עמוד ענן, היום שאחרי
- פותח הנושא FalseFlat
- פורסם בתאריך
Trixie rulez
New member
WTF?!?!?!?
אז את כן מדברת על צה"ל? או שמא הכובש הציוני היה האצ"ל - וגם אז - אונס? יש לך תיעוד לזה?
זאת דיעה אמיתית או פרובוקציה?
אז את כן מדברת על צה"ל? או שמא הכובש הציוני היה האצ"ל - וגם אז - אונס? יש לך תיעוד לזה?
זאת דיעה אמיתית או פרובוקציה?
Trixie rulez
New member
ויקי מלאה בערכים הזויים
חלקם כל כך הזויים ומשוללי קשר עם מציאות, שקשה לתרגם אותם ליותר מני שפות, גם בגלל שתרגום דורש עבודת מחקר נוספת.
די ברור שהקישור שהבאת הוא לערך שמי שכתב אותו יודע בדיוק שתע שפות. ניחוש פראי יהיה שהוא לא ממש אובייקטיבי (במקרה הטוב).
ערך הזוי נוסף בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/קרמבו
חלקם כל כך הזויים ומשוללי קשר עם מציאות, שקשה לתרגם אותם ליותר מני שפות, גם בגלל שתרגום דורש עבודת מחקר נוספת.
די ברור שהקישור שהבאת הוא לערך שמי שכתב אותו יודע בדיוק שתע שפות. ניחוש פראי יהיה שהוא לא ממש אובייקטיבי (במקרה הטוב).
ערך הזוי נוסף בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/קרמבו
חקלאי פיקח
New member
קישורים על אונס ולא-אונס, ואולי-אונס
מצטער שאני מצטרף לדיון רק כעת, היה יום ארוך ואני רואה שפיספסתי כאן לא מעט.
אני תמיד בעד לשמוע על עוד דעות, אבל כמובן שצריך שיהיה ביסוס מסויים, אז לאחר חיפוש קצר באינטרנט, מצאתי כתבה על האונס של הבדווית עליו כריס דיבר.
יאמר לרעתנו - זה אכן קרה. יאמר לזכותנו (לפחות לאותה תקופה) - נעשה דין עם המבצעים ברמה זו או אחרת (לא יכול לומר שבכל צבא באותה תקופה, נעשה דין כלשהוא).
כמו כן, הדיון כולו הזכיר לי את עבודת המחקר שערכה טל ניצן ב-2006 -"גבולות הכיבוש - נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי- פלשתיני", אין ספק שמדובר רק בדעה אחת, אבל מכיוון שניתן להעלות כל דעה, אז אני מעלה גם את זו. כמו כן, אני מצרף לפרספקטיבת המחשבה של False Flat את הפרספקטיבה שלי על תקופת השירות הצבאי שלי, הן די זהות בנוגע לנושא האמור.
בנוגע להשפעות המנטליות "האשכנזית" על ישראל, לא יודע אם לחשוב שתככנות זה המאפיין היחיד שלה או המבדיל אותה מבין מנטלויות אחרות (צריך פשוט להסתכל בשכנים ולהבין שתככנות קיימת במזרח התיכון כבר זמן מה, כמו גם גניבת קרקעות ועוד שאר דברים שהועלו כאן), אבל אני חושב שדווקא המנטליות "היהודית" היא זו שגרמה לישראל להיות משהו ייחודי באזור הזה, ולאו דווקא מבחינה רעה.
אני מוכן לשמוע תגובות אבל מציע להפסיק את הדיון אחריהן, מכיוון שזה באמת לא הפורום המתאים.
של כולכם,
עמית (המולדבי-רומני
)
מצטער שאני מצטרף לדיון רק כעת, היה יום ארוך ואני רואה שפיספסתי כאן לא מעט.
אני תמיד בעד לשמוע על עוד דעות, אבל כמובן שצריך שיהיה ביסוס מסויים, אז לאחר חיפוש קצר באינטרנט, מצאתי כתבה על האונס של הבדווית עליו כריס דיבר.
