על מה האיבה?

[טללי בוקר]

על מה האיבה?

בשעתו חייתי במשך שלוש שנים בחברה שהיא בעיקרה לא יהודית, בצרפת. הייתי חוגג שם הן את החגים היהודיים והן את החגים הנוצריים, כי חג מבחינתי הוא שמחה וכל המרבה הרי זה משובח. לא פעם, לעת חג יהודי, איחלתי לידידים שלי "חנוכה שמח" ו"שנה טובה", מה שהיה מחייב בדרך כלל, כמובן, כמה מילות רקע על לוח החגים היהודי, בכל המקרים הללו בלי יוצא מן הכלל נעניתי ברוח טובה, הקתולים החביבים הללו איחלו לי מצידם "חנוכה שמח" וכו'. מדי פעם חגגנו בביתנו והזמנו חברים להדליק נר או לאכול אוזן המן, האנשים באו, הביאו איתם בקבוק יין על פי המנהג הצרפתי, עשו מאמץ לללמוד את "זקן ארוך לי עד ברכיים" ולהגיד מילה טובה על טעמן של אוזני ההמן ועל תליית המן ובני משפחתו. אני מעריך שלא כל הצרפתים קורצו מהחומר הזה, יתכן והייתי מקבל כתף קרה אילו הזמנתי את אחד מאותם פנאטיים ימניים מבית מדרשו של לה-פן, אבל מעבר למיעוט הזה הפתיחות לתרבותו של האחר וחגיו היתה מוחלטת. התעצבתי אל לבי לקבל תגובות כל כך שונות כשאיחלתי כאן "חג מולד שמח". לצד אנשים המגיבים בפתיחות וטוב לבב דוגמת גלי, הזולל ואורלי, קיבלתי תגובות מאוימות משל הנחתי שיקוץ על מפתן ביתם של חברי הפורום, או ניסיתי לנצר אותם בכוח. יש חגים שלא לגיטימי לחגוג אותם? יש רשימה? אני מזמין את כל אחד מהמתנגדים לדמיין לעצמו את המצב בו הוא מאחל "חג שמח" לשכנו הלא יהודי ומקבל את התגובות הנ"ל ולשאול את עצמו אם לא היתה חולפת בראשו מיד המילה "אנטישמיות". האם ללה-פן דמינו? למה חגו של האחר כל כך מפחיד?

 

[shellyland]

בחאת טלל

יד על הלב: לא היה אלמנט פרובוקטיבי בהודעה ההיא שלך? אל תתמם ותספר לי שלא ציפית לתגובות "מאוימות". לא קונה. אחת הסיבות שלא הגבתי באותו שירשור היא כי הפרובוקציה ה(ס)ריחה לי ממרחקים.

 

[טללי בוקר]

יד על הלב

[ואני מקווה שההיכרות בינינו מהווה בסיס להאמין לי כשאני אומר זאת] לא היתה לי כל כוונה פרובוקטיווית ואת ההסבר כבר נתתי קודם לכן כשהיית בביתי לפני שבוע וחצי ראית את עץ חג המולד הקטן שבסלון, בינתיים גם הצטרפה אליו עוגת חג מולד, אתמול יצאנו עם חברים לחגוג את החג היפה הזה בשתיה כדת, וברוח אוירת החג השורה עליי קמתי וברכתי ואחלתי את אשר אחלתי. לא היתה זו הפעם הראשונה בה עשיתי זאת: כבר איחלתי לפורום הזה שנה טובה ושבת שלום בהזדמנויות אחרות. שיערתי שיהיו מי שיתחברו לאיחולים שלי ושיהיו מי שלא, אך לא ציפיתי שיהיו מי שיחושו מאויימים על ידי האיחולים. לא, בהחלט לא לכך כיוונתי והדבר הפתיע אותי. התגובה המתנגדת הראשונה היתה של מארסו ואני טרחתי לענות עליה במסר פרטי כדי שלא להפוך את האוירה החגיגית של ההודעה שלי לבסיס להתנצחויות. אני מביא זאת על מנת להבהיר מה היתה הרוח בה כתבתי את הדברים.

 

[שבולת ירוקת העין]

רק שאלה קטנה

למען הדיוק: האם כשידידיך הגויים איחלו לך חנוכה שמח, ענית להם "חנוכה שמח גם לכם"? אני מנחשת שלא. נראה לי שזה שורש ההבדל. נדמה לי שכל מי שהביע התנגדות לברכתך לא הביע בזה פחד או איבה ממנה, אלא הרגיש שהברכה הזאת לא אליו נועדה (כי הוא, בניגוד אליך, לא אימץ לעצמו את החג הזה). אתה התכוונת לטוב, אנשים ראו בזה משהו אחר הבדלי התייחסות שהובילו להבדלי תגובות, כמו בכל דיון אחר בפורום. חוץ משני אנשים שחצו (ולא בפעם הראשונה) את גבול הטעם הרע מאוד.

