The Bellinda
New member
ענייני אבא
הקדמה: הורי גרושים. אמי נשואה מחדש לגבר שאני מאד מחבבת. אבי גרוש פעם שניה (מאד אהבתי את אשתו הקודמת) וחי עם מישהי שהשכל ממנה והלאה. כל פעם שאנחנו נפגשים, היא מעבירה אותי ואת הבנות מסדר "מראה", ויש לה כל מיני הערות כביכול בטוב לב, אבל לגמרי כדי להראות לי כמה שהיא יותר כוסית ממני למרות שהיא מבוגרת ממני בלא מעט שנים (נגיד, היא יכולה להגיד לי כל פעם מחדש בקול כאילו מתפעל "אוי, כבר כמעט חזרת לעצמך מלפני הלידה!" - נקודה רגישה אצלי ממילא, ואז מיד פוצחת ב"כשאני הייתי אחרי ההריון השני, יצאתי מבית החולים כבר בג'ינס, ירד לי הכל עוד יותר מהר מההריון הראשון" ועוד מיני תופינים, והערות טיפשיות על גידול הילדות). אני מאד מאד מאד מנסה לסנן אותה, ולתת לדברים שלה להכנס מאוזן אחת ולצאת מהשניה, בעיקר כשאני באמת *יודעת* שהאישה הזאת טיפשה נורא. העניין שמתישהו הפיוז קופץ לי במהלך הביקור, ולהערה השישית או השביעית אני כבר עונה לה בטון תקיף (ואז אבא שלי מתערב ונעלב בשמה וזה). בקיצור, היא לא באה לי טוב בכלל. אבל בכלל. בנוסף, לפני שנה בערך, הם עברו לגור בעמק יזרעאל. אנחנו גרים באיזור המרכז הסמוך לכביש 6. שאר המשפחה שלנו (וגם הוא, עד לפני שנה) היו מרוכזים בטווח של חצי שעה אחד מהשני, כך שנסיעה צפונה כללה את כולם. מאז שהוא עבר לעמק יזרעאל, באופן טבעי, אנחנו מתראים פחות. הוא מתעקש בתפיסת העולם ההזויה שלו שעמק יזרעאל זה "בדרך הביתה", למרות שזה הכי לא. לא נוח לנו אצלו בבית, גם בגללה וגם בגלל הילדים שלה, האוכל לא טעים ועל כל ביס חייבים להלל את הטבחית הנהדרת שהיא כי היא מצפה לזה וזה מתיש אותי נורא, ציפורת לא מרגישה טוב ממילא בנסיעות אז להגיע אליהם כרוך בעינוי נוסף שלה (בעוד שאם אנחנו נוסעים לצבר המשפחה השני, אנחנו נוסעים כל פעם לצד אחד ואז כל השאר באים לבקר שם). הוא ממשיך להזמין אותנו, כולל "תבואו לשבת ותשארו לישון פה, מה הבעיה" (מה שלא מתאים לנו בשום קנה מידה שהוא וגם אין לו באמת איפה להלין אותנו עם הבנות מבחינת מיטות, זאת סתם הצעה שהוא זורק), וגם נעלב שאנחנו נוסעים לבקר את שאר המשפחה אבל לא מגיעים אליו. ויש עוד עניין. הוא חתם איתה על חוזה כשבנו ביחד את הבית החדש, שבמקרה של פרידה, הכל הולך אליה ואל ילדיה. במקרה של מוות שלה, הכל הולך אליה ואל ילדיה. במקרה של מוות שלו, הכל נשאר אצלה והוא גם מוריש לה את כספי הפנסיה שלו ויתרות כספים. בתוך ההסכם הוא הכניס גם דירה שהוא קיבל מתנה מסבא וסבתא שלי, מתוך כוונה שתעבור בבוא היום אלי ואל אחותי (ועכשיו לפי ההסכם החדש, תעבור אליהם). איתם הוא בקשר שוטף, עבורם הוא מממן דברים, ובאופן כללי הרבה יותר אבא שלהם מאשר שלנו. אז אני מרגישה שתכלס אני לא חייבת לו כלום. ובכל זאת הבטן שלי עושה קוועץ'. בשישי הזה אנחנו נוסעים צפונה. הוא שוב לוחץ שנבוא. ממש ממש ממש לא בא לי. מה אני עושה? ***לא לציטוט!!!!!!***