יאמר לרעתנו - זה אכן קרה. יאמר לזכותנו (לפחות לאותה תקופה) - נעשה דין עם המבצעים ברמה זו או אחרת (לא יכול לומר שבכל צבא באותה תקופה, נעשה דין כלשהוא).
כמו כן, הדיון כולו הזכיר לי את עבודת המחקר שערכה טל ניצן ב-2006 -"גבולות הכיבוש - נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי- פלשתיני", אין ספק שמדובר רק בדעה אחת, אבל מכיוון שניתן להעלות כל דעה, אז אני מעלה גם את זו. כמו כן, אני מצרף לפרספקטיבת המחשבה של False Flat את הפרספקטיבה שלי על תקופת השירות הצבאי שלי, הן די זהות בנוגע לנושא האמור.
בנוגע להשפעות המנטליות "האשכנזית" על ישראל, לא יודע אם לחשוב שתככנות זה המאפיין היחיד שלה או המבדיל אותה מבין מנטלויות אחרות (צריך פשוט להסתכל בשכנים ולהבין שתככנות קיימת במזרח התיכון כבר זמן מה, כמו גם גניבת קרקעות ועוד שאר דברים שהועלו כאן), אבל אני חושב שדווקא המנטליות "היהודית" היא זו שגרמה לישראל להיות משהו ייחודי באזור הזה, ולאו דווקא מבחינה רעה.
אני מוכן לשמוע תגובות אבל מציע להפסיק את הדיון אחריהן, מכיוון שזה באמת לא הפורום המתאים.
של כולכם,
עמית (המולדבי-רומני
Trixie rulez
New member
שמתי לב שבני מוריס חזק אצלכם בבית...
אבל אולי כדאי שתעדכנו את מדף הספרים שלכם, כי גם הגורו שינה את דתו (להלן ציטוט מתוך הערך "בני מוריס" באתר הידע האולטימטיבי ויקיפדיה):
http://he.wikipedia.org/wiki/בני_מוריס
".... משנת 2000 ואילך, דעותיו הביקורתיות כלפי התנהלות הערבים גברו לאחר שהפלסטינים דחו את יוזמת השלום של אהוד ברק וביל קלינטון והחלה האינתיפאדה השנייה:
Cquote2.svg
התפנית אצלי חלה אחרי שנת אלפיים. לא הייתי אופטימי מאוד גם קודם לכן, אמנם תמיד הצבעתי עבודה או מר"ץ, ב-88' אף סירבתי לשרת בשטחים ונכלאתי על כך, אבל תמיד היה לי ספק בדבר כוונות הפלסטינים. אירועי קמפ דייוויד ומה שבא בעקבותיהם הפכו את הספק לוודאות. כשהפלסטינים דחו את הצעת ברק ביולי 2000 ואת הצעת קלינטון בדצמבר 2000, הבנתי שהם לא מוכנים לקבל את פתרון שתי המדינות. הם רוצים הכול. לוד, ועכו ויפו.
Cquote1.svg
– ראיון עם ארי שביט, הארץ
מוריס עדיין מתאר את עצמו כשמאלני בשל תמיכתו ברעיון שתי המדינות לשני עמים, אולם הוא אומר שהדור שלו לא יזכה לראות את השלום: "אני לא רואה בפיגועים מעשים מבודדים. הם מבטאים את רצונו העמוק של העם הפלסטיני. זה מה שמרבית הפלסטינים רוצים."
הוא התייחס בראיון למעשי הטבח שביצעו לוחמי הצד היהודי במלחמת העצמאות:
Cquote2.svg
צריך לשים דברים בפרופורציה. מדובר על פשעי מלחמה קטנים. סך הכל, כשלוקחים את כל מעשי הטבח וכל ההוצאות להורג של 1948, מגיעים לכ-800 הרוגים. לעומת מעשי הטבח שבוצעו בבוסניה זה פינאטס. לעומת פשעי המלחמה שהרוסים ביצעו בגרמנים בסטלינגרד זה פיצ'יפקס. כשאתה מביא בחשבון שהייתה פה מלחמת אזרחים עקובה מדם ושאנחנו איבדנו אחוז שלם מהאוכלוסייה, אתה מוצא שהתנהגנו יפה מאוד.
