על מה האיבה?
- פותח הנושא טללי בוקר
- פורסם בתאריך
לאזארוס לונג
New member
היא מתגוררת בהולנד, אאל"ט.
ובכן
חשבתי על זה קצת בקשר להודעותי, 'תה יודע, הצטרפתי לא מזמן, או במילים אחרות: חכה חכה
הבהרה: לא התכוונתי אליך אישית במילים נלעג ועלוב. אם כך השתמע - סליחה. אין לי עניין במריבות והשתלחויות. בכלל, לא מעניין אותי לדבר על מנהגים שאדם מסוים מאמץ לעצמו, כי זה עניינו הפרטי. הויכוח הוא בהקשר רחב יותר, של תרבות, ושל ציבוריות. אם ההתבטאויות שלי יצאו קיצוניות קצת, זה בגלל שכאמור, אני רואה את התופעה כאן, והיא מרגיזה אותי מאד. מה שקורה כאן (בסין) בהחלט נלעג ועלוב בעיני. בעיני יש כאן סימפטום של תופעה רחבה יותר המכונה גלובליזציה, וזה האיום האמיתי. כמה חברות כאן הזכירו את תופעת ההתייונות, וזו אנלוגיה יפה. ליוונים היתה תרבות עשירה ויפה, ליהדות היה מה ללמוד ממנה, והיא גם למדה במשך הדורות. א-בל, המאבק היה על שמירת זהות תרבותית ייחודית, והוא כזה גם היום. תחושת האיום אינה דווקא בהקשר של החברה הישראלית, ולא קשורה להיסטוריה שלנו ושל הנוצרים. האיום הוא בהשתלטות של תרבות אחת על כל השאר, או אם לדייק: בהשתלטות של הסממנים הרדודים של אותה תרבות. כמו שחשוב לשמור על שונות ביולוגית (זה המונח הנכון בעברית? Biological diversity), מטעמי איכות הסביבה והגנה על כדה"א, כך חשוב לשמור על שונות תרבותית.
חשבתי על זה קצת בקשר להודעותי, 'תה יודע, הצטרפתי לא מזמן, או במילים אחרות: חכה חכה
מחרה-מחזיקה
כמו כן, טל לא הציע לאף אחד לחגוג את החג. הוא איחל חג שמח למי שבוחר להיות "מאוחל". גם לי אין צורך בקריסמס או עניין מיוחד בו. ועם זאת: וגם אנוכי חגגתי חנוכה, לפני כמה שנים מדי יום ביומו, על כל הטקס (כולל קלטת שירי חנוכה שהבאתי במיוחד), בפראג אצל ועם חברתי הצ'כית הטובה והמאד לא יהודיה. בחלק מהימים הצטרפו חברים שלה. ויום אחד באמצע הייתה אצלה מסיבה לקראת קריסמס. עם עץ אשוח קטן ומתנות. ללמדכם שיש מצבים בהם כל חג יכול להפוך רלוונטי למי מאיתנו, וכן גם האיחול לחג שמח. לא מצליחה להבין מה כאן כביכול פרובוקטיבי, או במה זה פוגע. התאריך היה שלך ערב חג. למה לא לאחל חג שמח? לכל מי שזה רלוונטי לו באיזשהו אופן, חג שמח גם ממני.
כמו כן, טל לא הציע לאף אחד לחגוג את החג. הוא איחל חג שמח למי שבוחר להיות "מאוחל". גם לי אין צורך בקריסמס או עניין מיוחד בו. ועם זאת: וגם אנוכי חגגתי חנוכה, לפני כמה שנים מדי יום ביומו, על כל הטקס (כולל קלטת שירי חנוכה שהבאתי במיוחד), בפראג אצל ועם חברתי הצ'כית הטובה והמאד לא יהודיה. בחלק מהימים הצטרפו חברים שלה. ויום אחד באמצע הייתה אצלה מסיבה לקראת קריסמס. עם עץ אשוח קטן ומתנות. ללמדכם שיש מצבים בהם כל חג יכול להפוך רלוונטי למי מאיתנו, וכן גם האיחול לחג שמח. לא מצליחה להבין מה כאן כביכול פרובוקטיבי, או במה זה פוגע. התאריך היה שלך ערב חג. למה לא לאחל חג שמח? לכל מי שזה רלוונטי לו באיזשהו אופן, חג שמח גם ממני.
