על-יד או ליד

[ornab1]

על-יד או ליד

שלום, האם נכון לומר על-יד או שיש לומר ליד? לדוגמא: "המכונית על יד הבית" או "המכונית ליד הבית" תודה, אורנה.

 

[לשונאי10]

המכונית ליד הבית.

 

[ornab1]

על יד או ליד

תודה על התשובה המהירה. הבן שלי קיבל מקראה לכתה א' והטעות הזו הקפיצה אותי מיד. בנוסף, ברפרוף קל בחוברת ראיתי שכתוב "מביטה" עם פתח במ' בתחילת המילה, כאשר לפי מה שידוע לי צריך להיות צירה. והמילה "רטוב" עם שורוק בו', על פי מה שידוע לי צריך לומר עם חולם. אשמח אם תענה לי גם לשאלות אלו. תודה, אורנה.

 

[לשונאי10]

הניקוד שראית בספר אינו טעות.

מַביטה, שורש נב"ט הידמות מלאה של נ ל-ב, כמו מַכירה ומַסתירה בשלמים. תירה - רק בפעלי ע"ו/י או בכפולים: מֵסב, מֵעירה וכו'. רטוב - האקדמיה אישרה גם את רטוּב, אם כי רטֹב הוא הניקוד המקורי.

 

[לשונאי10]

*צירה, בפועלי, מְעירה, כמובן, מֵעיר

 

[הנחליאלי]

MABIT או MEBIT

מעדת במכשול שרבים מועדים בו כיום. הפועל מביטה הוא נטייה של השורש נב"ט בבניין הפעיל. הצורה השלמה היא "מנביטה" ואכן יש צורה כזאת לשורש נב"ט במשמעות נביטה של זרעים. את הצורה החסרה שמרו לשורש הזהה מבחינת האותיות שבו אך שונה מבחינת משמעותו, נב"ט במובן של מבט, פעולת העיניים. בצורת הבניין החסרה הנו"ן של השורש נעלמת מהעין. (היא משאירה זכר בדגש באות שאחריה). זוהי אפוא גזרת חסרי פ"ן, כלומר גזרה שבה חסרה האות הראשונה של השורש (פ=1, ע=2, ל=3). כך גם נוהגים גם מביעה, מגיעה, מכירה, מציגה, מציעה, ועוד שורשים לא מעטים. מה המכשלה? יש עוד צורה חסרה של הבניין הפעיל. היא הצורה של פעלים שהאות האמצעית של השורש בהם (ע הפועל) היא וי"ו (או י'). אם לא מנקדים, הצורה דומה מאוד: מאירה, מביאה, מזינה, מציצה, מקימה, מריצה, ועוד. זוהי גזרת נחי עו"י, ולא נפרש כאן, הרי זה לא ספר לשון. אבל התופעות שבגללן הצורה המקורית השתנתה, אפשר להגיד השתבשה, שונות. והפתרונות שונים. כשנשמטת הנו"ן הצורה המתקבלת mabita, makira, וכנשמטת הוי"ו הצורה המתקבלת היא mekima, mevia. אם את רוצה לדייק, יהיה עלייך מעתה לעצור לפני שאת משתמשת באחת המילים הללו, ולבדוק אם השורש הוא מגזרת חפ"ן, כלומר האות הראשונה שלו היא נו"ן, או מגזרת נעו"י, כלומר האות הראשונה שלו וי"ו או יו"ד. לא את ולא רוב הציבור יעשו את המהלך הזה. יש לנו דברים דחופים יותר לעשות. ולכן הגבולות בין שתי הגזרות האלה הולכים ומיטשטשים בפי רוב הדוברים (לא, חלילה, בקרב יודעי הלשון המקצועיים, רחמנא ליצלן). רבים אומרים כיום mekir, mebit וכן הלאה, ואולי יש גם האומרים mazitz במקום meziz. אם השפה היא יצור חי ומתפתח, ודובריה שואפים ליעילות מקסימלית, מן הסתם הבידול העתיק הזה, שמקורותיו בקשיי הגייה שכבר אינם מפריעים לנו, ייעלם בהדרגה. איזו צורה תשתלט? הרושם שלי שהטעות שלך מייצגת את המגמה הרווחת. הצירה ישתלט. אך כאן עדיף שאסיים, כי את יודעת למי ניתנה נבואה.

 

[יאקים]

וואו!! איזו תשובה מושקעת, ידידי הנחליאלי!