הקדמה: הורי גרושים. אמי נשואה מחדש לגבר שאני מאד מחבבת. אבי גרוש פעם שניה (מאד אהבתי את אשתו הקודמת) וחי עם מישהי שהשכל ממנה והלאה. כל פעם שאנחנו נפגשים, היא מעבירה אותי ואת הבנות מסדר "מראה", ויש לה כל מיני הערות כביכול בטוב לב, אבל לגמרי כדי להראות לי כמה שהיא יותר כוסית ממני למרות שהיא מבוגרת ממני בלא מעט שנים (נגיד, היא יכולה להגיד לי כל פעם מחדש בקול כאילו מתפעל "אוי, כבר כמעט חזרת לעצמך מלפני הלידה!" - נקודה רגישה אצלי ממילא, ואז מיד פוצחת ב"כשאני הייתי אחרי ההריון השני, יצאתי מבית החולים כבר בג'ינס, ירד לי הכל עוד יותר מהר מההריון הראשון" ועוד מיני תופינים, והערות טיפשיות על גידול הילדות). אני מאד מאד מאד מנסה לסנן אותה, ולתת לדברים שלה להכנס מאוזן אחת ולצאת מהשניה, בעיקר כשאני באמת *יודעת* שהאישה הזאת טיפשה נורא. העניין שמתישהו הפיוז קופץ לי במהלך הביקור, ולהערה השישית או השביעית אני כבר עונה לה בטון תקיף (ואז אבא שלי מתערב ונעלב בשמה וזה). בקיצור, היא לא באה לי טוב בכלל. אבל בכלל. בנוסף, לפני שנה בערך, הם עברו לגור בעמק יזרעאל. אנחנו גרים באיזור המרכז הסמוך לכביש 6. שאר המשפחה שלנו (וגם הוא, עד לפני שנה) היו מרוכזים בטווח של חצי שעה אחד מהשני, כך שנסיעה צפונה כללה את כולם. מאז שהוא עבר לעמק יזרעאל, באופן טבעי, אנחנו מתראים פחות. הוא מתעקש בתפיסת העולם ההזויה שלו שעמק יזרעאל זה "בדרך הביתה", למרות שזה הכי לא. לא נוח לנו אצלו בבית, גם בגללה וגם בגלל הילדים שלה, האוכל לא טעים ועל כל ביס חייבים להלל את הטבחית הנהדרת שהיא כי היא מצפה לזה וזה מתיש אותי נורא, ציפורת לא מרגישה טוב ממילא בנסיעות אז להגיע אליהם כרוך בעינוי נוסף שלה (בעוד שאם אנחנו נוסעים לצבר המשפחה השני, אנחנו נוסעים כל פעם לצד אחד ואז כל השאר באים לבקר שם). הוא ממשיך להזמין אותנו, כולל "תבואו לשבת ותשארו לישון פה, מה הבעיה" (מה שלא מתאים לנו בשום קנה מידה שהוא וגם אין לו באמת איפה להלין אותנו עם הבנות מבחינת מיטות, זאת סתם הצעה שהוא זורק), וגם נעלב שאנחנו נוסעים לבקר את שאר המשפחה אבל לא מגיעים אליו. ויש עוד עניין. הוא חתם איתה על חוזה כשבנו ביחד את הבית החדש, שבמקרה של פרידה, הכל הולך אליה ואל ילדיה. במקרה של מוות שלה, הכל הולך אליה ואל ילדיה. במקרה של מוות שלו, הכל נשאר אצלה והוא גם מוריש לה את כספי הפנסיה שלו ויתרות כספים. בתוך ההסכם הוא הכניס גם דירה שהוא קיבל מתנה מסבא וסבתא שלי, מתוך כוונה שתעבור בבוא היום אלי ואל אחותי (ועכשיו לפי ההסכם החדש, תעבור אליהם). איתם הוא בקשר שוטף, עבורם הוא מממן דברים, ובאופן כללי הרבה יותר אבא שלהם מאשר שלנו. אז אני מרגישה שתכלס אני לא חייבת לו כלום. ובכל זאת הבטן שלי עושה קוועץ'. בשישי הזה אנחנו נוסעים צפונה. הוא שוב לוחץ שנבוא. ממש ממש ממש לא בא לי. מה אני עושה? ***לא לציטוט!!!!!!***