אני חושב שהקצף הוא פחות על הגויים
עצמם ויותר על היהודים שהולכים בדרכי הגויים, "המתיוונים החדשים". לי אישית זה לא ממש מפריע (אם-כי כריסמס עושה לי קצת קר בנשמה), אבל, להבנתי, עיקר האנטגוניזם הוא כלפי היהודים המאמצים את מנהגי הגויים. הגויים? שיחגגו את חגיהם ויניחו לנו. החגים שלהם תמיד היוו פאוזה מבורכת עבור היהודי הנרדף.
עצמם ויותר על היהודים שהולכים בדרכי הגויים, "המתיוונים החדשים". לי אישית זה לא ממש מפריע (אם-כי כריסמס עושה לי קצת קר בנשמה), אבל, להבנתי, עיקר האנטגוניזם הוא כלפי היהודים המאמצים את מנהגי הגויים. הגויים? שיחגגו את חגיהם ויניחו לנו. החגים שלהם תמיד היוו פאוזה מבורכת עבור היהודי הנרדף.
מכסי פיכלשטיינר
New member
סוף סוף אני מסכים אתך על משהו ../images/Emo20.gif
הנוצרים אינם סתם "אחר". הנוצרים (ובמידה פחותה גם המוסלמים) היו הסוכנים הפעילים של שנאת היהודים ודיכוי היהודים מאז ימי הקיסר קונסטנטין, ואין להתפלא שהסמלים שלהם מעוררים תחושה של איום אצל יהודי בעל מודעות ליהודיותו. לשם אילוסטרציה, הבה נניח שטללים היה מברך אותנו לרגל ראש השנה הסיני, או לרגל חגו של אל הינדי כלשהו. האם היינו מאוימים ומתקוממים באותה המידה? אני סבור שלא. פיוס גמור ומלא בינינו לבין הקולקטיב הנוצרי יקרה רק לאחר דורות רבים שלא יהיו בהם אירועים אנטישמיים, רק לאחר שהאנטישמיות תהפוך לזיכרון רחוק, רחוק כמו גזרות אנטיוכוס. עם זאת, ידידות עם אינדיבידואל נוצרי תיתכן בהחלט, כל עוד הוא מגלה רגישות נאותה לתחושות האיום שלנו. ודוק, שלא אמרתי כאן מילה אחת על ישוע ומשנתו.
הנוצרים אינם סתם "אחר". הנוצרים (ובמידה פחותה גם המוסלמים) היו הסוכנים הפעילים של שנאת היהודים ודיכוי היהודים מאז ימי הקיסר קונסטנטין, ואין להתפלא שהסמלים שלהם מעוררים תחושה של איום אצל יהודי בעל מודעות ליהודיותו. לשם אילוסטרציה, הבה נניח שטללים היה מברך אותנו לרגל ראש השנה הסיני, או לרגל חגו של אל הינדי כלשהו. האם היינו מאוימים ומתקוממים באותה המידה? אני סבור שלא. פיוס גמור ומלא בינינו לבין הקולקטיב הנוצרי יקרה רק לאחר דורות רבים שלא יהיו בהם אירועים אנטישמיים, רק לאחר שהאנטישמיות תהפוך לזיכרון רחוק, רחוק כמו גזרות אנטיוכוס. עם זאת, ידידות עם אינדיבידואל נוצרי תיתכן בהחלט, כל עוד הוא מגלה רגישות נאותה לתחושות האיום שלנו. ודוק, שלא אמרתי כאן מילה אחת על ישוע ומשנתו.
בעיני זה דומה להנפת דגל ארה"ב
ביום העצמאות. מלבד הרקע ההסטורי והאיבה בין הנצרות ליהדות, מדובר בהתבטלות תרבותית/דתית. יותר מכך מדובר בלקיחת הפן השטחי והרדוד ביותר בתרבות אחרת. לקחת את המסחריות והסכרניות שהתוספה לחג המולד עם השנים ואת זה אתה חוגג. הברכה הזו מזכירה לי שבחדר הכושר שלי יש הזמנה למסיבה שרובה כתוב באנגלית (חדר הכושר בישראל ומורכב מרוב של דוברי עברית) זה גם מזכיר לי שקשה למצוא בתי עסק עם שמות עבריים, ישראלים שמתמצאים בספרות עברית ובתנ"ך, מסוגלים לומר משפט ללא שגיאות בעברית וכו'. חיית בצרפת, האם אתה מתאר לעצמך קבוצה של צרפתים חוגגים חגים שלא קשורים למורשתם? האם פעם ראית צרפתים (כתופעה) חוגגים את חג ההודיה? זה דוקא חג נחמד, ארוחה משפחתית של תרנגול הודו, מילוי, חמוציות, ריב משפחתי. פשוט ענין של גאוה במורשת הלאומית.
