני, בזמנו כבר היו שיחות - ההורים שלו רבו איתו על העניין, אנחנו כעסנו, ולא קרה עם זה כלום. לאט לאט הכל פשוט גלש ל"כרגיל", רק יותר מרוחק. אז עכשיו נשאלת השאלה מה עושים. נראה לי קצת מצחיק לבוא לשלוף לו את זה אאוט אוף דה בלו, כשאני מתייחסת אליו ככר כמה חודשים כאילו הכל בסדר, ובעצם מבעבעת נורא מלמטה. אני גם לא בטוחה שזה ישיג לי משהו כי להערכתי הוא לא ילך לשנות את ההסכם. עם מי אני יכולה להתייעץ? וואי, עכשיו אני עוד יותר מבולבלת...
פודינג תות
New member
נשמע "שהשופוני" כפי שהגדרת את אביו
הכתיב כאן את המהלכים וזה משחק לידיה של אשתו, היא לא שה תמים וודאי שלא טפשה וצדה שלל יפה ובכל זה, אין בכדי להפחית מחלקו של אביך בעניין. לא חושבת שתוכלי לשנות משהו בהתנהלות שלו ואם קשה לך עם ניתוק מוחלט, תוכלי לפגוש בו ב**תנאים שלך** - לא בבית שלו, לא בנוכחות אשתו ובתדירות שנוחה לך. הלוואי ויכולתי להקל עליך, אבל גם לי יש אי אלו סיפורים משפחתיים (שונים מכפי שתיארת, אך קיימים) ואני עם כל השליטה העצמית שלי, נופלת תמיד איכשהו באותם מקומות. אזי פרט לייעוץ משפטי מציעה לך לפרוק ולפרוק ושוב לפרוק בכל מסגרת שהיא.
הכתיב כאן את המהלכים וזה משחק לידיה של אשתו, היא לא שה תמים וודאי שלא טפשה וצדה שלל יפה ובכל זה, אין בכדי להפחית מחלקו של אביך בעניין. לא חושבת שתוכלי לשנות משהו בהתנהלות שלו ואם קשה לך עם ניתוק מוחלט, תוכלי לפגוש בו ב**תנאים שלך** - לא בבית שלו, לא בנוכחות אשתו ובתדירות שנוחה לך. הלוואי ויכולתי להקל עליך, אבל גם לי יש אי אלו סיפורים משפחתיים (שונים מכפי שתיארת, אך קיימים) ואני עם כל השליטה העצמית שלי, נופלת תמיד איכשהו באותם מקומות. אזי פרט לייעוץ משפטי מציעה לך לפרוק ולפרוק ושוב לפרוק בכל מסגרת שהיא.
רק על עצמי לספר ידעתי...
אני בזמנו ניהלתי שיחה מאוד פתוחה עם אבא שלי ושטחתי בפניו את הכל (סיפור קצת שונה והרבה דומה). שעתיים ישבנו רק שנינו ודיברנו והוצאתי הכל. הייתי בטוחה שהוא סוף סוף מבין. למחרת הוא דיבר איתי כאילו לא היתה שיחה מעולם וכאילו לא הבין מילה ממה שאמרתי. אחרי זה יצא לנו לדבר עוד פעמיים בערך ומאז כבר כמעט שבע שנים אנחנו לא בקשר. מאז לאחרונה הוא גם הספיק להתגרש מההיא. ככה שמעתי. השאירה אותו בלי גרוש על התחת, לבד ועכשיו אפילו אין לו את הילדים שלו לנצל כמו בגירושין מאמא שלי. מצד אחד אני מאוד שלמה עם הנתק הזה ויודעת שלאורך השנים נחסך ממני המון כאב לב ונחסכו המון מריבות וחיכוכים. הילדים שלי לא מכירים אותו, אבל מעולם לא הסתרתי את קיומו ואן יש לגדול שאחות אני עונה תמיד בכנות שמתאימה לגילו. מצד שני, אם להיות כנה, הנתק הזה גובה ממני מחיר רגשי לא פשוט. אני