סטיינברגר וכדומה
אתה יכול לראות את הסטיינברגר בפרופיל שלי. זו לא סטיינברגר "אמיתית" מפלסטיק (או מה שזה לא יהיה) אלא "סטיינברגר ספיריט" שגיבסון בנו ממייפל. היתרונות התיאורטיים של הגיטרות האלה זה קודם כל הגודל (או יותר נכון חוסר הגודל). בגלל חוסר הראש והגוף היותר קצר, הגיטרות האלה ממש קטנות, אבל עדיין בעלות סקייל מלא/ארוך. יתרונות הניידות והמשקל הן אדירות. הראש הקצוץ אמור גם להקטין/לבטל את הנקודות המתות שיש בצווארים רגילים שנגרמים כתוצאה מרזונסס בראש הגיטרה. בגיטרות האלה משתמשים במיתרים מיוחדים עם כדור מחובר בשני הקצוות. זה מבטיח כיוון אמין ויציב כמו בגיטרה עם נעילות וגשר צף אבל בלי הסיבוך וזיון שכל של פלוידים למיניהם. לפני כמה שנים קניתי את הגיטרה כאשר היו לי כאבי גב רציניים ולא אהבתי את המחשבה על להסחב כמה פעמים בשבוע עם הלס-פול. זו סה"כ גיטרה זולה ופשוטה (עכשיו מיצרים גם סטיינברגר "איכותיות") והתברר לי שעל כל יתרון יש גם חסרון. קודם כל, הגיטרה לא נשמעת משהו מיוחד (נו צפוי), החלפה לסימורים שיפר בהרבה אבל זו אף פעם לא תהיה גיטרה מעולה, אבל כל מה שהיה חשוב זה שהיא קלה וקטנה. מיד הבנתי שזה לא עסק להסתבך עם מיתרים מיוחדים שקשה להשיג אז קניתי מתאם עם נעילה שמאפשר להשתמש במיתרים רגילים. זה יותר מסובך אבל לפחות אני יודע שאני לא יתקע בלי מיתרים. היתרון של חוסר נקודות מתות נשאר רק בתאוריה, מתברר שרוב הנקודות המתות הן כנראה מרזוננס בצוואר עצמו או פרטים לא יציבים. גם הגשר שהוא באמת גאוני בתכנון לא הוכיח את עצמו והחל להראות סימני שחיקה/זיוף/חוסר יציבות דווקא בחזרה מאוד לחוצה. עכשיו כשמצב הגב משופר הצורך המקורי לגיטרה נעלם והגיטרה הפכה להיות בסיס לניסויים מטורפים למיניהם. בכל מקרה זו גיטרה מעולה לזרוק על השפה או על יד המחשב ואז לתפוס ברגע שרוצים לנגן כי היא פשוט לא מפריע או תופסת מקום.