ביום העצמאות. מלבד הרקע ההסטורי והאיבה בין הנצרות ליהדות, מדובר בהתבטלות תרבותית/דתית. יותר מכך מדובר בלקיחת הפן השטחי והרדוד ביותר בתרבות אחרת. לקחת את המסחריות והסכרניות שהתוספה לחג המולד עם השנים ואת זה אתה חוגג. הברכה הזו מזכירה לי שבחדר הכושר שלי יש הזמנה למסיבה שרובה כתוב באנגלית (חדר הכושר בישראל ומורכב מרוב של דוברי עברית) זה גם מזכיר לי שקשה למצוא בתי עסק עם שמות עבריים, ישראלים שמתמצאים בספרות עברית ובתנ"ך, מסוגלים לומר משפט ללא שגיאות בעברית וכו'. חיית בצרפת, האם אתה מתאר לעצמך קבוצה של צרפתים חוגגים חגים שלא קשורים למורשתם? האם פעם ראית צרפתים (כתופעה) חוגגים את חג ההודיה? זה דוקא חג נחמד, ארוחה משפחתית של תרנגול הודו, מילוי, חמוציות, ריב משפחתי. פשוט ענין של גאוה במורשת הלאומית.
אגב,
ועידת ה EU שנכשלה לפני שבועיים בבריסל נפלה בדיוק בבור הזה של זהות לאומית. היתה אשליה שהאירופאים יוכלו להקים כאן מעין ארצות הברית של אירופה. השלב הראשון, האיחוד הפיננסי (וייסוד האירו) עבר בשלום, אבל כשהיגיעו לנושאים המהותיים של חוקה ויחסי הכוחות בחקיקה עתידית - שם נתקלו בבעיה, משום שבניגוד אלינו המדינות האירופאיות לא מוותרות כל כך מהר על זכותן להשפיע על האופי של האיחוד האירופאי.
ועידת ה EU שנכשלה לפני שבועיים בבריסל נפלה בדיוק בבור הזה של זהות לאומית. היתה אשליה שהאירופאים יוכלו להקים כאן מעין ארצות הברית של אירופה. השלב הראשון, האיחוד הפיננסי (וייסוד האירו) עבר בשלום, אבל כשהיגיעו לנושאים המהותיים של חוקה ויחסי הכוחות בחקיקה עתידית - שם נתקלו בבעיה, משום שבניגוד אלינו המדינות האירופאיות לא מוותרות כל כך מהר על זכותן להשפיע על האופי של האיחוד האירופאי.
מכסי פיכלשטיינר
New member
דומה, וגם שונה ../images/Emo20.gif
כי ארה"ב, כמדינה נתפסת כיום כידידותית ליהודים, וגם בעבר לא התרחשו תחת דיגלה פוגרומים ביהודים. אהבתי את השימוש במנהגי הצרפתים להארת הנקודה.
כי ארה"ב, כמדינה נתפסת כיום כידידותית ליהודים, וגם בעבר לא התרחשו תחת דיגלה פוגרומים ביהודים. אהבתי את השימוש במנהגי הצרפתים להארת הנקודה.
