ענייני אבא

[The Bellinda]

ושוב את מוציאה לי את המילים מהפה...

העניין הוא לא הדירה שהוא היה אמור להוריש לי. היא גם לא היתה שווה מלכתחילה כל כך הרבה כסף. אני ממש לא מצפה מההורים שלי לתת לי שום דבר, דווקא בגלל התנהלויות כלכליות בעייתיות מצד שניהם בניתי את חיי כך שאוכל להסתדר נהדר גם אם לא אקבל מהם שקל לעולם (למרות שיהיה נחמד אם כן. ועדיין). העניין הוא שזה מרגיש כאילו החיים שהוא בונה איתה באים בהכרח על חשבון החיים הקודמים שהיו לו. אני שמחה בשבילו שהוא מאוהב בה, אני שמחה בשבילו שטוב לו איתה, ודעתי עליה בכלל לא משנה כי לא אני חיה איתה. אבל המהלך שהוא עשה, כאילו גורם לי להרגיש שהוא מעדיף את החיים החדשים שלו על פני מה שהיה לו קודם, כאילו אנחנו כבר לא חלק מהמשפחה החדשה שלו, אלא רק היא וילדיה, שהם אפילו לא ילדיה הביולוגיים (אבל הי, מצד שני, סוף סוף הוא קיבל את הבן שהוא כל כך כל כך רצה כל חייו). ***לא לציטוט!!!!!!***

 

[Koketka11]

ככה זה

מדהים שגם בגיל 30 ו40 ו50 אנחנו לא משתחררים מהתחרות הזאת, את מי אוהבים יותר. אני באמת מבינה אותך. פשוט כאמור גישתי לכל הסיפור היא אחרת.

 

[לואיזה מיי אלקוט]

מצטרפת לקוקטה

רק כדי להביא כיוון אחר. מבלי להכנס לפרטים, אצלנו באחד הצדדים ישנו אבא, שלא רק שמתכוון להשאיר הכל לילדיו, הוא לא מפסיק לדבר על זה, ורק על זה, הכל חישובים ותחשיבים, כנל בארועים, כמה אני יביא כמה זה יביא... איזה דירות אשאיר לכם וכו.. כלאמר אצלו כסף שווה אהבה. (והוא בעיקר מדבר לא נותן כי כמובן זה לירושה) והכי עצוב שהוא עושה גם את החישובים לגבי הוריו... אל תדאגו הם ישאירו לכם הרבה... וגם מחשבן להם כמה הם מוציאים כדי שישאר לנכדים לירושה. כשאנחנו אומרים לו שכסף לא חשוב לנו והלואי שרק יחיו חיים ארוכים, הוא מתעצבן ואומר שאנחנו חיים בעולם של חלומות, הכל זה כסף כל הזמן, לא ממש רואה את נכדיו, כמעט ובכלל לא, והוא לא קולט שלשמוע על הכסף זה לא מה שחשוב לנו בחיים, אלא שיהיה סבא נוכח, שהוא בא לדירה של אחד מילדיו פעם ראשונה אחרי יובלות שהם גרו שם, הוא ישר חישב בכמה כדי להם לקנות אותה, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אגב , הפחד הזה, שיקחו לו את הכסף שהוא עבד עבורו והוא שומר לילדיו ונכדיו, הרבה פעמים מסכל קשרים עם נשים, וגם אם הוא מאוהב, הוא לא יתחייב מהסיבה הזאת, אז אצלנו הגישה היא, לא רוצים את הירושה לך, רוצים שתהיה סבא ואבא, רוצים לראות אותך. אבל אנחנו מסתפקים במעט שרואים אותו, וממשיכים להזמין ולו בשביל הנכדים, אפילו שיש רגעים שבא לנתק לגמרי. כמובן שאצל כל אחד הסיפור אחר ואני לא חושבת שההעדפה שלו כלפי האחרים היא לא פוגעת, ברור לי שהיא מרסקת. וברור לי שהכסף הוא רק סממן שמחזק אותה. לא מקטינה לרגע את התחושה אבל הנקודה שלי היא שבעיני, למרות הכעס, קחי מה שאת יכולה, ואם הוא מבקש שתבואי לסדר, ומבעד לשופוני, נשמע שזה חשוב לו, אז תנסי לעשות מאמץ, ולו למען הבנות שלך. ובעיני אם את מסתדרת אז עזבי עורכי דין ולריב איתו על כסף. זאת דרך נוראית לצאת אליה, יהיה מאוד קשה לחזור אחר כך ליחסים נורמטיבים, אולי תצאי עם כסף, אבל בלי שום קשר עם אבא שלך. לא לציטוט

 

[בלה ואוזה]

