גילתנאס קוץ אש
New member
על IQ ו-EQ
שלום, כילד, ועכשיו כמתבגר מחונן, שמתי לב לתופעות רבות שעליהן אני קורא עכשיו בפורום הזה. שמעתי באחרונה על תיאורית ה-eq, האינטיליגציה הרגשית, ולמרבה הפלא, זה דווקא נשמע לי הגיוני... קצת רקע על עצמי- אני לומד בכיתת מחוננים בפ"ת מכיתה ג' (כיום ט'), ומתכנן להישאר ככה עד סוף התיכון. ביסודי (גם בתוך הכיתה) הייתי מהתלמידים שהתייחסו למבחנים באמת כ"דפי עבודה עם ציון", אבל עדיין שמרו על שורת מאיות, וגם בחטיבה אני שומר על רמת ה-90-95 בלי מאמץ מיוחד מדי... עכשיו, למה אני בעצם כותב את ההודעה הזאת? אני מתייחס למעבר אל הכיתה שלי כאל ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי, ועדיין, גם אני בהחלט מרגיש (או לפחות הרגשתי) את תופעת הבדידות, זו שלפעמים היא מאוד בלתי מוסברת, שהרבה מחוננים מדווחים עליה, במיוחד בטווח הגילאים שלי. נתחיל מזה שהמעבר לכיתה הזו די הגביל את הטווח החברתי שלי, במשך 5-6 שנים הייתי בעיקר באותה המסגרת החברתית של 28 ילדים, 20 בנים ושמונה בנות (סיוט בפני עצמו), ולא כ"כ היה לי קשר עם "אנשים חיצוניים". אבל ככל שהתבגרתי שמתי לב שבעצם, הקשר ביני לבין האחרים... די מתרופף... המצב הגיע עד לכדי כך שהיום אני מעריך שלא הייתי מרגיש בהרבה הבדל, להיפך, אולי המצב היה אפילו יותר טוב, אם מכל הכיתה היו משאירים רק 5 בנים כולל אותי ועוד 6 מהבנות (שימו לב לזה באחוזים. היחסים, לפחות בעיני, מדהימים ממש!). פשוט... אין לי על מה לדבר איתם... עם כל חודש אני רק רואה עד כמה הם ילדותיים (ובמובן הרע. ילדותיות בפני עצמה, כשיודעים איך לשלב אותה, היא דבר לא כ"כ רע... אפילו די חמוד) ורדודים יותר ויותר... באופן שדי הפליא אותי בזמנו, יצא שאלה שאני מתחבר אליהם הם אלה שנוטים להיות בפסגת סולם הציונים, למרות שזה אף פעם לא היה אפילו שיקול בסדרי העדיפויות שלי בהקשר של עם מי להתחבר... אח"כ, נכנסתי בתחילת שנת הלימודים הזאת, די במקרה, אבל זו באמת הייתה התרחשות מאוד מאוד ממוזלת, לתנועת נוער. שם מצאתי מסגרת חברתית שהתאמתי אליה כמו ככפה ליד, ואנשים באמת טובים, מצחיקים, מעט הזויים, שכאילו התחברתי אליהם מיידית. סימן "אזהרה" קטן- רובם מבוגרים ממני. באותו זמן בערך גם התחילה החשיפה ה"טורבו" שלי לאינטרנט. ביליתי מול המסך המון כבר מילדות, אבל עד לשנה האחרונה, זה כמעט תמיד היה מסך הטלויזיה, או תקוע מול משחק מחשב ליחיד. מאז אני מבלה כמעט את כל זמן המסך שלי באינטרנט, בתקשורת עם אנשים אחרים, הפעם מכל הגילאים, גדולים וקטנים ממני. רק מה, כל האנשים שבאמת התחברתי אליהם גם בשיחות אישיות (באייסי, לדוגמא) באו מפורומים ואתרים חמים ותומכים שהכרתי, שיצרו מסגרת חברית מאוד בין רוב, אם לא כל, המשתתפים בהם. מסגרת שדווקא די חסרה לי, היא השכבה שלי בביה"ס, אבל בשנה האחרונה גם שמתי לב לזה שילדים מהכיתה שלי, שהייתה (ועדיין, גם אם פחות) כיתה מאוד מאוד מסוגרת בעצמה, התחילו להיפתח לאנשים בודדים מהשכבה. ורוצים שאני אגלה לכם דבר מעניין? רוב רובם המכריע של האנשים האלה, הם מחבורת ה-11 שאליהם אני