אני חייבת להודות
שכמו שלי גם אני הייתי בטוחה שמדובר בפרובוקציה ולכן לא הגבתי. אני אקח את המלים שלך כשאתה אומר שזו איננה פרובוקציה ולפני הכל אגיד שאין לי בעיה עם חג המולד, גם אין לי בעיה עם זה שאתה חוגג אותו, אין לי שום בעיה עם אף אחד שחוגג אותו. אני לא חוגגת את חג המולד, כחוגג חג המולד, אוסיף ואאחל לך חג מולד שמח. כשחיים במקומות אחרים ומביאים מנהגים אחרים, תושבי המקום יראו בזה משהו נחמד, אולי איזה קוריוז, ילמדו את "זקן ארוך לי עד ברכיים", אבל לא נראה לי שמי משכניך הצרפתים, עד כמה שהתלהבו, לא בירכו זה את זה ב"פורים שמח" נכון? ראיתי תגובות גסות רוח, מחלקן לא הופתעתי, אבל אני חושבת שלא מעט אנשים פה חשים פגועים. כיוון שאני בטוחה שלא היתה בלבך כל כוונה לפגוע באיש, אני חושבת שאולי יש מקום להתנצלות, אבל זה באמת נתון לשיקולך. חלק מהדוברים בהחלט הסבירו את הרקע לתגובתם, אני יודעת, אבל אולי יש מקום לדיון בשאלה מה כל כך מאיים ולמה אנשים חילוניים מוצאים את זה חסר טעם. וכל זה לא מפחית כלום מהיחס שלי כלפיך טל.
שכמו שלי גם אני הייתי בטוחה שמדובר בפרובוקציה ולכן לא הגבתי. אני אקח את המלים שלך כשאתה אומר שזו איננה פרובוקציה ולפני הכל אגיד שאין לי בעיה עם חג המולד, גם אין לי בעיה עם זה שאתה חוגג אותו, אין לי שום בעיה עם אף אחד שחוגג אותו. אני לא חוגגת את חג המולד, כחוגג חג המולד, אוסיף ואאחל לך חג מולד שמח. כשחיים במקומות אחרים ומביאים מנהגים אחרים, תושבי המקום יראו בזה משהו נחמד, אולי איזה קוריוז, ילמדו את "זקן ארוך לי עד ברכיים", אבל לא נראה לי שמי משכניך הצרפתים, עד כמה שהתלהבו, לא בירכו זה את זה ב"פורים שמח" נכון? ראיתי תגובות גסות רוח, מחלקן לא הופתעתי, אבל אני חושבת שלא מעט אנשים פה חשים פגועים. כיוון שאני בטוחה שלא היתה בלבך כל כוונה לפגוע באיש, אני חושבת שאולי יש מקום להתנצלות, אבל זה באמת נתון לשיקולך. חלק מהדוברים בהחלט הסבירו את הרקע לתגובתם, אני יודעת, אבל אולי יש מקום לדיון בשאלה מה כל כך מאיים ולמה אנשים חילוניים מוצאים את זה חסר טעם. וכל זה לא מפחית כלום מהיחס שלי כלפיך טל.
רק על עצמי לספר ידעתי...
ראשית, לא הגבתי על הודעתך, כי באמת ובתמים (שוטה שכמוני) חשבתי שהיא מין בדיחה לא מוצלחת. אחר כך, כשהבנתי שאתה מתכוון ברצינות, לא ראיתי טעם להגיב. שנית, לגבי הסלידה של היהודי מסממנים נוצריים: יש סיפור על יהודי אחד שהשתמד לדתו של אותו האיש. יום אחד פגש אותו מי ממכריו הישנים, ושאל אותו אם הוא הצליח להתאקלם בדתו החדשה. "כן," אומר לו היהודי, "חוץ מדבר אחד, שאני לא מצליח להיפטר ממנו". "מהו אותו דבר?" שואל מכרו. "בכל פעם שאני רואה צורת השתי-וערב שעל בתי תיפלותם, איני יכול שלא לרקוק ולומר 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו'...". הסלידה, האיבה והפחד מהנצרות היא דבר עתיק יומין ובעל סיבות רבות. אחת הסיבות היא נחלי הדם שנשפכו על מזבח הנצרות. זאת, בנוסף לנסיונות הבלתי-נלאים להעביר יהודים על דתם - אם במתק שפתיים, בוויכוחים רשמיים, ואם