Cquote1.svg
בנושא האזרחים הערבים-ישראלים סבור מוריס:
Cquote2.svg
ערביי ישראל הם פצצת זמן, גלישתם לפלשתניזציה גמורה הפכה אותם לשלוחה של האויב הנמצאת בתוכנו. בפוטנציה הם גיס חמישי. גם דמוגרפית וגם ביטחונית הם עלולים לערער את המדינה. כך שאם ישראל תיקלע שוב למצב של איום קיומי כמו ב-48, יכול להיות שהיא תיאלץ לפעול כמו שפעלה אז. אם נותקף בידי איראן והמצרים (אחרי מהפכה איסלאמיסטית בקהיר) וסוריה וטילים כימיים וביולוגים ואטומיים יעופו על ערינו ובאותו זמן פלסטינים ישראלים יפגעו בנו מאחור, אני יכול לראות מצב של גירוש. זה יכול לקרות. אם האיום על ישראל יהיה קיומי ואם ערביי ישראל יתנהגו כאויבים ולא כאזרחים נאמנים גירוש יהיה מוצדק.
Cquote1.svg
מוריס כינה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מההתנגשות העולמית של הציוויליזציות בין הפונדמנטליזם האסלאמי והעולם המערבי ואומר: "יש בעיית עומק באסלאם. יש כאן עולם שערכיו שונים. עולם שבו לחיי אדם אין את אותו ערך שיש להם במערב, שבו חופש, דמוקרטיה, פתיחות ויצירה הם דברים זרים." הוא הוסיף ואמר: "הנקמה תופשת מקום מרכזי בתרבות השבטית הערבית. לכן לאנשים העומדים מולנו ולחברה השולחת אותם אין עכבות מוסריות."
כשכתב הארץ כינה את יציאת הפלסטינים מארץ ישראל ב-1948 "טיהור אתני" השיב מוריס: "יש נסיבות בהיסטוריה שבהן יש הצדקה לטיהור אתני. אני יודע שהמושג הזה שלילי לחלוטין בשיח של המאה ה-21 אבל כאשר הברירה היא בין טיהור אתני לבין רצח עם, רצח העם שלך, אני מעדיף טיהור אתני."
והמשיך ואמר: "צריך לנסות לרפא את הפלסטינים. אולי במשך השנים הקמתה של מדינה פלסטינית כן תסייע בריפוי. אבל בינתיים, עד שתימצא תרופה, צריך להכיל אותם כדי שלא יצליחו לרצוח אותנו... צריך להקים להם משהו כמו כלוב. אני יודע שזה נשמע נורא. זה באמת אכזרי. אבל אין ברירה. יש שם חיית פרא שצריך לכלוא אותה בדרך זו או אחרת."