אני חשבתי לכתוב תשובה דומה

כשרק קראתי את ההודעה המקורית. אני כמוך, מאמינה ש"זה מה שהגרלתי בהגרלת ההורים. לטוב ולרע. לא מצפה מהם ליותר מדי". מסכימה איתך שצריך לחשוב על זה כמצב נתון ולהבין מה עושים הלאה, לא להתעכב על כעסים וכאבי לב. כשהמשכתי לקרוא.... זה כבר התחיל ונהיה מוגזם אפילו לבנאדם סבלני כמוני, שמקבל את החולשות של האחרים עד הסוף ורק מנסה להוציא את הטוב מכל סיטואציה.... המקרה הזה הוא בעיניי. מוגזם מאוד. וכן, את צודקת, צריך לחשוב מה עושים הלאה... וזה מה שבלינדה שואלת. אז בעיניי, בלינדה, שחררי! רוצה לעשות איתו סדר פסח, תעשי איתו (מסכימה שלגיטימי מצידו לבקש, אבל גם לגיטימי מצידך להגיד לא), בא לך להתקשר אליו פעם בחודש? תתקשרי. לא בא לך? אז לא. כמו שכתבת, מה שאת תעשי או לא - לא יגרום לו להשתנות. וכמו שקוקטה אומרת, זה מה יש. אז לדעתי את צריכה לעשות את הדברים איך שלך מתאים, ולא להתחשב במה שהוא אומר ומה שהוא מרגיש. ולסיום בענייני ירושות - ירושות לא מעבירות משפחות על דעתן! משפחות שהיו להם יחסים בעיתיים, היחסים הבעייתיים האלה ממשיכים אחר כך בסכסוכי ירושות. במשפחתי הקטנה. כבר קיבלנו הודעה רשמית שלא נראה שקל מירושתו של סבי. קיבלנו הסבר מנומק. שאני כמובן לא מסכימה איתו. אבל אני מקבלת אותו, כי הוא נעשה לאחר מחשבה מעמיקה למה אני ואחי לא צריכים לקבל אותו, ובני הדודים שלנו כן. אז שוב, אני לא מסכימה עם זה. אבל לא ניתקנו שום קשר בגלל זה. כי הקשר תמיד היה קיים וטוב ולא תלוי בירושות. כשהקשר לא טוב, נכנסים "סימבולים" כאלה למשוואה.

 

[אמא של היידי]

הרהור בעניין מיהי המשפחה

בטמקא מתפרסם עכשיו הפרויקט הזה של ניהול כלכלי של משפחות. ולפחות שתי משפחות הוצגו ככה: יואב ומיכל (נניח), בני ככה וככה, הורים לענת בת שנתיים וחצי. הוצאות כאלה וכאלה, ומזונות ככה וככה לבתו מנישואיו הקודמים של יואב... כאילו, הילדים מנישואים קודמים לא נכללים ב"משפחה", הם נזכרים רק ב"הוצאות"... גם עצוב, כי מישהו הגדיר את זה ככה, וגם מעניין אותי מי אחראי לתיאור הזה, ההורים במשפחה או הכתבים של טמקא.

 

[The Bellinda]

וואו, זה ממש נכון! (ועצוב)

ויותר עצוב מזה, עד שלא ציינת את זה, לא קלטתי את זה בכלל בעצמי (ואני עוד חיה את הסרט הזה...). ואגב, גם אבא שלי התייחס למזונות בתור עונש (כשעוד היינו מספיק קטנות והוא שילם). אני לא אתפלא אם יש עוד אבות כאלה.

 

[פתאומית]

דוקקא זה לא אחד לאחד

לפחות מהנסיון שלי. אבא שלי בהחלט התחשבן עם אמא שלי על כל פירור, ועשה פרצוף על כל שקל של מזונות, אבל מאז שאני כבר לא גרה איתה, הוא היה תמיד מאוד נדיב איתי והיום אנחנו ביחסים מצויינים. וכשאניחושבת על הסבים/סבתות במשפחה שלנו, זה חד משמעית ברור שהתשומת לב היא החשובה ולא הכסף.

 

[פישים]

וואו, איזה חידוד

(מהסוג המעודד)

 

[נושי 14]

 

[rnavina]

אני חושבת שאת צריכה לחשוב עם עצמך,

עם בלינדו. לשקול טיפול שיקל עלייך את הקטע הרגשי מולו. ולצנן יחסים אם זה עושה לך טוב. אני לא חושבת שכדאי לנתק קשר. מאמינה שניתוק מתאים רק במקרים מאד קיצוניים. בעיקר בגלל הדוגמה לילדים. הרי הילדות שלך רואות כעת איך את מתייחסת להורייך וזה יהיה המודל שלהן. אני חושבת שאפשר להצדיק ניתוק לילדים (הרי מתישהו הם ישאלו) רק במקרים קיצוניים.

 

[בלה ואוזה]

מסכימה מאוד עם עניין הדוגמא אישית לילדים.

 

[תמי תמנונה]

נכון, גם אני מאוד מסכימה עם זה

וגם אצלנו למשל מאוד חשוב לי לשמור על קשר טוב עם האחים והגיסים שלי, בדיוק מהסיבה הזאת גם אם לפעמים הם מעצבנים אותי (וזה קורה לעיתים קרובות), אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזאת הדוגמא של הילדים שלי איך צריך להיות הקשר ביניהם בגיל מבוגר ובכלל, אני מוכנה להבליג על הרבה כשמדובר במשפחה בשביל שיהיה קשר. אל תביני אותי לא נכון, גם לי יש כמה קרובי משפחה שהקשר איתם מאוד מינימלי, כי כשהוא נהיה יותר אינטנסיבי אני מתעצבנת. אבל, בשום שלב לא שקלתי ניתוק של הקשר.