מוצאת את עצמי חושבת על זה, עליו, המון. איפשהו אני מרחמת עליו. בכל כמה זמן אני מחליטה לחדש את הקשר ואז כשחושבת על זה לא מצליחה להביא את עצמי להתגבר על הכעס והעלבון. אז אני לא יודעת מה לייעץ לך, אבל קחי בחשבון שכל צעד שלך יביא איתו שק די כבד לסחוב על הכתפיים לשארית חייך. למרות שאת לא אני ואבא שלך לא אבא שלי, או אולי בגלל, מציעה לך כן לנסות לפני שאת נוקטת בצעדים שמובילים לנתק. אולי המילים שלך לא יפלו על אזניים ערלות וגם אם כן, תוכלי להסתכל לילדים שלך בעיניים כשישאלו עליו ותגידי שאת ניסית להציל את הקשר אבל הוא לא שיתף פעולה
אני בזמנו ניהלתי שיחה מאוד פתוחה עם אבא שלי ושטחתי בפניו את הכל (סיפור קצת שונה והרבה דומה). שעתיים ישבנו רק שנינו ודיברנו והוצאתי הכל. הייתי בטוחה שהוא סוף סוף מבין. למחרת הוא דיבר איתי כאילו לא היתה שיחה מעולם וכאילו לא הבין מילה ממה שאמרתי. אחרי זה יצא לנו לדבר עוד פעמיים בערך ומאז כבר כמעט שבע שנים אנחנו לא בקשר. מאז לאחרונה הוא גם הספיק להתגרש מההיא. ככה שמעתי. השאירה אותו בלי גרוש על התחת, לבד ועכשיו אפילו אין לו את הילדים שלו לנצל כמו בגירושין מאמא שלי. מצד אחד אני מאוד שלמה עם הנתק הזה ויודעת שלאורך השנים נחסך ממני המון כאב לב ונחסכו המון מריבות וחיכוכים. הילדים שלי לא מכירים אותו, אבל מעולם לא הסתרתי את קיומו ואן יש לגדול שאחות אני עונה תמיד בכנות שמתאימה לגילו. מצד שני, אם להיות כנה, הנתק הזה גובה ממני מחיר רגשי לא פשוט. אני מוצאת את עצמי חושבת על זה, עליו, המון. איפשהו אני מרחמת עליו. בכל כמה זמן אני מחליטה לחדש את הקשר ואז כשחושבת על זה לא מצליחה להביא את עצמי להתגבר על הכעס והעלבון. אז אני לא יודעת מה לייעץ לך, אבל קחי בחשבון שכל צעד שלך יביא איתו שק די כבד לסחוב על הכתפיים לשארית חייך. למרות שאת לא אני ואבא שלך לא אבא שלי, או אולי בגלל, מציעה לך כן לנסות לפני שאת נוקטת בצעדים שמובילים לנתק. אולי המילים שלך לא יפלו על אזניים ערלות וגם אם כן, תוכלי להסתכל לילדים שלך בעיניים כשישאלו עליו ותגידי שאת ניסית להציל את הקשר אבל הוא לא שיתף פעולה
The Bellinda
New member
מה שעצוב זה שלדעתי זה בדיוק מה שיקרה אצלנו
כלומר, כבר היתה שיחה רצינית. הוא פשוט לא מבין מה לא בסדר ומה אנחנו כולנו רוצים ממנו. ואני באמת חושבת שבסוף לשם זה ילך, גם לזה שהוא ישאר עם התחתונים בלבד וגם שבסוף הנתק יהיה בלתי נמנע. חבל וחיבוק גם לך.
כלומר, כבר היתה שיחה רצינית. הוא פשוט לא מבין מה לא בסדר ומה אנחנו כולנו רוצים ממנו. ואני באמת חושבת שבסוף לשם זה ילך, גם לזה שהוא ישאר עם התחתונים בלבד וגם שבסוף הנתק יהיה בלתי נמנע. חבל וחיבוק גם לך.