מוריס כתב ב-IrishTimes "לא הייתה שום "תוכנית" ציונית או מדיניות לגרש את האוכלוסייה הערבית, או של "טיהור אתני" וש"הדמוניזציה של ישראל היא במידה רבה מבוססת על שקרים - בדומה לדמוניזציה של היהודים באלפיים השנים שחלפו, שהייתה מבוססת על שקרים. ויש קשר בין השתיים." [12] מוריס מתח ביקורת על בן-גוריון שבמהלך 1948, כאשר היישוב הותקף וסכנת השמד ריחפה מעל ראשו, ופה ושם התרחשו גירושים, הוא לא דאג לכך שכל ערביי א"י יעברו את הירדן, שם היו מקימים את מדינתם, לצד המדינה היהודית ממערב לירדן: "זה היה מייצב את מדינת ישראל לדורות."[3]
במאמר פובליציסטי בניו יורק טיימס ביולי 2008, כתב מוריס ש: "מנהיגי איראן ייטיבו לעשות אם יחשבו שנית על ההימור שלהם וישעו את תוכנית הגרעין שלהם. פרט לכך, הטוב ביותר שהם יכולים לצפות לו הוא התקפת אוויר ישראלית קונבנציונלית שתהרוס את מתקני הגרעין שלהם. ללא ספק, הדבר יביא לאלפי נפגעים אירנים ולהשפלה בינלאומית. אבל האלטרנטיבה היא שאירן תיהפך למדבר גרעיני." [13] בראיון לעתון האוסטרי דר סטנדרט דיבר מוריס בעד מתקפת מנע על אירן כאלטרנטיבה היחידה שנותרה לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית." [14]
חלק מספריו, שנכתבו ופורסמו במקור באנגלית, תורגמו לעברית, צרפתית, ערבית, איטלקית וצ'כית. על ספריו האחרונים כתב מוריס כי נפתחו בפניו עכשיו ארכיונים שהיו סגורים בפניו לפני כן כגון ארכיון צה"ל, ולדבריו "בספר הנוכחי מיקמתי את בעיית הפליטים במהלך העניינים הכולל של מלחמת העצמאות". על מחקריו החדשים שבאו לידי ביטוי בספריו האחרונים הוא אומר: "ניסיתי להציג תיאור חדש ומקיף של המלחמה, ובעיקר של הקשרים בין המהלכים הצבאיים למהלכים המדיניים". לגבי בעיית הפליטים אומר מוריס שהמלחמה יצרה בעיית פליטים גם אצל היהודים וגם אצל הערבים. אבל: "ההבדל הוא, כמובן, שישראל קלטה את הפליטים היהודים והבעיה נעלמה, ואילו מדינות ערב לא קלטו את הפליטים הפלסטינים והבעיה לא נפתרה עד היום".[15]
בראיון לחיים יבין בספטמבר 2010 אמר: "עמים פועלים בצורה קשה בנסיבות קשות, והנסיבות של 48' שהיו קיומיות מבחינת היישוב הובילו גם במקומות שונים להתנהגות קשה ואפילו לא מוסרית, אבל זו טבעה של מלחמה, במיוחד מלחמת אזרחים שנכפתה עלינו". בנוסף חזר מוריס על עמדתו לפיה לא הייתה מדיניות כללית לגירוש ערביי הארץ, ולדבריו גם לא בוצע כזה באופן שיטתי, "ברוב המקומות אנשים ברחו, מקומות מועטים היו בהם גירושים ממש".[16]..."
אופס...
אבל אולי כדאי שתעדכנו את מדף הספרים שלכם, כי גם הגורו שינה את דתו (להלן ציטוט מתוך הערך "בני מוריס" באתר הידע האולטימטיבי ויקיפדיה):
http://he.wikipedia.org/wiki/בני_מוריס
".... משנת 2000 ואילך, דעותיו הביקורתיות כלפי התנהלות הערבים גברו לאחר שהפלסטינים דחו את יוזמת השלום של אהוד ברק וביל קלינטון והחלה האינתיפאדה השנייה:
Cquote2.svg
התפנית אצלי חלה אחרי שנת אלפיים. לא הייתי אופטימי מאוד גם קודם לכן, אמנם תמיד הצבעתי עבודה או מר"ץ, ב-88' אף סירבתי לשרת בשטחים ונכלאתי על כך, אבל תמיד היה לי ספק בדבר כוונות הפלסטינים. אירועי קמפ דייוויד ומה שבא בעקבותיהם הפכו את הספק לוודאות. כשהפלסטינים דחו את הצעת ברק ביולי 2000 ואת הצעת קלינטון בדצמבר 2000, הבנתי שהם לא מוכנים לקבל את פתרון שתי המדינות. הם רוצים הכול. לוד, ועכו ויפו.