 

[טללי בוקר]

לשאלתך: כן

כשידי קתולי איחל לי חג שמח בהקשר לחג יהודי כזה או אחר (אני זוכר זאת דוקא בהקשר של פסח וראש השנה) עניתי להם בשמחה בברכת חג שמח והערכתי את המחווה שלהם. זה נראה לי טרוויאלי. אני זוכר כאן אנשים מציינים דברים הנוגעים למשורר האהוב עליהם, למקום הקרוב לליבם או לדברים אחרים שלא כל האחרים שותפים להם ואיש לא אומר להם "קח את זה בחזרה, זה לא שלי". מי שחש הזדהות הזדהה והאחרים זיפזפו. אני בפירוש רואה כאן התגוננות מפני החג הנוצרי, התגובה אליו לא דמתה לשום דבר אחר שקדם לו. אנשים חשו צורך לבדל עצמם מקרב אלה שחס וחלילה מאחלים "חג מולד שמח".

 

[שבולת ירוקת העין]

אם זה כך

יש לבחון היטב מה עושה את זה כל כך שונה. אני חייבת להודות שבין המשיבים היו שהפתיעו אותי (מן הכיוון השני לזה של טל).

 

[שבולת ירוקת העין]

וגם

לבחון למה לא אחד ולא שניים חשבו שזו פרובוקציה

 

[lexigali]

לפי ההסבר שלך,

לא ממש ברור מדוע מי שהרגיש שהברכה לא נועדה לו, צריך להביע התנגדות. הברכה הייתה כללית. מי שזה לא רלוונטי לו, שיתעלם. הרי אם הברכה הייתה בחג פחות משמעותי, כגון Thanksgiving או Valentine's Day, לא היה מתפתח שרשור כזה. כמו טל, גם אני חושבת שההתנגדות נובעת מה"איום" ה"נורא" של חג הגויים הגדול, שעומד עלינו "לשמדנו". ואני מוצאת את זה מוגזם.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

את מתעלמת ממושג הפרהסיה ../images/Emo20.gif

על אותו משקל ניתן לומר, מי שמפריעות לו שגיאות לשון אצל קרייני הרדיו, שישמע דיסקים, שלא יעשה עניין.

 

[lexigali]

אנאלוגיה לא רלוונטית.

ובכלל, יש לי בעיה עם אנאלוגיות ומטאפורות. הן איכשהו תמיד משרתות את אומרן בלבד, שבוחר אותן לפי הטיעון שברצונו להעביר (אמירה כללית, לא מכוון דווקא אליך). ברדיו אין במה פתוחה לכל. השדרנים נבחרים בקפידה מחוייבים לשפה מסויימת. הפורום כאן חופשי, פתוח, ולא מחייב. כנראה משהו בדברים של טל פגע באנשים, ואני לא מזלזלת ברגשותיו של איש. אלא שאני לא מבינה מה הבעיה בפרהסיה פה. מה כל-כך פוגע או לא בסדר כאן. אולי אני תמימה, אולי אני רחוקה מהיהדות יחסית לנפגעים (או אבסולוטית), אבל זה לא ברור לי.

 

[מכסי פיכלשטיינר]

נו, טוב, בלי אנאלוגיות ../images/Emo20.gif

הבעיה אינה מתחילה מכך שהברכה נכתבה בפורום. הפורום רק מאפשר לאנשים לתעל תגובות לפגיעות שהם צוברים בעולם האמיתי, במקומות שבהם אין מי שיקשיב להם. זאת ועוד: במובן מסוים, הפורום הוא מין אמצע הדרך בין הבית לבין העולם. לכן אומר לעצמו הגולש, מילא ששם בחוץ מזכירים לי דברים שהייתי רוצה לשכוח, גם כאן בפורום עושים לי את זה?