וואו. את רוצה לשמר את הקשר איתו?
קודם כל את צריכה לענות על זה לעצמך: אם את רוצה לשמר את הקשר תוך השלמה עם המצב הפוגע מאיזושהי סיבה (אולי הנכדים אוהבים אותו, אולי את זוכרת לו חסד נעורים, לא יודעת...), את צריכה שהוא יבין את הרגשתך ושאת תגדירי את מהות היחסים בינכם מעכשיו (כל כמה זמן מבקרים? רק מזמינים ליום הולדת / חגים? למה מצפים זה מזה?) אם את מחליטהשרע לך עם הקשר הזה, שאת כועסת עכשיו / מושפלת / רוצה להתנתק לתקופה, גם חשוב שהוא ידע למה ומאיפה זה הגיע ותגדירו אולי טלפוןפעם בכמה זמן. מחבקת אותך. מילדים לא מתגרשים. זה פוגע.
קודם כל את צריכה לענות על זה לעצמך: אם את רוצה לשמר את הקשר תוך השלמה עם המצב הפוגע מאיזושהי סיבה (אולי הנכדים אוהבים אותו, אולי את זוכרת לו חסד נעורים, לא יודעת...), את צריכה שהוא יבין את הרגשתך ושאת תגדירי את מהות היחסים בינכם מעכשיו (כל כמה זמן מבקרים? רק מזמינים ליום הולדת / חגים? למה מצפים זה מזה?) אם את מחליטהשרע לך עם הקשר הזה, שאת כועסת עכשיו / מושפלת / רוצה להתנתק לתקופה, גם חשוב שהוא ידע למה ומאיפה זה הגיע ותגדירו אולי טלפוןפעם בכמה זמן. מחבקת אותך. מילדים לא מתגרשים. זה פוגע.
The Bellinda
New member
אני אמביוולנטית
חשבתי עד אתמול שהתגברתי על כל הסיפור הזה (מדהים איך פתאום הכל צף ועלה והוכיח לי כמה אני טועה), ושאני מסוגלת לנהל איתו מערכת יחסים תקינה יחסית. אבל...אני לא, כנראה. העניין הוא שזה מרגיש לי נורא מטופש פתאום לפתוח את זה מחדש. מצד שני כנראה שאין לי ברירה אחרת, כי הוא צריך להבין כנראה מאיפה זה בא ולמה לא בא לי עליו ככה. אחותי כבר לקחה צעד אחורה. היא לא מדברת איתו למעט בחגים/ימי הולדת, לפעמים אפילו זה לא. אני עוד מתחבטת (ולא מבינה למה אני ככה). בלינדו, אגב, חושב שאני צריכה לעזוב את זה כי זה כבר נעשה ולהתגבר על עצמי וללכת אליו ולהתנהג כרגיל.
חשבתי עד אתמול שהתגברתי על כל הסיפור הזה (מדהים איך פתאום הכל צף ועלה והוכיח לי כמה אני טועה), ושאני מסוגלת לנהל איתו מערכת יחסים תקינה יחסית. אבל...אני לא, כנראה. העניין הוא שזה מרגיש לי נורא מטופש פתאום לפתוח את זה מחדש. מצד שני כנראה שאין לי ברירה אחרת, כי הוא צריך להבין כנראה מאיפה זה בא ולמה לא בא לי עליו ככה. אחותי כבר לקחה צעד אחורה. היא לא מדברת איתו למעט בחגים/ימי הולדת, לפעמים אפילו זה לא. אני עוד מתחבטת (ולא מבינה למה אני ככה). בלינדו, אגב, חושב שאני צריכה לעזוב את זה כי זה כבר נעשה ולהתגבר על עצמי וללכת אליו ולהתנהג כרגיל.