Cquote1.svg
– ראיון עם ארי שביט, הארץ
מוריס עדיין מתאר את עצמו כשמאלני בשל תמיכתו ברעיון שתי המדינות לשני עמים, אולם הוא אומר שהדור שלו לא יזכה לראות את השלום: "אני לא רואה בפיגועים מעשים מבודדים. הם מבטאים את רצונו העמוק של העם הפלסטיני. זה מה שמרבית הפלסטינים רוצים."
הוא התייחס בראיון למעשי הטבח שביצעו לוחמי הצד היהודי במלחמת העצמאות:
Cquote2.svg
צריך לשים דברים בפרופורציה. מדובר על פשעי מלחמה קטנים. סך הכל, כשלוקחים את כל מעשי הטבח וכל ההוצאות להורג של 1948, מגיעים לכ-800 הרוגים. לעומת מעשי הטבח שבוצעו בבוסניה זה פינאטס. לעומת פשעי המלחמה שהרוסים ביצעו בגרמנים בסטלינגרד זה פיצ'יפקס. כשאתה מביא בחשבון שהייתה פה מלחמת אזרחים עקובה מדם ושאנחנו איבדנו אחוז שלם מהאוכלוסייה, אתה מוצא שהתנהגנו יפה מאוד.
Cquote1.svg
בנושא האזרחים הערבים-ישראלים סבור מוריס:
Cquote2.svg
ערביי ישראל הם פצצת זמן, גלישתם לפלשתניזציה גמורה הפכה אותם לשלוחה של האויב הנמצאת בתוכנו. בפוטנציה הם גיס חמישי. גם דמוגרפית וגם ביטחונית הם עלולים לערער את המדינה. כך שאם ישראל תיקלע שוב למצב של איום קיומי כמו ב-48, יכול להיות שהיא תיאלץ לפעול כמו שפעלה אז. אם נותקף בידי איראן והמצרים (אחרי מהפכה איסלאמיסטית בקהיר) וסוריה וטילים כימיים וביולוגים ואטומיים יעופו על ערינו ובאותו זמן פלסטינים ישראלים יפגעו בנו מאחור, אני יכול לראות מצב של גירוש. זה יכול לקרות. אם האיום על ישראל יהיה קיומי ואם ערביי ישראל יתנהגו כאויבים ולא כאזרחים נאמנים גירוש יהיה מוצדק.
Cquote1.svg
מוריס כינה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כחלק מההתנגשות העולמית של הציוויליזציות בין הפונדמנטליזם האסלאמי והעולם המערבי ואומר: "יש בעיית עומק באסלאם. יש כאן עולם שערכיו שונים. עולם שבו לחיי אדם אין את אותו ערך שיש להם במערב, שבו חופש, דמוקרטיה, פתיחות ויצירה הם דברים זרים." הוא הוסיף ואמר: "הנקמה תופשת מקום מרכזי בתרבות השבטית הערבית. לכן לאנשים העומדים מולנו ולחברה השולחת אותם אין עכבות מוסריות."
כשכתב הארץ כינה את יציאת הפלסטינים מארץ ישראל ב-1948 "טיהור אתני" השיב מוריס: "יש נסיבות בהיסטוריה שבהן יש הצדקה לטיהור אתני. אני יודע שהמושג הזה שלילי לחלוטין בשיח של המאה ה-21 אבל כאשר הברירה היא בין טיהור אתני לבין רצח עם, רצח העם שלך, אני מעדיף טיהור אתני."
והמשיך ואמר: "צריך לנסות לרפא את הפלסטינים. אולי במשך השנים הקמתה של מדינה פלסטינית כן תסייע בריפוי. אבל בינתיים, עד שתימצא תרופה, צריך להכיל אותם כדי שלא יצליחו לרצוח אותנו... צריך להקים להם משהו כמו כלוב. אני יודע שזה נשמע נורא. זה באמת אכזרי. אבל אין ברירה. יש שם חיית פרא שצריך לכלוא אותה בדרך זו או אחרת."