 

[ש ו מ ר ו ן]

אני מניח שאת מתכוונת

אלי ואל אטיוד. אז רק אומר שאני לא רק נפגעתי מן "הברכה" הזו אלא חשתי תחושת גועל ממשי מן השרשור הזה, תחושה שהלכה וגאתה בגרוני עד שאיימה לחנוק אותי. עד כדי כך ששברתי את הכלל שהצבתי לעצמי והגבתי להודעה של טל רשף. התגובה "שחצתה את גבול הטעם הרע מאוד" היתה ציטוט של תגובה שכבר נאמרה כאן בפורום לאדם אחר, מעניין שלא בחרת אז להרים את קולך במחאה (ודרך אגב גם אני לא עשיתי זאת ואני מכה היום על חטא). וכן, אני מרגיש מאויים מן החג הזה שהוא אבי החגים הדתיים הנוצריים. אני רואה את הברכה הזו כפרובוקציה סרת טעם במיטב המסורת של התפואחים, ואני מסכים עם כל ההסברים שניתנו פה ע"י דוברים אחרים לעניין ההתבטלות , אימוץ מנהגי גויים בארץ ישראל וכו', ואינני רואה צורך להוסיף על כך דבר.

 

[גנגי]

סליחה, שיבולת, מה הקשר?

טל לא איחל מרי כריסמס לחבריו הנוצריים, הוא איחל את זה לנו, חבריו היהודיים. וזאת בדיוק הבעיה: אין לי שום עניין עם האיחול, וזכותו של אדם לאחל לחברו שישמח בחגו, זה אפילו יפה, אבל לאחל לחבורת ישראלים יהודיים כריסמס שמח - מה הטעם בזה? זה הרי לא חג שלנו, מה לנו ולזה? ואני בכלל חשבתי בהתחלה שטל צוחק..

 

[אלי ו.]

עכשיו הגזמת

מילא ה

, אבל עשיתם גם את עוגת הפירות היבשים של חג המולד? (או כפי שחברי מאותגרי העורלה מכנים אותה "מעצור לדלת")

 

[lexigali]

../images/Emo6.gif

 

[גרי רשף]

מכיוון שיש לי היכרות מסויימת עם טלל

בניגוד לטלל שמקבל כל אדם בסבר פנים יפות ומברך אותו בשבת שלום / גמח"ט / מרי קריסמס וכו'; אני משתדל לברך בסוף שבוע נעים / חופשה נעימה וכו'; ומרגיש קצת לא בנוח שאני מוצא עצמי בטקס דתי כמו הדלקת נרות או קידוש או קריאת הגדה. בדרך כלל התגובה של אלו איתם אני חולק את מחשבותי היא תמהון על כך שאני עושה מזה סיפור כל כך גדול, מכיוון שעבור רוב הציבור הלא-דתי החגים הם פולקלור חביב ואינם ביטוי לאמונה באלוהים (גם אם הם מברכים על הנרות למשל). אלא שהיא הנותנת: אם חנוכה הוא חג נחמד עם נרות + סופגניות ושירים שאנחנו מכירים מהגן וכל הברכות זה סתם מנהג ותו לא (בערך כמו שאוהד כדורגל צועק "יש אלוהים" בדרבי בשבת), הרי שגם חג המולד הוא חג חביב עם בית ואור ומתנות ואגדות שאינו קשור ליחסי לאותו יהודי שנולד לפי האגדה לפני 2003 שנים (פלוס מינוס טעויות בספירה). לרובנו החג אינו אומר דבר (מה לעשות- נולדתי וגדלתי כאן), אבל מי שחי בחו"ל אולי מתחבר לזה יותר. אולי כדאי להוסיף שבארץ "חג" פירושו לא פעם שהממסד הדתי הולך להתערב לי בחיים ולומר לי מה מותר ומה אסור, מה צריך ומה לא. בחג המולד זה לא קורה. האינקויזיציה חלפה עברה לה מהעולם לפני מאות שנים, אבל פקחי השבת & משמרות הצניעות & חוק החמץ & נישואים דתיים הם מה ששרד ממנה כאן ועכשיו.

 

[renjintso]

אני אנסה להסביר (שוב)