באמת מחובר בכיתה שלי. מקריות? גם אני חשבתי ככה... ואני מסתכל בציפייה עצומה לעבר השנה הבאה והמעבר לתיכון, שבו באופן מסורתי כיתות המחוננים נפתחות הרבה יותר לביה"ס בכלליות ולתלמידים ה"רגילים" והמחוננים מתחברים אליהם הרבה יותר בקלות. לא הייתי טורח לציין את כל המקרים האלו, אלמלא חוט מקשר אחד בין כל הדוגמאות- ה-EQ. כמו שמדד האייקיו מודד את היכולת האינטלקטואלית של אנשים, בשנים האחרונות מתפתחת ההכרה במדד נוסף, האיקיו, של היכולות האמוציונליות וכל מרכיבי האישיות שבאמת מביאים את הבנאדם למצות את הפוטנציאל שלו. (אני מניח שרובכם, בוודאי מי שעוסק בתחום, מבין בזה גם יותר ממני, רק הבהרה קצרה למי שעדיין לא שמע על המונח). ומה הקשר? מהכיתה שלי, אני יותר מתחבר לאלה שמוטים להצליח בלימודים... למה בעצם? הרי לכולנו יש פוטנציאל דומה... אייקיו דומה... בטח ובטח כשזה מגיע רק להצלחה בלימודים "פורמליים". אז מה בעצם מפריד בין המצליחים יותר לבין אלה ש... פחות? יכולות ההתמדה, האירגון, המשמעת העצמית וכו'. כולן מתקשרות לאיקיו גבוה. בתנועה אני מתחבר יותר דווקא אל המבוגרים יותר? ובכן, בניגוד לאייקיו, שנשאר קבוע יחסית לאורך השנים, האיקיו בהחלט מתפתח עם ההתבגרות של הבנאדם, ולכן- הם בגילאים גבוהים יותר? איקיו מפותח יותר. הקשר האישי שיצרתי עם אנשים היה רק מסביבות וירטואליות תומכות, חבריות וחמות? בסופו של דבר, את החברה יוצרים האנשים שבה... ואלה אנשים שיודעים ליצור אווירה חברתית טובה, עם סובלנות לשונה... יכולת בינאישית גבוהה. נו, ניחשתם כבר לאן אני מוביל? כמובן, האיקיו, מה אחרת? אז... למה דווקא האנשים הספיציפיים האלה הם אלו שחיפשו (ומצאו) את הקשר עם "חיצוניים"? אני מניח שמאותן הסיבות שאני מניתי- התנתקות מתמשכת מה"כיתה" ככיתה... ילדותיות ושטחיות של ילדים. רמת איקיו גבוהה, שמצד אחד גרמה להם להתנתק מהסביבה ה"טבעית", ומצד שני הפכה את רכישת החברים החדשים (שגם הוכיחו את עצמם כראויים ובוגרים יותר) לקלה יותר. ולמה דווקא בתיכון כיתת המחוננים, ככלל, נפתחת בפני השכבה? התגברות הדדית של המחוננים עצמם, ומוכנות שלהם לצאת מהביצה הקטנה שלהם, ומצד שני, גם התבגרות של לפחות חלק מהשכבה ה"רגילה" (שגם היא לא חפה מאותן הבעיות שתיארתי... בכלל לא). או בקיצור- התבגרות, עליית רמת הסובלנות, עליית היכולת לקיום תקשורת בונה והיכולת לקבל ולתת הבנה יותר טובה ועמוקה לאחרים. מישהו יכול לנחש מה הקשר? בקיצור, לדעתי הסיבה האמיתית לתחושת הבדידות הבלתי מוסברת הזו שמרגישים מחוננים רבים, בעוצמה גדולה במיוחד בתקופת החטיבה וגם בתיכון, היא העובדה שלוקחים קבוצה מצומצמת יחסית של ילדים עם אייקיו משותף אבל איקיו שונה בהחלט ותוקעים אותם במסגרת חברתית מצומצמת אחת, בלי "מפלט", או קשר אחר עם ילדים בעלי פוטנציאל שונה אבל רמת התפתחות רגשית ואישיותית דומה למדי, בגיל הילדות, מה שיוצר מצוקה בגיל מבוגר יותר דווקא בגלל החוסר הזה במספיק אנשים כדי ליצור את ההתהוות הטבעית של ה"שכבות הגיאולוגיות" בקבוצות חברתיות. (פאק, כמה פלצפנות במשפט אחד... הייתי פשוט חייב לאזן...)