מוריס כתב ב-IrishTimes "לא הייתה שום "תוכנית" ציונית או מדיניות לגרש את האוכלוסייה הערבית, או של "טיהור אתני" וש"הדמוניזציה של ישראל היא במידה רבה מבוססת על שקרים - בדומה לדמוניזציה של היהודים באלפיים השנים שחלפו, שהייתה מבוססת על שקרים. ויש קשר בין השתיים." [12] מוריס מתח ביקורת על בן-גוריון שבמהלך 1948, כאשר היישוב הותקף וסכנת השמד ריחפה מעל ראשו, ופה ושם התרחשו גירושים, הוא לא דאג לכך שכל ערביי א"י יעברו את הירדן, שם היו מקימים את מדינתם, לצד המדינה היהודית ממערב לירדן: "זה היה מייצב את מדינת ישראל לדורות."[3]
במאמר פובליציסטי בניו יורק טיימס ביולי 2008, כתב מוריס ש: "מנהיגי איראן ייטיבו לעשות אם יחשבו שנית על ההימור שלהם וישעו את תוכנית הגרעין שלהם. פרט לכך, הטוב ביותר שהם יכולים לצפות לו הוא התקפת אוויר ישראלית קונבנציונלית שתהרוס את מתקני הגרעין שלהם. ללא ספק, הדבר יביא לאלפי נפגעים אירנים ולהשפלה בינלאומית. אבל האלטרנטיבה היא שאירן תיהפך למדבר גרעיני." [13] בראיון לעתון האוסטרי דר סטנדרט דיבר מוריס בעד מתקפת מנע על אירן כאלטרנטיבה היחידה שנותרה לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית." [14]
חלק מספריו, שנכתבו ופורסמו במקור באנגלית, תורגמו לעברית, צרפתית, ערבית, איטלקית וצ'כית. על ספריו האחרונים כתב מוריס כי נפתחו בפניו עכשיו ארכיונים שהיו סגורים בפניו לפני כן כגון ארכיון צה"ל, ולדבריו "בספר הנוכחי מיקמתי את בעיית הפליטים במהלך העניינים הכולל של מלחמת העצמאות". על מחקריו החדשים שבאו לידי ביטוי בספריו האחרונים הוא אומר: "ניסיתי להציג תיאור חדש ומקיף של המלחמה, ובעיקר של הקשרים בין המהלכים הצבאיים למהלכים המדיניים". לגבי בעיית הפליטים אומר מוריס שהמלחמה יצרה בעיית פליטים גם אצל היהודים וגם אצל הערבים. אבל: "ההבדל הוא, כמובן, שישראל קלטה את הפליטים היהודים והבעיה נעלמה, ואילו מדינות ערב לא קלטו את הפליטים הפלסטינים והבעיה לא נפתרה עד היום".[15]
בראיון לחיים יבין בספטמבר 2010 אמר: "עמים פועלים בצורה קשה בנסיבות קשות, והנסיבות של 48' שהיו קיומיות מבחינת היישוב הובילו גם במקומות שונים להתנהגות קשה ואפילו לא מוסרית, אבל זו טבעה של מלחמה, במיוחד מלחמת אזרחים שנכפתה עלינו". בנוסף חזר מוריס על עמדתו לפיה לא הייתה מדיניות כללית לגירוש ערביי הארץ, ולדבריו גם לא בוצע כזה באופן שיטתי, "ברוב המקומות אנשים ברחו, מקומות מועטים היו בהם גירושים ממש".[16]..."
אופס...