בעינויים ובאינקוויזציות שונות. גם האיסלאם שפך דם יהודי לרוב (והיום עושה זאת יותר ויותר) - אבל איסלום המוני לא היה דבר של יום ביומו. באיסלאם יש, להלכה, סובלנות כלפי 'עמי הספר', כאשר הם חיים תחת שלטון מוסלמי. מי יודע, אולי אם מדינת ישראל תחזיק מעמד זמן מספיק, והאיבה המוסלמית כלפיה תמשיך ואף תגבר - ייתכן שאותה סלידה תתעורר ביהודי כאשר ישמע את השם 'רמדאן', או 'עיד אל אדחה'. אני מודה שלי-אישית, לא מתעוררת כל צרימה למשמע שמות החג הללו, להבדיל מימים נוצריים שונים. ליהודים יש בדרך כלל זיכרון ארוך בהקשרים אלה. כאשר אותו עם מרושע עמלקי טבח בנו בדרך בצאתנו ממצרים, וניסה להשמידנו 'כשאנחנו עוד קטנים' - האיבה אליו לא שככה מאות ואלפי שנים. כאשר עם תאום שלו ניסה להשמידנו כשהיינו גדולים - גם אז האיבה לכל מה שמייצג אותו נשארת, ושפתו עדיין צורמת באוזני יהודים רבים. סיפור על החזיר: מה הפך אותו לסמל כל כך מתועב בעיני היהודי המצוי? הרי ישנן הרבה חיות שאסורות באכילה? מספרים, שהסיבה לכך היא שדגלם של הלגיונות הרומיים, ששלטו בארץ ביד רמה, טבחו, רצחו, שדדו ואנסו (ולא לחינם קראו אנשי הדור ההוא את שמה 'מלכות הרשעה') - היה חזיר-בר. הסלידה מאותו חזיר נשארה, גם כאשר הרומים חלפו מהעולם. אגב חזיר, יש עוד סיבה לאותה איבה. דורות רבים השוו את הנצרות לחזיר (והיו שהשוו את האיסלאם לגמל). הייחודיות של החזיר, היא בסימני הטהרה שלו. ישנם שני סימני טהרה - פנימי (מעלה גרה), וחיצוני (מפריס פרסה). החזיר מפריס פרסה, אך לא מעלה גרה; חז"ל אמרו שהוא "פושט את טלפיו לומר 'כשר אני'". הצביעות, היא אחד מהמאפיינים שתמיד היו חלק מהתדמית של הנצרות, בכל הרמות. בנצרות יכול היה אדם ללכת לכנסיה, להתוודות על כל חטאיו, ומייד לאחר מכן לצאת ולעשות את כל העוולות שבעולם. המוסר הנוצרי הוא המוסר הצבוע בעולם: 'הגש את הלחי השניה', הוא אמר; אך מעולם לא ראינו אומה נוצרית שהגישה את הלחי השניה לתוקפיה; ולהיפך. המוסר הנוצרי נראה יפה, ומצטלם יפה בטלוויזיה, אך כיון שאין אפשרות לעמוד בו, הוא נשאר ריק וללא כיסוי. כשאני שומע מוסלמי אומר "אין אלוה מבלעדי אללה, ומוחמד נביאו של אללה", אני שומע צליל הרבה יותר פשוט, והרבה פחות מזוייף, מאשר המשפט "אדוננו מושיענו ישוע המשיח". לא יודע למה, אבל כך זה נשמע לי. ובכלל, הדגל של הנצרות היה תמיד (בעצם, מאז שמעון כיפא) השפעה על האחר על ידי קבלה של תרבותו, והוספת הממד הנוצרי. כך הפכה הנצרות לאלילית - כי רצתה להתפשט על עולם האלילות בכוח מתק-השפתיים בלבד. היהדות מעולם לא הייתה סובלנית כלפי הדברים העקרוניים. התורה ראתה באלילות את תמצית הרוע, שכן היא הייתה הכלי שהכשיר את עשיית העוולות כולן. לא פלא שמוסר הנביאים היה רק אצל נביאי ישראל - שכן השקפה אלילית רואה את העולם כזירה של כוחות, ועל כן הכוחניות היא הקובעת, ולא המוסר. רק בהשקפה של אל אחד, יש מקום למוסר אחד. ע"ע ניטשה (טוב, אמרתי שאני לא מכיר את משנתו לעומק, אז תקנו אותי אם אני טועה לגביו). זהו. רק אמרתי כמה דברים שהיו על לבי.