אין לי בעיה עם כריסמס לכשעצמו. הוא לא מעורר בי איבה, ובטח שלא פחד (נו באמת!) גמני, כשגרתי בארה"ב, חגגתי את כריסמס, לא בבית, כשחברים הזמינו, נעניתי ברצון. בארץ, הלכתי לשמוע מיסה פעם-פעמים מתוך סקרנות. גם כאן, כשהסביבה הקרובה שלי היא אנגלוסקסית, יצאתי אתמול לחגוג את הכריסמס. יומיים קודם הדלקנו נרות חנוכה בדירה שלי, אכלנו לביבות, ואיחלנו "הפי חנוכה"' ובעוד פחות מחודש אצטרף בשמחה לחגיגות ראש השנה של חמישית מאוכלוסיית העולם. עד כאן הכל סבבה. איפה מתחילה הבעיה? או. לא יעלה בדעתי להתקשר להורים לאחל חג-מולד שמח, או לחברי בארץ, או לדודה בחדרה, או להגיד בכלל "חג מולד שמח". אני מעוניינת להשאיר את זה Merry Christmas. זה גם לא קשור לאמונה באלוהים. רוב חברי שחוגגים היום, לא ממש הולכים לכנסיה. אממה? גם אם חג המולד שלהם לא מאד קשור לאותו האיש, הוא קשור מאד למסורת המשפחתית שלהם, לשירים שהם שרו בילדותם, לציפיה המתוחה למתנות בגרב, לקישוט עץ אשוח, וכל השאר ובשבילי - לא. זה לא מעורר בי סנטימנטים, אלו לא דברים שגדלתי עליהם. בקיצור, זה לא קשור לתרבות שלי. מעניין ויפה לצפות בחגיגות, אבל אין לי עניין להכניס אותן לבית שלי. וכיוון שהפורום הזה הוא בית לאנשים שתרבותם עברית, תמוה בעיני שמוצאים לנכון לחגוג כאן חג שלא שייך אלינו. אמרתי כבר קודם: יש בזה משהו נלעג, כמו בכל חיקוי עלוב.

 

[גרי רשף]

כללית מסכים..

אני משער שכוונתך שברכה לחג המולד כאן נראית תמוהה מכיוון שרוב הישראלים אינם חוגגים את חג המולד. אם מישהו יכתוב בעוד שבוע "שנה טובה" לרגל השנה האזרחית / נוצרית החדשה (סילווסטר במקומותינו) הדבר יתקבל באופן טבעי יותר מכיוון שרבים מציינים את המאורע ללא כל קשר למשמעויות הנוצריות הגלומות בו, אלא כחג בינלאומי. אינני מסכים עם הסיפא (השורות האחרונות).

 

[טללי בוקר]

ובכן?

זו דעתך על חג המולד, דעתי כמובן שונה. דעותיהם של אנשים נחלקות בנושאים שונים, ומה נובע מכך? אם מחר, דרך משל, תכתבי הודעה בפורום המציינת כך וכך שנים להולדתו של אצ"ג ואני לא מאוהבי שירתו האם אשלח אותך לתחוב אותו, לקחת אותו בחזרה או סתם להוציא את לשונך הארוכה ממקום זה או אחר? בחרתי לאמץ לי מנהגים כאלה או אחרים מתרבויות אחרות. מדוע לקרוא לזה "נלעג" ו"עלוב"? קראתי את כל הודעותייך מאז שהצטרפת אלינו ומעולם לא שמעתי אותך מתבטאת בשפה שכזו. את בטוחה שהחג הזה על משמעויותיו לא גורם לך תחושת איום בהקשר של החברה הישראלית?

 

[giulietta]

בהחלט כן.

אני לא מתביישת להודות שאני רואה בזה איום על החברה הישראלית. מדוע? גש לפורום "ישראלים באירופה" ותראה ששם הם מברכים וחוגגים את חג המולד בלא להניד עפעף. השאלה על משמעות החג ועל ה"לגיטימיות" לחגוג אותו אינה עולה אצלם ולהפך, הם גאים במעשיהם ומשקיעים בחגיגה. זאת משום שהם בחרו להתנתק מהחברה הישראלית, רובם לצמיתות וחלקם אף נישאו לגויים וזה הפך לחלק מהתרבות הפרטית שלהם. הציונות היא לא הפחד מן האחר. הציונות, מבחינתי, גם אם לכך לא התכוונו מייסדיה, היא האפשרות לקיים את התרבות הייחודית שלנו בטריטוריה מוגדרת. תרבות אקלקטית היא דבר חביב וסימפטי אבל היא אינה נותנת משמעות לזהות שלי כאדם וכחלק מעם (למעט העובדה שאני אולי אדם סובלני ושוחר סוציולוגיה). בימים אלה של מחלוקת בדבר הדרך הנכונה להאבק באויב הפלשתיני, בימים אלה בהם העמידה של מדינת ישראל לאורך זמן מוטלת בספק, בימים אלה כשיציאה לגלות שלישית אינה נראית כמו פנטזיה דמיונית - הדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהיהודים יחגגו חג לא להם, חג שהוא האמ-אמא של החגים הדתיים. מאד שיעשע אותי אמש שהשליח של הפיצה מצא את ביתינו בקלות לא לפי הכתובת, אלא לפי החלון היחידי שזהר באור חנוכיות. כל זה נכתב, כמובן, ממקלדתו של אדם שמדינה יהודית ורוב יהודי חשובים לו וזה כנראה עושה את ההבדל.