FalseFlat this one is for you
"Purity of arms"
Main article: Purity of arms
During the conflict between Arabs and Jews in Palestine before the war, the criterion of "Purity of arms" was used to distinguish between the respective attitudes of the Irgun and Haganah towards Arabs, with the latter priding itself on its adherence to this principle.[43] Generally speaking, this precept requires that "weapons remain pure [and that] they are employed only in self-defence and [never] against innocent civilians and defenceless people".[44] But if it "remained a central value in education" it was "rather vague and intentionally blurred" at the practical level.[43]
In 1946, at a meeting held between the heads of the Haganah, Ben Gurion predicted a confrontation between the Arabs of Palestine and the Arab states. Concerning the "principle of purity of arms", he stressed that: "The end does not justify all means. Our war is based on moral grounds"[45] and during the 1948 War, the Mapam, the political party affiliated to Palmach, asked for "a strict observance of the Jewish Purity of arms to secure the moral character of [the] war".[46]
When he was criticized by Mapam members for his attitude concerning the Arab refugee problem, David Ben Gurion reminded them the events of Lydda and Ramla and the fact Palmah officers had been responsible for the "outrage that had encouraged the Arabs' flight made the party uncomfortable."[46]
According to Avi Shlaim, "purity of arms" is one of the key features of 'the conventional Zionist account or old history' whose 'popular-heroic-moralistic version of the 1948 war' is 'taught in Israeli schools and used extensively in the quest for legitimacy abroad'.[44] Benny Morris adds that '[t]he Israelis' collective memory of fighters characterized by "purity of arms" is also undermined by the evidence of [the dozen case] of rapes committed in conquered towns and villages.' According to him, 'after the war, the Israelis tended to hail the "purity of arms" of its militiamen and soldiers to contrast this with Arab barbarism, which on occasion expressed itself in the mutilation of captured Jewish corpses.' According to him, 'this reinforced the Israelis' positive self-image and helped them "sell" the new state abroad and (...) demonized the enemy'.[1]
"Purity of arms"
Main article: Purity of arms
During the conflict between Arabs and Jews in Palestine before the war, the criterion of "Purity of arms" was used to distinguish between the respective attitudes of the Irgun and Haganah towards Arabs, with the latter priding itself on its adherence to this principle.[43] Generally speaking, this precept requires that "weapons remain pure [and that] they are employed only in self-defence and [never] against innocent civilians and defenceless people".[44] But if it "remained a central value in education" it was "rather vague and intentionally blurred" at the practical level.[43]
In 1946, at a meeting held between the heads of the Haganah, Ben Gurion predicted a confrontation between the Arabs of Palestine and the Arab states. Concerning the "principle of purity of arms", he stressed that: "The end does not justify all means. Our war is based on moral grounds"[45] and during the 1948 War, the Mapam, the political party affiliated to Palmach, asked for "a strict observance of the Jewish Purity of arms to secure the moral character of [the] war".[46]
When he was criticized by Mapam members for his attitude concerning the Arab refugee problem, David Ben Gurion reminded them the events of Lydda and Ramla and the fact Palmah officers had been responsible for the "outrage that had encouraged the Arabs' flight made the party uncomfortable."[46]
According to Avi Shlaim, "purity of arms" is one of the key features of 'the conventional Zionist account or old history' whose 'popular-heroic-moralistic version of the 1948 war' is 'taught in Israeli schools and used extensively in the quest for legitimacy abroad'.[44] Benny Morris adds that '[t]he Israelis' collective memory of fighters characterized by "purity of arms" is also undermined by the evidence of [the dozen case] of rapes committed in conquered towns and villages.' According to him, 'after the war, the Israelis tended to hail the "purity of arms" of its militiamen and soldiers to contrast this with Arab barbarism, which on occasion expressed itself in the mutilation of captured Jewish corpses.' According to him, 'this reinforced the Israelis' positive self-image and helped them "sell" the new state abroad and (...) demonized the enemy'.[1]
וואו
אני חייב להגיד שאני מאוכזב לרעה , ואפילו מזועזע
צר לי שאני לא שש להאמין להולנדי עם שגעון שמצא תעמולה אנטישמית באינטרנט שלא תחזיק מים אפילו בצהובון
ואני אצטרך פשוט לסמוך על החוויות שלי ממקור ראשון בתור חייל בצהל. באסה לי.
אני מציע לכריס לפתור את הסטוקהולם סינדרום שיש לו עם עצמו,
במיוחד שהוא בחר להקים משפחה עם חבורה של אנסי ילידים.
אני יודע שאני לא הייתי מתחתן עם אנסת-ילידים.