עם זאת הרשה לי מס' הערות: א. הדגש אינו מופיע באות, שהיא יסוד גרפי, אלא בעיצור שהוא קול. ב. איני בטוח שהצירי בצורות הפעלים בגזרת חפ"נ ישתלט בהשפעת נע"ו. ולמה להיות פסימי? ג. הסיפור של ראובן סיון בעניין ההגייה המשובשת של מגיע, מסיע מוכר לך? הוא הופיע לפני שנים ב"לשוננו לעם", כמדומני. סיפור זה מחזק את השיבוש הרווח בהגיית צירי בפועלי חפ"נ. זוהי אנקדוטה משעשעת במיוחד.... ערב טוב לך

 

[הנחליאלי]

לא מAEכיר את האנקדוטה, אנא ספר

 

[יאקים]

אגב הסיפור makir, mekir, ישנה אנקדוטה

שקשורה בלשונאי המנוח המבריק, ראובן סיון. יום אחד הוא נכנס למונית ואומר לנהג לנסוע להיכל התרבות. שואל אותו הנהג: אתה מגיע (בצירי במ"ם...) לשם בקביעות? קופץ סיון כנשוך נחש ומתקן לו מגיע, בפתח, כי הייתה כאן נו"ן, והיא נשמטה. אחר הוא אומר לסיון נדמה לי שאני מכיר (שוב בצירי!) אותך מאיזשהו מקום. שוב קופץ סיון, מתקן לו ומסביר בעניין נשילת פה"פ נון... וכן הלאה גם עם פעלים נוספים: מגיש, מסיע, מכיש ועוד. בסוף הנסיעה סיון יורד מן המונית, והנהג אומר לו בשמחת הגילוי ובסיפוק עצמי: תודה, עכשיו אני מבין (בפתח!) היטב מה שהסברת לי.

 

[הנחליאלי]

סיפור חמוד. דרך אגב,

היום סיפר לי אדם שהכיר את סיון שתפיסתו הייתה דינמית, הפוכה מגישת בנדויד, שהוא דגל בהקשבה לקולות ולתהליכים של התחדשות ויצירה וסבר שדבקות יתרה במסורות עתיקות אינה ראויה וגם לא תחזיק. ובעיניי זה אתגר האתגרים של העורך: הבחירה איפה לשים את הגבול. ולתפיסתי על השאלה הזאת אי אפשר לענות תשובה גורפת, אלא צריך להיות רגישים לכל ביטוי וצירוף, לקול המסורת ולקול המון ושדי, לנימת הכותב ולצורכי הקורא המדומיין, ולנסיבות הספציפיות של הפקת הטקסט, וכך לתווך ברגישות רבה בין כל השותפים במשחק העצום הזה של יצירת משמעויות ושכלול התקשורת. מתוך בטחון בצור ישראל אני חותם בחתימת ידי לעדות על הכרזה זו, במושב הלילה של הלפטופ שלי, בעיר ירושלים, היום הזה, עכשיו, ראו חתימת זמן אוטומטית של תפוז. לילה טוב ומבורך

 

[הנחליאלי]

עד כמה לדעתך

דומה הגיית הדגש החזק כיום להגייתה בפי דוברים מימי קדם, לשון אבותנו המקורית? לשון אחר, האם לדעתך רוב דוברי העברית המודרנית מבטאים את הדגש החזק בדומה לצליל שבו ביטאו אותו אבותינו ואמהותנו בימי כתיבת המקרא?

 

[חוכך בדעתו 2]

אכן נופת צופים. בכ"ז תיקונון והערון:

"...ולבדוק אם השורש הוא מגזרת חפ"ן, כלומר האות הראשונה שלו היא נו"ן, או מגזרת נעו"י, כלומר האות הראשונה שלו וי"ו או יו"ד ." ובכן, התפספס מן הסתם, כי צ"ל: כלומר האות האמצעית שלו וי"ו או יו"ד. וההערון: "...הצורה המתקבלת היא mekima, mevia" - כדי למנוע מכשלה מן הקורא, כדאי לציין שבמילים אלה הניקוד מתחת ל-מ' שונה מזה שמתחת ל-מ' במילים mekim, mevi. ב- mekim, mevi ניקוד המ' הוא צירה, ואילו ב-mekima, mevia ניקודה הוא שווא.

 

[ציפלך]

mekir, mebit? עם דגש אחרי e קצרה או ארוכה?

 

[הנחליאלי]

זהבה ושתי הטעויות

כאן

 

[תאיר המחורר]

האם הצורה "על יד" פסולה?

 

[לשונאי10]

בהקשר הזה כן

יש: על ידֵי, על ידיי וכו', אך לא על יד בהקשר הזה אלא "ליד".

 

[nevuer]

אני חושב שאתה טועה

 

[גנגי]

ואתה צודק.../images/Emo45.gif

 

[nevuer]

איזה יופי. במה אני זוכה?

 

[מוגג]

סיור בגן החיות התנכי

על יד דרך מודעי.