היא החלק היותר חביב עלי. עלילות הגבורה פחות. לא שאני מתמצאת בה או מבינה אותה או משהו, אבל יש משהו בשירת התנ"ך, בתפירה של המילים האלה אחת לאחת ולכולן, שמהלך עלי קסם שמעט מאוד משוררים מתקופות אחרות מצילחים לשחזר. אולי זה משהו שקשור בראשוניות שלה. לא יודעת.
מיסיונרים בישראל מחלקים אותו חינם, ואני רצינית, ככה קיבלתי את ספר התנ"ך שלי והבונוס הוא שיש בו גם את הברית החדשה- מבלי לפגוע ברגשותיו של אף אחד זאת אחלה עסקה.
שקראתי. את התנ"ך. מה אומר, באמת ספר טוב, למרות שלא כולו נקרא כספר קריאה... (שלא לדבר על זה שהוא עשרות מונים טוב מאחיו החורג והצעיר - הברית החדשה). אני שב וקורא חלקים ממנו מדי פעם בפעם וכל פעם פוגש רעיונות חדשים. באמת שזה לא רק" ספר למדף" (כמו שיש מי שציינו), גם אם לא קוראים בו מנקודת המבט הדתית/מאמינה. מאידך, מצער אך לא מפתיע שזה המצב. עם הספר, קורא בעיקר ספרי בישול.
באפשרות להחזיק את המילים ביד. לגעת בהן. להריח אותן. למשש את העמודים. לסגור ולשוב ולפתוח. לחבק. מילים הן דבר מאוד מופשט שיוצר את אחת החוויות הכי מוחשיות שיש. הצורך להרגיש אותן, פיזית, הוא טבעי. אצלי לפחות. הבן של כלף, אגב, נוהג להרדם כשהוא מחבק ספר.