אני חייב להגיד שאני מאוכזב לרעה , ואפילו מזועזע
צר לי שאני לא שש להאמין להולנדי עם שגעון שמצא תעמולה אנטישמית באינטרנט שלא תחזיק מים אפילו בצהובון
ואני אצטרך פשוט לסמוך על החוויות שלי ממקור ראשון בתור חייל בצהל. באסה לי.
אני מציע לכריס לפתור את הסטוקהולם סינדרום שיש לו עם עצמו,
במיוחד שהוא בחר להקים משפחה עם חבורה של אנסי ילידים.
אני יודע שאני לא הייתי מתחתן עם אנסת-ילידים.
Trixie rulez
New member
כי כל האשכנזים שקרנים...
(בדיוק עכשיו היה בחדשות איטם על הכיבוש ההולנדי הרצחני באינדונזיה...)
נעמה מאמסטרדם
New member
|נצל"ש| את ס"ט-ית ?
במשפחה שלנו יש סיפור שלא רק שחלק ס"ט
החלק השני לא עזב את ישראל אף פעם וגר בירושלים
מה הסיפור שלך ?
במשפחה שלנו יש סיפור שלא רק שחלק ס"ט
החלק השני לא עזב את ישראל אף פעם וגר בירושלים
מה הסיפור שלך ?
נעמה מאמסטרדם
New member
זה היה מיועד למלכה
Trixie rulez
New member
רבע ממני
עד 1929 היו בחברון. אני לא יודעת אם הגיעו לשם ישירות מגירוש ספרד או שעברו בדרך בירושלים, אבל הם בפירוש בארץ הקודש מאז.
סבא שלי, ששם משפחתו המקורי היה בכלל בארמית, נולד ב 1930 בירושלים.
אחותו הגדולה, אגב, היתה הרוגת פיגוע הטרור הראשון בישראל הריבונית, בשוק מחנה יהודה ב 1948.
הרבע השני מצד אמי הוא גליציאני, אבל הם הגיעו לישראל ב 1921 וקנו אדמות במיטב חסכונותיהם. היו להם יותר בעיות עם הבריטים מאשר עם השכנים הערבים שמכרו להם את האדמות. או שאולי גדלתי על השקר הגדול של ההתיישבות היהודית האשכנזית של טרום מדינת ישראל (aka תנועת הציונות) ואין לי מושג קלוש על המקום בו גדלתי...
על כל מקרה - שני סבי מצד אמי נולדו בפלסטין.
החצי השני בכלל ממוצא איטלקי (לישראל דרך טורקיה). אני לא בטוחה שחלקם אפילו היו יהודים...
עד 1929 היו בחברון. אני לא יודעת אם הגיעו לשם ישירות מגירוש ספרד או שעברו בדרך בירושלים, אבל הם בפירוש בארץ הקודש מאז.
סבא שלי, ששם משפחתו המקורי היה בכלל בארמית, נולד ב 1930 בירושלים.
אחותו הגדולה, אגב, היתה הרוגת פיגוע הטרור הראשון בישראל הריבונית, בשוק מחנה יהודה ב 1948.
הרבע השני מצד אמי הוא גליציאני, אבל הם הגיעו לישראל ב 1921 וקנו אדמות במיטב חסכונותיהם. היו להם יותר בעיות עם הבריטים מאשר עם השכנים הערבים שמכרו להם את האדמות. או שאולי גדלתי על השקר הגדול של ההתיישבות היהודית האשכנזית של טרום מדינת ישראל (aka תנועת הציונות) ואין לי מושג קלוש על המקום בו גדלתי...
על כל מקרה - שני סבי מצד אמי נולדו בפלסטין.
החצי השני בכלל ממוצא איטלקי (לישראל דרך טורקיה). אני לא בטוחה שחלקם אפילו היו יהודים...
נעמה מאמסטרדם
New member
לנו יש סיפור דומה - אני פישלתי בגדול והתנמשתי
טופ - נעשה קומזיץ נעלה אוב
טופ - נעשה קומזיץ נעלה אוב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.