Ahsoka Tano
New member
אוי, אני ללא מילים
מעבר להכל ומכיוון שהוריו עדיין חיים, לו אני הם, לא הייתי משאירה לאביך אגורה ומעבירה את הירושה הצפוייה אליכן באופן ישיר ולא דרכו. מאד כואב, מעבר לכסף, ההתנערות הזו, סדר העדיפויות המעוות בו הוא בפירוש שם את עצמו והצרכים שלו לפניכן. מקווה שסבך וסבתך יעשו את הדבר הנכון.
מעבר להכל ומכיוון שהוריו עדיין חיים, לו אני הם, לא הייתי משאירה לאביך אגורה ומעבירה את הירושה הצפוייה אליכן באופן ישיר ולא דרכו. מאד כואב, מעבר לכסף, ההתנערות הזו, סדר העדיפויות המעוות בו הוא בפירוש שם את עצמו והצרכים שלו לפניכן. מקווה שסבך וסבתך יעשו את הדבר הנכון.
מיסיס מייס
New member
ואוו, איזה סיפור!
כן, גם אני הייתי כועסת מאוד אם הייתי את... לא יכולה לומר מניסיון כלום, ההורים שלי נשואים כבר כמעט 50 שנים... כשאני חושבת על זה...
רק רוצה לומר מה שכבר נאמר פה- היא בכלל לא טיפשה, בת הזוג שלו. ומי שנדפק מ"חוכמתה"- זה את ואחותך... חוקית אני לא חושבת שיש לך מה לעשות, אבל אולי כן אפשר כי בגלל שהוריו עדיין חיים והם במפורש היביעו רצון שהדירה תעבור לנכדים, אז אולי כן שווה להתייעץ עם עו"ד. לגבי הביקורים אצלו ואצל בת זוגו, שנוהגת לפאר את "כוסיותה" ע"ח הערות מגעילות כלפייך (איחחחחס עליה)- הייתי מצמצמת עד מאוד, מאוד, מאוד. הוא קנה ג'יפ בכסף שהיה אמור לעבור אלייך? שיתכבד ויבוא בו אליכם.
כן, גם אני הייתי כועסת מאוד אם הייתי את... לא יכולה לומר מניסיון כלום, ההורים שלי נשואים כבר כמעט 50 שנים... כשאני חושבת על זה...
לצערי ישנם מאפיינים מאד דומים אצל אבי. אבל סבא שלי השכיל להבטיח את הירושה לאחותי ולי (כמו גם לשאר הנכדים) חוקתית. מה שכן, הוא ואשתו לא עזרו לנו מעולם וגם כשביקשנו והצטרכנו לא קיבלנו . אני לא שופטת על האי נתינה החומרית או אלא על החוסר אכפתיות הכללית. על פניו הכל בסדר אבל "בעיניי" ליבי הוא ממש לא משחק תפקיד בחייינו. לטוב ולרע... בתכלס אם סבתא וסבא לא כתבו פורמלית בחוזה שהדירה גם על שמכן אז אין לך משהו חוקתית לעשות. לי נשמע , בדומה אליי, שאת כבר ממש לא שם... לא הייתי עושה מאמץ להגיע במיוחד, רק אם זה מסתדר לך. בהצלחה רבה מאיה
The Bellinda
New member
התכוונתי שלאור אי ההדדיות במערכת היחסים
שלנו, אני לא מרגישה חייבת לו "על הנייר", אבל משהו מבפנים בכל זאת מפריע לי, כי הוא אבא שלי וסבא של הבנות שלי. כאילו, תכלס לא מגיע לו, ואני כועסת עליו והכל, אבל משהו בתוכי לא נותן לי ללכת עד הסוף עם הניתוק או העונש הזה.
שלנו, אני לא מרגישה חייבת לו "על הנייר", אבל משהו מבפנים בכל זאת מפריע לי, כי הוא אבא שלי וסבא של הבנות שלי. כאילו, תכלס לא מגיע לו, ואני כועסת עליו והכל, אבל משהו בתוכי לא נותן לי ללכת עד הסוף עם הניתוק או העונש הזה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.