ראשית, לא הגבתי על הודעתך, כי באמת ובתמים (שוטה שכמוני) חשבתי שהיא מין בדיחה לא מוצלחת. אחר כך, כשהבנתי שאתה מתכוון ברצינות, לא ראיתי טעם להגיב. שנית, לגבי הסלידה של היהודי מסממנים נוצריים: יש סיפור על יהודי אחד שהשתמד לדתו של אותו האיש. יום אחד פגש אותו מי ממכריו הישנים, ושאל אותו אם הוא הצליח להתאקלם בדתו החדשה. "כן," אומר לו היהודי, "חוץ מדבר אחד, שאני לא מצליח להיפטר ממנו". "מהו אותו דבר?" שואל מכרו. "בכל פעם שאני רואה צורת השתי-וערב שעל בתי תיפלותם, איני יכול שלא לרקוק ולומר 'שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו'...". הסלידה, האיבה והפחד מהנצרות היא דבר עתיק יומין ובעל סיבות רבות. אחת הסיבות היא נחלי הדם שנשפכו על מזבח הנצרות. זאת, בנוסף לנסיונות הבלתי-נלאים להעביר יהודים על דתם - אם במתק שפתיים, בוויכוחים רשמיים, ואם בעינויים ובאינקוויזציות שונות. גם האיסלאם שפך דם יהודי לרוב (והיום עושה זאת יותר ויותר) - אבל איסלום המוני לא היה דבר של יום ביומו. באיסלאם יש, להלכה, סובלנות כלפי 'עמי הספר', כאשר הם חיים תחת שלטון מוסלמי. מי יודע, אולי אם מדינת ישראל תחזיק מעמד זמן מספיק, והאיבה המוסלמית כלפיה תמשיך ואף תגבר - ייתכן שאותה סלידה תתעורר ביהודי כאשר ישמע את השם 'רמדאן', או 'עיד אל אדחה'. אני מודה שלי-אישית, לא מתעוררת כל צרימה למשמע שמות החג הללו, להבדיל מימים נוצריים שונים. ליהודים יש בדרך כלל זיכרון ארוך בהקשרים אלה. כאשר אותו עם מרושע עמלקי טבח בנו בדרך בצאתנו ממצרים, וניסה להשמידנו 'כשאנחנו עוד קטנים' - האיבה אליו לא שככה מאות ואלפי שנים. כאשר עם תאום שלו ניסה להשמידנו כשהיינו גדולים - גם אז האיבה לכל מה שמייצג אותו נשארת, ושפתו עדיין צורמת באוזני יהודים רבים. סיפור על החזיר: מה הפך אותו לסמל כל כך מתועב בעיני היהודי המצוי? הרי ישנן הרבה חיות שאסורות באכילה? מספרים, שהסיבה לכך היא שדגלם של הלגיונות הרומיים, ששלטו בארץ ביד רמה, טבחו, רצחו, שדדו ואנסו (ולא לחינם קראו אנשי הדור ההוא את שמה 'מלכות הרשעה') - היה חזיר-בר. הסלידה מאותו חזיר נשארה, גם כאשר הרומים חלפו מהעולם. אגב חזיר, יש עוד סיבה לאותה איבה. דורות רבים השוו את הנצרות לחזיר (והיו שהשוו את האיסלאם לגמל). הייחודיות של החזיר, היא בסימני הטהרה שלו. ישנם שני סימני טהרה - פנימי (מעלה גרה), וחיצוני (מפריס פרסה). החזיר מפריס פרסה, אך לא מעלה גרה; חז"ל אמרו שהוא "פושט את טלפיו לומר 'כשר אני'". הצביעות, היא אחד מהמאפיינים שתמיד היו חלק מהתדמית של הנצרות, בכל הרמות. בנצרות יכול היה אדם ללכת לכנסיה, להתוודות על כל חטאיו, ומייד לאחר מכן לצאת ולעשות את כל העוולות שבעולם. המוסר הנוצרי הוא המוסר הצבוע בעולם: 'הגש את הלחי השניה', הוא אמר; אך מעולם לא ראינו אומה נוצרית שהגישה את הלחי השניה לתוקפיה; ולהיפך. המוסר הנוצרי נראה יפה, ומצטלם יפה בטלוויזיה, אך כיון שאין אפשרות לעמוד בו, הוא נשאר ריק וללא כיסוי. כשאני שומע מוסלמי אומר "אין אלוה מבלעדי אללה, ומוחמד נביאו של אללה", אני שומע צליל הרבה יותר פשוט, והרבה פחות מזוייף, מאשר המשפט "אדוננו מושיענו ישוע המשיח". לא יודע למה, אבל כך זה נשמע לי. ובכלל, הדגל של הנצרות היה תמיד (בעצם, מאז שמעון כיפא) השפעה על האחר על ידי קבלה של תרבותו, והוספת הממד הנוצרי. כך הפכה הנצרות לאלילית - כי רצתה להתפשט על עולם האלילות בכוח מתק-השפתיים בלבד. היהדות מעולם לא הייתה סובלנית כלפי הדברים העקרוניים. התורה ראתה באלילות את תמצית הרוע, שכן היא הייתה הכלי שהכשיר את עשיית העוולות כולן. לא פלא שמוסר הנביאים היה רק אצל נביאי ישראל - שכן השקפה אלילית רואה את העולם כזירה של כוחות, ועל כן הכוחניות היא הקובעת, ולא המוסר. רק בהשקפה של אל אחד, יש מקום למוסר אחד. ע"ע ניטשה (טוב, אמרתי שאני לא מכיר את משנתו לעומק, אז תקנו אותי אם אני טועה לגביו). זהו. רק אמרתי כמה דברים שהיו על לבי.