שלום, כילד, ועכשיו כמתבגר מחונן, שמתי לב לתופעות רבות שעליהן אני קורא עכשיו בפורום הזה. שמעתי באחרונה על תיאורית ה-eq, האינטיליגציה הרגשית, ולמרבה הפלא, זה דווקא נשמע לי הגיוני... קצת רקע על עצמי- אני לומד בכיתת מחוננים בפ"ת מכיתה ג' (כיום ט'), ומתכנן להישאר ככה עד סוף התיכון. ביסודי (גם בתוך הכיתה) הייתי מהתלמידים שהתייחסו למבחנים באמת כ"דפי עבודה עם ציון", אבל עדיין שמרו על שורת מאיות, וגם בחטיבה אני שומר על רמת ה-90-95 בלי מאמץ מיוחד מדי... עכשיו, למה אני בעצם כותב את ההודעה הזאת? אני מתייחס למעבר אל הכיתה שלי כאל ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי, ועדיין, גם אני בהחלט מרגיש (או לפחות הרגשתי) את תופעת הבדידות, זו שלפעמים היא מאוד בלתי מוסברת, שהרבה מחוננים מדווחים עליה, במיוחד בטווח הגילאים שלי. נתחיל מזה שהמעבר לכיתה הזו די הגביל את הטווח החברתי שלי, במשך 5-6 שנים הייתי בעיקר באותה המסגרת החברתית של 28 ילדים, 20 בנים ושמונה בנות (סיוט בפני עצמו), ולא כ"כ היה לי קשר עם "אנשים חיצוניים". אבל ככל שהתבגרתי שמתי לב שבעצם, הקשר ביני לבין האחרים... די מתרופף... המצב הגיע עד לכדי כך שהיום אני מעריך שלא הייתי מרגיש בהרבה הבדל, להיפך, אולי המצב היה אפילו יותר טוב, אם מכל הכיתה היו משאירים רק 5 בנים כולל אותי ועוד 6 מהבנות (שימו לב לזה באחוזים. היחסים, לפחות בעיני, מדהימים ממש!). פשוט... אין לי על מה לדבר איתם... עם כל חודש אני רק רואה עד כמה הם ילדותיים (ובמובן הרע. ילדותיות בפני עצמה, כשיודעים איך לשלב אותה, היא דבר לא כ"כ רע... אפילו די חמוד) ורדודים יותר ויותר... באופן שדי הפליא אותי בזמנו, יצא שאלה שאני מתחבר אליהם הם אלה שנוטים להיות בפסגת סולם הציונים, למרות שזה אף פעם לא היה אפילו שיקול בסדרי העדיפויות שלי בהקשר של עם מי להתחבר... אח"כ, נכנסתי בתחילת שנת הלימודים הזאת, די במקרה, אבל זו באמת הייתה התרחשות מאוד מאוד ממוזלת, לתנועת נוער. שם מצאתי מסגרת חברתית שהתאמתי אליה כמו ככפה ליד, ואנשים באמת טובים, מצחיקים, מעט הזויים, שכאילו התחברתי אליהם מיידית. סימן "אזהרה" קטן- רובם מבוגרים ממני. באותו זמן בערך גם התחילה החשיפה ה"טורבו" שלי לאינטרנט. ביליתי מול המסך המון כבר מילדות, אבל עד לשנה האחרונה, זה כמעט תמיד היה מסך הטלויזיה, או תקוע מול משחק מחשב ליחיד. מאז אני מבלה כמעט את כל זמן המסך שלי באינטרנט, בתקשורת עם אנשים אחרים, הפעם מכל הגילאים, גדולים וקטנים ממני. רק מה, כל האנשים שבאמת התחברתי אליהם גם בשיחות אישיות (באייסי, לדוגמא) באו מפורומים ואתרים חמים ותומכים שהכרתי, שיצרו מסגרת חברית מאוד בין רוב, אם לא כל, המשתתפים בהם. מסגרת שדווקא די חסרה לי, היא השכבה שלי בביה"ס, אבל בשנה האחרונה גם שמתי לב לזה שילדים מהכיתה שלי, שהייתה (ועדיין, גם אם פחות) כיתה מאוד מאוד מסוגרת בעצמה, התחילו להיפתח לאנשים בודדים מהשכבה. ורוצים שאני אגלה לכם דבר מעניין? רוב רובם המכריע של האנשים האלה, הם מחבורת ה-11 שאליהם אני באמת מחובר בכיתה