../images/Emo141.gif במה זה שונה?
בזה הרגע סיימתי לקרוא את שני השרשורים המדוברים ביותר בפורום ביממה האחרונה, <לקח לי לא מעט זמן,,,> ואיני מבינה על מה יצא פה הקצף? כאחת מהצד, לא ותיקה, ושאינה משתתפת קבועה ומאסיבית, נראה לי שיש כאן פשוט "סיבה למסיבה" תרתי משמע. קם אדם, אמר את שבליבו, סחט תגובות כאילו הפיל את העולם, בעוד הוא מצהיר שסך הכל רצה לשתף אתכם בהרגשתו, ולא היתה בדבריו כל כוונה פרובוקטיבית. לצערי, חייבת לציין שמחלק מן התגובות נשבה רוח קצת, איך לומר בעדינות - אחד בפה ואחד בלב, ולא בקטע של אומרים כך וחושבים אחרת, אלא אומרים כך ועושים אחרת, והכוונה היא לרעיון בכללותו. ישנם נושאים שאינם קשורים פחות מהכריסמס להיסטוריה העגומה והכואבת של העם היהודי, ובכל זאת - הרי אם היתה יוצאת, לדוגמה, הודעה על חוויות מהטיול לגרמניה - השרשור היה מתארך לא פחות מהודעתו של טללי בוקר, אך הרוח היתה מנשבת בכיוון של החלפת חוויות, שיתוף, המלצות וכד', כמו גם אם נושא ההודעה היה "קניתי גולף חדשה". כי הרי מה השונה מבחינה ריגשית/תרבותית בין תאור כזה או סיפור כזה מהסיפור שנידון פה באריכות. לא הגזמתם קצת?
בזה הרגע סיימתי לקרוא את שני השרשורים המדוברים ביותר בפורום ביממה האחרונה, <לקח לי לא מעט זמן,,,> ואיני מבינה על מה יצא פה הקצף? כאחת מהצד, לא ותיקה, ושאינה משתתפת קבועה ומאסיבית, נראה לי שיש כאן פשוט "סיבה למסיבה" תרתי משמע. קם אדם, אמר את שבליבו, סחט תגובות כאילו הפיל את העולם, בעוד הוא מצהיר שסך הכל רצה לשתף אתכם בהרגשתו, ולא היתה בדבריו כל כוונה פרובוקטיבית. לצערי, חייבת לציין שמחלק מן התגובות נשבה רוח קצת, איך לומר בעדינות - אחד בפה ואחד בלב, ולא בקטע של אומרים כך וחושבים אחרת, אלא אומרים כך ועושים אחרת, והכוונה היא לרעיון בכללותו. ישנם נושאים שאינם קשורים פחות מהכריסמס להיסטוריה העגומה והכואבת של העם היהודי, ובכל זאת - הרי אם היתה יוצאת, לדוגמה, הודעה על חוויות מהטיול לגרמניה - השרשור היה מתארך לא פחות מהודעתו של טללי בוקר, אך הרוח היתה מנשבת בכיוון של החלפת חוויות, שיתוף, המלצות וכד', כמו גם אם נושא ההודעה היה "קניתי גולף חדשה". כי הרי מה השונה מבחינה ריגשית/תרבותית בין תאור כזה או סיפור כזה מהסיפור שנידון פה באריכות. לא הגזמתם קצת?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.