שלי. מקריות? גם אני חשבתי ככה... ואני מסתכל בציפייה עצומה לעבר השנה הבאה והמעבר לתיכון, שבו באופן מסורתי כיתות המחוננים נפתחות הרבה יותר לביה"ס בכלליות ולתלמידים ה"רגילים" והמחוננים מתחברים אליהם הרבה יותר בקלות. לא הייתי טורח לציין את כל המקרים האלו, אלמלא חוט מקשר אחד בין כל הדוגמאות- ה-EQ. כמו שמדד האייקיו מודד את היכולת האינטלקטואלית של אנשים, בשנים האחרונות מתפתחת ההכרה במדד נוסף, האיקיו, של היכולות האמוציונליות וכל מרכיבי האישיות שבאמת מביאים את הבנאדם למצות את הפוטנציאל שלו. (אני מניח שרובכם, בוודאי מי שעוסק בתחום, מבין בזה גם יותר ממני, רק הבהרה קצרה למי שעדיין לא שמע על המונח). ומה הקשר? מהכיתה שלי, אני יותר מתחבר לאלה שמוטים להצליח בלימודים... למה בעצם? הרי לכולנו יש פוטנציאל דומה... אייקיו דומה... בטח ובטח כשזה מגיע רק להצלחה בלימודים "פורמליים". אז מה בעצם מפריד בין המצליחים יותר לבין אלה ש... פחות? יכולות ההתמדה, האירגון, המשמעת העצמית וכו'. כולן מתקשרות לאיקיו גבוה. בתנועה אני מתחבר יותר דווקא אל המבוגרים יותר? ובכן, בניגוד לאייקיו, שנשאר קבוע יחסית לאורך השנים, האיקיו בהחלט מתפתח עם ההתבגרות של הבנאדם, ולכן- הם בגילאים גבוהים יותר? איקיו מפותח יותר. הקשר האישי שיצרתי עם אנשים היה רק מסביבות וירטואליות תומכות, חבריות וחמות? בסופו של דבר, את החברה יוצרים האנשים שבה... ואלה אנשים שיודעים ליצור אווירה חברתית טובה, עם סובלנות לשונה... יכולת בינאישית גבוהה. נו, ניחשתם כבר לאן אני מוביל? כמובן, האיקיו, מה אחרת? אז... למה דווקא האנשים הספיציפיים האלה הם אלו שחיפשו (ומצאו) את הקשר עם "חיצוניים"? אני מניח שמאותן הסיבות שאני מניתי- התנתקות מתמשכת מה"כיתה" ככיתה... ילדותיות ושטחיות של ילדים. רמת איקיו גבוהה, שמצד אחד גרמה להם להתנתק מהסביבה ה"טבעית", ומצד שני הפכה את רכישת החברים החדשים (שגם הוכיחו את עצמם כראויים ובוגרים יותר) לקלה יותר. ולמה דווקא בתיכון כיתת המחוננים, ככלל, נפתחת בפני השכבה? התגברות הדדית של המחוננים עצמם, ומוכנות שלהם לצאת מהביצה הקטנה שלהם, ומצד שני, גם התבגרות של לפחות חלק מהשכבה ה"רגילה" (שגם היא לא חפה מאותן הבעיות שתיארתי... בכלל לא). או בקיצור- התבגרות, עליית רמת הסובלנות, עליית היכולת לקיום תקשורת בונה והיכולת לקבל ולתת הבנה יותר טובה ועמוקה לאחרים. מישהו יכול לנחש מה הקשר? בקיצור, לדעתי הסיבה האמיתית לתחושת הבדידות הבלתי מוסברת הזו שמרגישים מחוננים רבים, בעוצמה גדולה במיוחד בתקופת החטיבה וגם בתיכון, היא העובדה שלוקחים קבוצה מצומצמת יחסית של ילדים עם אייקיו משותף אבל איקיו שונה בהחלט ותוקעים אותם במסגרת חברתית מצומצמת אחת, בלי "מפלט", או קשר אחר עם ילדים בעלי פוטנציאל שונה אבל רמת התפתחות רגשית ואישיותית דומה למדי, בגיל הילדות, מה שיוצר מצוקה בגיל מבוגר יותר דווקא בגלל החוסר הזה במספיק אנשים כדי ליצור את ההתהוות הטבעית של ה"שכבות הגיאולוגיות" בקבוצות חברתיות. (פאק, כמה פלצפנות במשפט אחד... הייתי פשוט חייב לאזן...)
